באר מים חיים, בראשית י״ט:כ״וBe'er Mayim Chaim, Genesis 19:26
א׳ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. ולכאורה הפסוק הזה אין לו ענין לכאן והיה לכותבו בעת אשר ברח לוט מסדום ואשתו אחריו והביטה אחוריה לראות בבנות הנשואות לה בסדום אם הולכות אחריה כמאמר חז"ל (ילקוט רמז פ"ד בשם פרקי דר' אליעזר). ואכן יגיד הכתוב כי גם זה היה כשלון סדום יותר מירושלים לפי שיד עני ואביון לא החזיקו ועל כן ותבט אשתו של לוט מאחריו ותהי נציב מלח ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ"א, ה') ר' יצחק אמר שחטאה במלח, באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה הולכת אל כל שכינותיה ואומרת תנו לי מלח שיש לי אורחים והיא מתכוונת שיכירו בהם אנשי העיר וכו' עד כאן. והראת מזה גודל רוע בנפשה באורחים הבאים שמה.
1
ב׳וגם רמז טעם זה למעלה, במה שאמר ויהפוך את הערים האל. כי אל, חסד הוא כמאמר הכתוב (תהלים נ"ב, ג') חסד אל כל היום, וטעם להפיכת הערים הוא האל שעברו על מדת החסד כל כך עד שנהפכו, מה שאין כן בירושלים נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו כנזכר. או יאמר ויהפוך את הערים ומי הפך האל פירוש אל אלהים שאף האל שהוא החסד נהפך לדין להפכן.
2
ג׳ונראה כי על כן נענשו דוקא בזה בפורעניות ההפיכה ולא סתם בכליון דבר וכדומה, לפי שהקב"ה אינו משלם אלא מדה כנגד מדה וכאשר אמרו חז"ל (סנהדרין ק"ח.) אצל דור המבול שכל פורענותם היה במדה כנגד מדה, כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו (איוב ל"ד, י"א). והנה חטאת סדום ועמורה עיקרו היה שהפכו מדת החסד לדין כמאמר חז"ל (שם ק"ט.) תנו רבנן אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם (שם כ"א, ה'-ז') ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם למה לנו עוברי דרכים שאין באין אלא לחסרינו מממונינו באו ונשכח תורת הרגל מארצינו וכו' עד כאן. ונמצא, זה המדת חסד הגדול ורב טוב שהשפיע להם הקב"ה הפכוהו לדין לבלתי תת פת לחם לעובר אורח ויד עני ואביון לא החזיקו והכריזו כל מי שמחזיק עני בפת לחם ישרף, ושרפו ריבה אחת כמאמר חז"ל (בפרקי דר' אליעזר מובא בילקוט רמז פ"ג) ובגמרא דידן איתא (שם) ששפוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתא זיבורא ואכלה וכו' והכל כדי שלא יחסרו מטובה. ונמצא שעשו מהטובה, דין שלא לתת ממנו לשום אדם.
3
ד׳ועל כן אמרו (בבראשית רבה ל"ג, ג') ארורים הרשעים שמהפכין מדת הרחמים למדת הדין כלומר שהנם עודם בארץ מהפכין מדת הרחמים לעשות ממנו מדת הדין לקמוץ ממונם שלא לתת ממנו לעניים ואדרבה יהרגו כל איש אשר יחזיק בעני ואביון שלא יחסרם מממונם, וכשם שהם עשו למטה כן נעשה למעלה שמדת הרחמים של מעלה נהפך לדין להמטיר על רשעים פחים, וכאשר כתבנו במקום אחר. ההיפך בצדיקים שהם מהפכין מדת הדין למדת הרחמים פירוש שבעת הגיע אליהם בחינת הדין אז הם מקבלים אותן בשמחה ובנחת רוח להיותן יודעין בטוב אשר אין הקב"ה נוקם ובעל חימה ח"ו לשלוח הדין בדרך הנקמה כמלך בשר ודם לומר על אשר לא עשית רצוני הריני מיסרך, אין זה בחיק הבורא יתברך וכל בחינת הדינים והיסורים הם טובות גמורות לאדם, או להפרע מעוונותיו לזכותו על ידי זה לחיי עולם הבא ולפטרו מעונשי גיהנם אשר עונש אחד מעונשי גיהנם ודאי כבד וחמור יותר מכל יסורים מעונשי עולם הזה, או בכדי שעל ידי היסורים ישוב לבוראו, או בחינה אחרת שיש ביסורים. והכל בחסד אמת וטובה גמורה מאת האל יתעלה ובארנום במקום אחר.
4
ה׳ולאשר גדלה ידיעה ואמונה זאת בלבם באמת, אזי המה מקבלים יסוריהם בשמחה ובנחת כאשר מקבלין הטובה, ובזה כאשר המה עושין למטה בארץ ממדת הדין של הקב"ה רחמים לומר שהוא רחמים וחסד גדול מבורא יתברך כן נתהפך עליהם בשמי השמים הדין לרחמים ונתמתק הדין ויורד על ראשן כל מיני חסדים וברכות וישועות. וכן להיפך ברשעים כנזכר שמהפכין הרחמים לדין וביותר היה זאת בסדום כאשר בארנו ועל כן נתהפך החסד עליהם לדין בשמי השמים ועל כן נתהפכו כאשר הם הפכו כנאמר, מה שאין כן בירושלים שאפילו בשעת כשלונה הזמינה אשה לחברתה על בשר בניה והיה להם צרות רבות ופורעניות גדולות טרם אשר נחרבו, כי כן הקב"ה מתנהג עם עמו ישראל אחר קבלת התורה שנפרע מהם מעט מעט. היום מעט, ולמחר מעט, עד אשר יתם פורעניות עוונותיהם. בכדי שיוכלו לסובלם ולקבל הרעה המגיע אליהם. ולא כן בסדום כתיב אשר משגיא לגוים ויאבדם כמאמר הכתוב (איוב י"ב, כ"ג) ולשון משגיא הוא מלשון לא מצאנוהו שגיא כח (שם ל"ז, כ"ג) שפירושו גדול ורוב וכן הקב"ה מגדיל פורענותיהם לגבות מהם בפעם אחת לא מעט מעט על כן ויאבדם ונתן לסדום שלוה וממשלה עד אשר הגיע זמנם ונתמלאה סאתם ופרע על עוונותם בפעם אחת ויאבדם, או יאמר משגיא לגוים שמגדילם ונותן להם טובה שלוה וממשלה עד קצה האחרון ולוקח הכל בפעם אחת ועל ידי כן ויאבדם לעולם לעולמי עולמים.
5
ו׳וזהו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ג', ב') ה' מה רבו צרי וגו' רבים אומרים אין ישועתה לו באלהים סלה. כי הנה עונשו של דוד היה כאומרו (שמואל-ב י"ב, ו') ואת הכבשה ישלם ארבעתים והקשו התוספות (יומא כ"ב:) והא חמש הוי ילד ואמנון ותמר ואבשלום וצרעת, ותירצו אשר לא רצה הקב"ה להחמיר עונשו להמיתן בפעם אחד שלא יוכל לסובלו ויהיה צער גדול למאוד ופיזרן מעט מעט ונעשה חמש, ואכן שונאי דוד שרצו ברעתו לא בטובתו כשראו שהקב"ה נפרע עוד ממנו אמרו ודאי בסתר עבר עוד עבירה ואין לו תקנה עוד כי דוד בשתים כי עוון ראשון ושני נמחק אבל שלישי אינו נמחק וח"ו לא יהיה תרופה למכתו, וזה ה' מה רבו צרי כלומר שצרותי רבים נעשה מארבעה חמש ואך אני ידעתי שזה לטובה לי להתיסר מעט מעט לא בפעם אחד בכדי שאוכל לסובלם, אבל רבים אומרים על ידי זה אין ישועתה לו עוד וח"ו אשאר באלהים סלה בבחינת הדין הנורא בלתי ראות פניך פני ה'. וכן תמיד עם ישראל נוהג כן ולרגעים יבחננו מעט מעט עד אשר חִצַי אכלה בהם והם לא יכלו, ואפשר זה אמר הכתוב (מלאכי ג', ו') אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם פירוש הן אני לא שניתי ואין משוא פנים בדבר לפרוע לעכו"ם על עוונותיהם ולא לישראל ואך אף על פי כן ואתם בני ישראל לא כליתם כי יום יום אפקוד עליכם עוונותיכם כאמור.
6
ז׳או יאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. על פי מה שאמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) תנו רבנן הרואה מעברות הים וכו' ואשתו של לוט וכו' צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום, ופריך הגמרא בשלמא כולהו ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא הוא, דאמר דיין האמת. והא הודאה ושבח קתני, תני על לוט ועל אשתו מברכין שתים על אשתו אומר ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר הצדיקים וכו' עד כאן. ופירושן של דברים כי אף שאינו שונה בברייתא כי אם אשתו של לוט אף על פי כן אמר צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום כי בראותו אשת לוט צריך לברך שתים על אשתו ברוך דיין האמת ועל לוט ברוך זוכר הצדיקים אף שאינו רואה לוט כלל, וכן הוא בשולחן ערוך אורח חיים מפורש (סימן רי"ח סעיף ח') הרואה אשתו של לוט מברך שתים על אשתו ועל לוט, והטעם הוא שמברכין על לוט בראות אשתו מפני שעל ידי אשתו ניכר ונתוודע גודל הנס ונפלאות טובו שעשה ה' יתברך עם לוט, כי אחרי שאנו רואין אשר מיד כשהביטה אשתו לאחריו של לוט תיכף כשפנתה פניה נעשתה נציב מלח ובודאי היה שם מלאך המשחית ושחתה תיכף והן מלאך המשחית היה אחרי כתיפו של לוט ואף על פי כן ניצול אין לך נס גדול מזה, והכל בזכות אברהם כמאמר הכתוב ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וגו', ואך מפסוק הזה אין ראיה כל כך כי נוכל לומר שהמשחית היה רחוק ממנו, ואך מאשתו נראה וניכר אשר כפשע היה בינו לבין מלאך המות והקב"ה הצילו בזכות אברהם ועל כן אומר בראותה ברוך זוכר הצדיקים. ומשום זה נעשתה נציב מלח ולא נשרפה כשאר אנשי סדום ועמורה שהיה עליהם גפרית ואש, ואכן עשה ה' כן בכוון לזכרון הנס אשר הוא זוכר הצדיקים והראה לכל רואי אותם לברך ברוך זוכר הצדיקים, וגם מלח הנה רומז לברית כמאמר הכתוב (ויקרא ב', י"ג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך, להזכר בזה אשר הקב"ה מפליא נסיו גם לאחרים עבור הצדיקים שכרת אתם ברית להצילם בימי הרעה, וגם לקרוביהם וגואליהם יזכור ברית איתנים שלא יביא הרעה אליהם ובפרט לאלה העושים טובות לצדיקים וכמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"א, ו') שעיקר הצלת לוט היה עבור שעשה טוב עם אברהם בהיותם במצרים ואמר אברהם על שרה אשתו אחותי הוא ולא גילה לוט הדבר למצרים.
7
ח׳וזה מאמר הקרא ותבט אשתו מאחריו פירוש לא הביטה כי אם בקרוב היותר אפשרי מאחרי לוט ולא הביטה למרחוק כי יראתה את פני המשחית שלא יראנה כי ברחוק ודאי נמצא זה המשחית בעם, ואך כל כך בקרוב אחורי כתיפו של בעלה לא עלתה על דעתה שימצא שם משחית לחבל, ואף על פי כן ותהי נציב מלח כי באמת מלאך המשחית עמד שם ולא היה יכול לשחת ללוט עבור זכות אברהם ועבור כן נעשתה נציב מלח לזכרון הנס כאמור, כי אף שאמרו חז"ל (שם שם, ה') במלח חטאה ובמלח לקתה היתה יכולה להעשות מלח מפוזר או מלח נמוס ונעשתה נצבה כמו נד במעמד ומצב עד היום להכרת הנס לעולם שהקב"ה זוכר ברית עולם אשר עם הצדיקים להציל את הנטפל להם פעם אחת בטובה ומכל שכן להציל ממות נפשם של עצמם ולהחיות להם עצמן ברעב, ועל כן על אשתו של לוט מברך שתים אחד ברוך דיין האמת על הדין שדנה מדת כנגד מדה שלא רצתה לתת מלח לאורחים, וגם החזירה על שכיניה אחר מלח ואמרה כי יש לה אורחים כדי שירגישו אנשי העיר כמאמר חז"ל (שם) ונעשתה היא מלח. ועל אשר נעשתה נצב כמו נד לזכרון הנס מברכינן אניסא ברוך זוכר הצדיקים, כנאמר.
8