באר מים חיים, בראשית ב׳:ב׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 2:2
א׳ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי וגו'. כלומר הנה אלהים השלים וגמר כל מלאכתו ביום השביעי. ובמה, וישבות ביום השביעי, בזה ששבת ועשה אותו יום מנוחה ושמחה, אשר זה היתה תכלית המחשבה בבריאת כל מעשה שמים וארץ, בזה נגמר ונשלם תכלית עשייתן. ובזה יומתק דברי רבותינו (בראשית רבה י', ט') על הפסוק הזה, גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה היתה חסירה כלה שתכנס לתוכה כך מה היה העולם חסר שבת וכו' עד כאן. ונדחקו שם המפרשים בפירושו מה חסרון היה לעולם בלא שבת. ולדברינו נכון הוא למאוד, כי השבת לעולם, ממש ככלה לחופה, כי כל עצמו של עולם לא נברא כי אם להכין סעודה ושמחה ליום השבת, וטרם בא יום השבת חסר הכל וביום השביעי נשלמה ונגמרה המלאכה יום השמחה העמוסה ועלתה כלה לחופה כאמור.
1
ב׳והנה רש"י ז"ל בחומש בפסוק הזה, מביא דברי המדרש הלז ושינה לשונו וכתב מה היה העולם חסר מנוחה וכו', וכפי הנראה שהוא מפרש כן דברי המדרש מה היה העולם חסר שבת, פירוש מנוחה. וכן כתב הרב מתנות כהונה שזה כוונת רש"י ז"ל. וגם זה מכוון לדברינו ופירושו כל העולם היה חסר במלאכתו לצד שאין בו מנוחה, ועיקר הבריאה היתה להיטיב לבריות במנוחה ושמחה, ולא היתה שלימות במלאכתן עד שבא שבת ובאתה מנוחה לעולם ונח הקב"ה והאיר לעולם בגודל טובו, ועל ידי זה קיבל גם הוא תענוג רב מעולמו שברא, והוא וכל העולמות בנחת ותענוג גדול. ולזה אמר,
2