באר מים חיים, בראשית ב׳:ד׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 2:4
א׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים וגו'. צריך לדעת למה כפל דבריו לספר הבריאה והעשיה, תולדות השמים והארץ בהבראם. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ואפשר שרמז למה שאמרו חז"ל (בראשית רבה א', י"ג) רבנן אומרים בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו שרואה שלא יוכל לעמוד כך, הוא מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה אבל הקב"ה אינו כן אלה השמים שעלו במחשבה והארץ שעלתה במחשבה ולא חזר ממחשבתו וכו' עד כאן. וידוע אשר בריאה יכונה לפעמים על שם המחשבה וזה שכתוב כאן אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כלומר אשר עלו במחשבה, אלה הם שנעשו ביום עשות ה' אלהים וגו' ונעשו כאשר היתה המחשבה הראשונה כי הוא יביט לסוף דבר בקדמותו ברוך הוא וברוך שמו.
1
ב׳או יאמר בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים על דרך מאמר חז"ל (בראשית רבה י"ב, ט"ו ומובא ברש"י) ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדת הרחמים, וזה בהבראם מי גרם לקיים הבריאה במה שביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ושיתף רחמים בדין ובזה נתקיים הבריאה על תקונה.
2
ג׳או יאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וגו'. כי ידוע אשר ימצאו מיני נבראים קטנים אשר יתהוו מן הארץ לבד כמו יתושין. וכמו כן צמחים, יש שגידולם מהארץ לבד ויש גדלים מן האויר לבד כמו כמהין ופטריות שאמרו חז"ל (ברכות מ':) שגדלים מן האויר על העצים ועל הקורות ואין מברכין עליהם בורא פרי האדמה וכמו כן יש גדלים מן השמש וכעין מה שאמרו (פסחים צ"ד:) תמוז אב אלול הולכת בישוב לבשל הפירות. וכן הירח תגדל גדולים השייכים לה. וכולם בכלל, נקראים גִדוּלִים מארץ ושמים. והנה ביום בריאת שמים וארץ הנה כל צבאם נברא עמם ואף אותן הגדלים מהשמש והירח עם שלא היה עדיין מציאות השמש והירח בפועל אך אין חדש תחת השמש פירוש לא נתחדש שום דבר אחר בריאת השמש אף אלו הגדלים מן השמש כי כולם ביום ראשון נבראו כלומר שנבראו בכח בבחינת בריאת יש מאין שלא יתחדש אחר הבריאה עוד בחינת יש מאין והכל היה בכח, ואחר כך הוציא כל אחד מה שהונח בכח בו כמו הארץ תדשא הארץ דשא וכדומה בכל גדוליה מה ששייך לשמש וירח הכל נמצאו בפועל כל אחד בזמנו. וזה שאמר כאן אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות וגו' כלומר כל תולדות השמים והארץ מה שנמצא אחר כך בפועל גם אלו הגדלים משמש וירח הכל היה בכח בעת הבראם ביום עשות ה' ארץ ושמים כלומר ביום ראשון נבראו הכל ולא נתחדש אחר כך שום בריאה בבחינת יש מאין כי גדול אדונינו ורב כח אשר במאמר אחד צר את כל היצור מה שהיה והוה ועתיד להיות כאשר כתבנו בחיבורנו זה (באופן הראשון מפירושי פסוק בראשית ברא אלהים).
3
ד׳גם יאמר אלה תולדות השמים והארץ וגו'. על דרך מאמר חז"ל (בראשית רבה א', ד') העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו' וכו'. ואמרו (שם א') אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה בי הביט הקב"ה וברא העולם שנאמר (משלי ח', ל') ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן וכו'. ונודע אשר עד עתה קיום והעמדת כל העולמות הוא רק במה שישראל לומדין התורה ומקיימין מצוותיה וכמאמרם ז"ל (עבודה זרה ג'.) על פסוק אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם ישראל יקבלו את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובהו וכו' עד כאן. וכן הוא בזוה"ק (תרומה קס"א.) ואי קאים בר נש ואשתדל באורייתא איהו מקיים עלמא וכו' וכבר הארכנו קצת בזה (באופן השביעי מפירושי פסוק בראשית) וזה שאנו אומרים בתפלתנו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כי העלאת לימודי התורה לשמה וקיום מצוותיה בכל יום תמיד לפני בורא עולם הוא הגורם לחדש מעשה בראשית בהשפעת כח אור השפעתו לקיום והעמדת כל העולמות ואלמלי יצויר העדר קיום כל התורה מכל ישראל ביחד אף על רגע אחד חלילה וחלילה היה מוחזר כל העולם כולו לתהו ובהו והיה כלא היה כי אין להם מציאות העמדה רק בקיום התורה וזה שאמר הכתוב (תהלים קי"א, ו') כח מעשיו הגיד לעמו פירוש כח בורא עולם ברוך הוא המונח בכל מעשה העולם לקיומם והעמדתן זה הגיד והמשיך לעמו שהמה בכוחם על ידי קיום התורה ומצוותיה ימשכו כח אור ה' הלז בכל יום תמיד לחדש מעשה בראשית. וידוע אשר התורה בכללה נקראת לפעמים על שם אלה. כאמרו אלה דברי הברית (דברים כ"ח, ס"ט) או אלה החקים והמשפטים (שם י"ב, א'), גם התורה רומזת לבחינת התפארת שהוא ששה קצוות וכל אחד כלול מששה הרי ל"ו מספר אלה. ולזה אמר הכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים כלומר הן עיקר מה שנעשה תולדות שמים וארץ בעת הבריאה, והן ביום אשר עושה ה' אלהים ארץ ושמים והוא בכל יום תמיד שמחדש מעשה בראשית זה הכל בעבור אל"ה אלה התורה והמצוות אשר בה הביט הקב"ה וברא העולם בהבראו. והיא הגורמת שיחדש ה' אלהים ארץ ושמים בכל יום תמיד כאמור. ולכן שינה לשונו לומר תחלה השמים והארץ ואחר כך ארץ ושמים כי התורה קודם שניתנה על הארץ מקומה היתה בשמי השמים. וכשהתחיל הבריאה מאותיות התורה שבהם נברא העולם, מסתמא קודם נבראו השמים להיותם קרובים לאומן שבראם ואחר כך הארץ ועל כן יאמר תולדות השמים והארץ בהבראם אבל קיום העולם שהוא על ידי בני ישראל המקיימין התורה ומצוותיה וזה נעשה על הארץ, ודאי הקרוב קרוב קודם להחיותן ולקיימן ולכן אמר ביום עשות וגו' ארץ ושמים. וזה שאמרו חז"ל (בראשית רבה א', ט"ו) לבריאה, שמים קדמו לשכלול, הארץ קדמה, ממש כדבר האמור, בעת הבריאה קדמו שמים לארץ אבל לשכלול שהוא תיקון קיומן והעמדתן על ידי קיום ישראל התורה בארץ קדמה הארץ וקנתה מקומה להיותה קרובה להמקיים.
4