באר מים חיים, בראשית י״ט:ג׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 19:3
א׳ויפצר בם מאוד וגו' ויבואו אל ביתו ומצות אפה ויאכלו. הגם שהמלאך שהיה אצל מנוח לא אבה לאכול אצלו כמו שאמר לו (שופטים י"ג, ט"ז) לא אוכל בלחמך, מכל מקום כאן שרצה הקב"ה לזכות אותו על ידי זה שינצל והם מלאכי רחמים היו כמאמר חז"ל (בראשית רבה נ', א'). על כן אכלו אצלו וזאת כאשר ראו טרחתו הגדולה והפצרתו. כי הן אמרו חז"ל (שם שם, ו' ועיין במתנות כהונה) שאשתו של לוט לא רצתה להניחם לבוא לתוך ביתה ולנו בצל קורה אחת משלו כמאמר הכתוב כי על כן באו בצל קורתי, ועל כן ויבואו אל ביתו בית המיוחד לו ולא לה, ויעש הוא בעצמו להם משתה ומצות אפה הכל הוא בעצמו ולא כאברהם שאשתו היתה צדקת ואמר אל שרה מהרי שלוש סאים קמח וגו' רק הוא בעצמו היה צריך לטרוח כל הטרחות ובראותם כל זאת אכלו אצלו. ועל כן כל הווין שבפסוקים האלה מנוקדים בפתח כי הכל קאי על ויאכלו מפני מה זכה שיאכלו אצלו כי ויפצר בם מאוד ויבואו אל ביתו דייקא ויעש בעצמו ומצות אפה בעצמו על כן ויאכלו. גם נראה מה שאמר המלאך למנוח לא אוכל בלחמך כי לחם נקרא דבר המחומץ ולהמלאכים אי אפשר להיות בבחינת האכילה כי אם דבר שלא יחמץ כל דהוא ועל כן גבי לוט כתיב ומצות אפה ויאכלו מה שאין כן שם אמר לא אוכל בלחמך כי כל שאור לא תקטירו ממנו וגו'.
1
ב׳עוד יתבאר אומרו ויפצר בם מאוד וגו'. על פי אשר כתבנו בחיבורנו סידורו של שבת (שער ד' ענף ב') בכוונת הפסוקים בפרשה זו ולא נכפיל הדברים כי אם דיבור אחד הנצרך לענינינו פה, והוא על פי מה שכתב מרן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה כמה פעמים ובפרט בפסוק (עובדיה א', ח') והאבדתי חכמים מאדום וגו') בסוד הפסוק (בראשית כ"ה, כ"ח) ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ותוכן הדברים כי הנה בעשו היה נבלע כח שורש הקדושה נשמת שמעיה ואבטליון שבאו מאתו ובבוא עשו לפני אביו היה מתנכר אצלו ודיבר אתו בכח אלו הנשמות אשר היו ניצודין אתו והגביר אז כח הטוב לבד, ובם היה מדבר. ולכן אהבו אביו כי סבר אשר תוכו כברו ותמיד הולך בטוב, ובאמת לא כן היה כי היה כולו רע, רק לפעמים דיבר בכח הטוב שבו. ולזה גם כאן בבקשת אברהם אבינו על אנשי סדום אמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר ולכאורה מי לא ידע שאין בסדום אף צדיק אחד וכמאמר הכתוב ואנשי העיר אנשי סדום נסבו וגו' מנער ועד זקן כל העם מקצה.
2
ג׳ואמנם כיוון אברהם אבינו ע"ה אם ימצא בתוך העיר פירוש מובלע ומשוקע בינם דהיינו אפשר יש איזה נשמות קדושות הנמצא בתוכם שעתידין לעמוד מהם ובזכותם ינצלו גם הם וכמאמר חז"ל (שמות רבה א', כ"ט) בפסוק (שמות ב', י"ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדת הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות וכו'. וכן כאן אפשר עתידין איזה צדיקים לצאת מהם וכי תמית צדיק עם רשע כלומר צדיק כזה שהוא עתה עם רשע בצוותא חדא ואם תדון כך והיה כצדיק כרשע, כי הנה במדת הטובה אמרו חז"ל שאין הקב"ה משגיח ברע העתיד לצאת מן האדם שאמר הקב"ה למלאכים אצל ישמעאל באשר הוא שם עכשיו מה הוא צדיק וכו' (בראשית רבה נ"ג, י"ד) ואם תדון גם כן כך במדת הפורענות שלא תשגיח על הטוב המאוחר העתיד לצאת ממנו רק לפי עת דהשתא נמצא והיה כצדיק כרשע שוין כשם שאין אתה משגיח בהרשע על העתיד לצאת כן לא תשגיח בצדיק על העתיד לצאת וזה לא כמדתך שמדתך להיות מדת הטוב מרובה ממדת הפורעניות ועל כן אמר לשון אולי ימצאון שם וגו' כי דבר זה נקרא מציאה כמאמר חז"ל (שם נ', י') בפסוק (תהלים פ"ט, כ"א) מצאתי את דוד עבדי היכן מצאתי אותו בסדום לצד שראה בלוט שעתיד דוד לצאת ממנו אמר מצאתיהו שם וכן אולי ימצאון שם בדרך מציאה להיות צדיק עתיד לצאת מהם ובזה לא תכלם.
3
ד׳ונראה שלזה נאמר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה כלומר נזכר לטענות אברהם שאמר אולי ימצאון כאמור והקב"ה כן הבטיחו ואם אמצא פירוש אפילו בדרך מציאה אם אמצא לא אשחית ועל כן לוט שהיה חבוש אצלו נשמת דוד ע"ה בחיר ה' על כן וישלח את לוט מתוך ההפכה, ובזכות זה ניצול הוא ובנותיו כמאמר חז"ל (יבמות ע"ז.) בפסוק (לקמן ט"ו) את שתי בנותיך הנמצאות התם כתיב הנמצאות הכא כתיב מצאתי דוד עבדי וכו'.
4
ה׳והנה הצלת לוט לא היה אפשר כי אם על ידי זכות דורון הלז ששלח לו הקב"ה המלאכים להאכילם את לחמו. והכל היה זכות דוד, מה שראה את המלאכים מלאכי עליון, ומה שנשאו לבו להפציר בם כל כך ולטרוח כל כך עבורם, הכל היה על ידי זכות הצדיק דוד המלך ע"ה בכדי להיות צדיק מצרה נחלץ. ועל כן הנה בבוא המלאכים אליו הוציא הקב"ה ניצוץ נשמת דוד שהיה מובלע בלוט שיתגלה מעט לחוץ ואז נצצה בו שורש הטוב ועשה כל אלה להפציר למלאכים ולהטריח עבורם.
5
ו׳וזה מאמר הכתוב ויפצר בם מאד ב"ם ראשי תיבות ב'זכות מ'ה כלומר מאין זכה לוט לזה לראות המלאכים ולהפציר בם, ואמר מאד כי מא"ד הוא ראשי תיבות מ'צאתי א'ת ד'וד כי לצד שמצא שם הקב"ה את דוד גילגל כל זה שיראם לוט ויפצר בם. וגם יאמר ויפצר בם כלומר מי היה המפציר וכי לוט היה צדיק להפציר לאורחים עד בוש שיאכלו. ואמר מא"ד, מ'צאתי א'ת ד'וד כי אז הוציא הקב"ה קצת ניצוץ שורש דוד וניצוץ הזה הוא היה המפציר במלאכים, וכח הניצוץ הזה נתגבר אז בלוט להיות הוא המדבר והמקיים בביתו. ולזה אמר הכתוב ויבואו אל ביתו ולא כיוון על ביתו של לוט כי אם על ביתו של דוד הנאמר לו מאת אלהים (מלכים-א י"א, ל"ח) ובניתי לך בית נכון וגו' זה עיקר בחינת דוד לבוא הביתה כיעקב שקראו בית כאומרם (פסחים פ"ח.) ונודע לחכמי לב. וזה היה עיקר ביאתם שבאו אל ביתו של דוד להבין אשר צריך לצאת דוד מכאן לבנות לו בית נאמן וכל כך תגדל זכותו לעשות לו כשם הגדולים אשר בארץ להכין לו בית המלכות עד עולם. ולזה ויסורו אליו פירוש אל הניצוץ הקדוש הזה ויעש להם משתה. פירוש גם כן, הניצוץ הזה שבער אז בלוט ומצות אפה ועל כן ויאכלו. ולולי זה ודאי לא היו המלאכים נהנין מסעודתו כי הנה בביתו של אברהם אכלו להנות מחסד אל, אחד מרגלי המרכבה. אבל להנות מלוט מי התיר להם אם לא שאכלו גם כאן מחסדי דוד הנאמנים, רגל רביעי שבמרכבה וכאמור.
6