באר מים חיים, בראשית ב׳:ח׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 2:8
א׳ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר וגו'. צריך להבין למה מזכיר שם מלא על נטיעת הגן וכבר נתעוררו חז"ל בזה (בראשית רבה ט"ו, א'). גם זה סותר לכאורה למה שאמרו (עיין בבראשית רבה י"ב, ט"ו) בתחילה עלה במחשבה לבראות במדת הדין וראה שאין מתקיים ושיתף מדת הרחמים וזה הגן ועדן הנה נבראו קודם בריאת העולם כמאמרם ז"ל (פסחים נ"ד.) ודרשוהו מהאי דקמן דכתיב בעדן מקדם. ואם קודם הבריאה כבר שיתף הרחמים בדין כאמרו ה' אלהים למה עלה במחשבה לברוא בדין. ועוד צריך להבין מה זה גן ומה זה עדן ומה נשתנה גן עדן הנברא לצדיקים להיות בשני בחינות מגיהנם שאינו אלא אחד. והנראה בזה כי הנה כבר כתבנו בזה (אופן י"ג מפירושי פרשת בראשית) אשר הן עליית המחשבה שעלה לברוא בדין והן סוף המעשה ששיתף רחמים בדין שניהם היו צריכין לבריאת העולם ובשניהם נברא. ונשמתם של צדיקים גמורים שעלו במחשבה קודם הבריאה שבהן נמלך הקב"ה בבריאת עולמו הם נידונין עד עתה בדין הגמור כאשר היתה עליית מחשבת בורא עולם ועל כן הנה סביביו נשערה מאד (תהלים נ', ג') ואמרו חז"ל (מכילתא מובא בילקוט תהלים רמז תש"ס) מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מקרובים אבל הקב"ה אינו כן מוראו על הקרובים יותר מעל הרחוקים שנאמר (ויקרא י', ג') בקרובי אקדש וכתיב סביביו נשערה מאוד ואמרו (בבא קמא נ'.) מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכו' עד כאן. כי הם נדונין בדין ועל כן אמר הקב"ה למשה (דברים ג', כ"ו) רב לך אל תוסף דבר, כלומר כיון שאתה גדול וקדוש בעיני ברב גדולה וקדושה לכן אל תוסף כי עמך אני מדקדק כחוט השערה. וזה שהשיב על מיתת ר' עקיבא כך עלה במחשבה (מנחות כ"ט:) כלומר כי הוא נידון בדין כאשר עלה במחשבה לפני בבריאת העולם ועיין שם כי ביארנוהו שם היטב. אבל שאר העם מבני ישראל שלא יוכלו להתקיים כלל בדין שיתף להם מדת הרחמים להתנהג עמם בהכרעות קו המשקל ונידונין על פי רוב המעשה אם רוב זכויות מכריע משקלו לטוב להכתב בספר החיים וצדיק יקרא לו להורישו חיי עולם ולהפרע ממנו בעד מיעוט עוונותיו בעולם הזה. וכן חלילה ברוב עוונות להיפך, אשר נותנין לו שכר מיעוט מצוותיו בעולם הזה וסופו יורש גהינם. ואם כן נמצאים עתה בעולם שני מיני צדיקים. האחד, צדיק גמור שעוולה לא נמצא בו ולא חטא כלל, או חטא בחטא כל דהוא שלגבי אחרים לא נחשב לחטא כלל רק אצלו נקרא חטא על דרך מאמר ר' יוחנן (יומא פ"ו.) היכי דמי חלול השם כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילה וכאשר כתבנו שם. והשני, צדיק שאינו גמור כי עוד נמצא עוונות תחת ידו ורק שמשקלו מכריע לטוב והוא נידון על פי רוב המעשה להקרא לצדיק. ועל שני אלה רמזו חז"ל (ברכות ז'.) צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. כי זה הצדיק גמור שאין בידו שום חטא ועוון לזה טוב לו שאין צריך ליסורי עולם הזה למירוק מיעוט עוונתיו וצדיק שאינו גמור הנה הוא צריך ליסורים וחלאים רעים למרק עוונותיו ועל כן רע לו. והן הן היסורין של אהבה לזכותו לחיי עולם הבא.
1
ב׳והנה אמרו חז"ל (בבא בתרא ע"ה.) עתיד הקב"ה לעשות חופה לכל צדיק וצדיק לפי כבודו ובודאי שני בחינות הצדיקים האלו אין מדורם שוה לצד שזה צדיק גמור והקב"ה מדקדק עמו כחוט השערה ואינו נידון לפי רוב המעשה כי אם בדין הגמור כאשר עלה במחשבה לפניו. וזה הוא צדיק שאינו גמור ונידון לפי רוב המעשה אף שנתמרקו מיעוט עוונותיו על ידי יסורין עם כל זה הוא בבחינת שיתוף רחמים בדין ולבבו לא שלם עם ה' אלהיו כמו זה וה' יראה ללבב. וחז"ל אמרו (סנהדרין ק"ו:) רחמנא ליבא בעי. ועל כן ברא אלהים שני מקומות לקיבול שכרם והוא גן, ועדן, וכדעת ר' יוסי (בבראשית רבה ט"ו, ב') שטעמו ונימוקו עמו וה' האיר עיניו ומצא לו מקרא מכריע על גביו, שסובר שעדן גדולה מגן וגדולה הזו לא בְכַּמוּת שמחזיק מקום יותר מגן, כי אין בזה שום חשיבות אחד על חבירו אם הוא גדול בכמותו. והעיקר הוא גְדוֹל המעלה, שמעלתו גדולה בבחינת אור ה' השופע בו ביותר פנימיות וזיכוך מאשר בגן. והעדן הוא שנברא להיות מדור לצדיקים גמורים אשר נידונין בדין הגמור. ולכן הוא נברא קודם בריאת העולם, וקודם בריאת העולם היה הכל בסוד הדין כי אפילו מחשבת בריאת העולם היתה בדין ואחר כך ביום עשות ה' אלהים וגו' שראה שאין העולם מתקיים בדין ושיתף רחמים בדין בשביל צדיקים שאינם גמורים להיות נידון במשקל לפי רוב המעשה, ברא להם מדור בפני עצמן הראוים לגן שהוא קְטַן המעלה להתעדן בו לפי ערך צדקתם.
2
ג׳ובזה יבוא הכתוב כמין חומר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. כי הנה העדן היה מקדם קודם שנברא העולם שנברא בבחינת הדין הגמור לצדיקים גמורים, ואחר ששיתף רחמים בדין הוצרך ה' אלהים שהוא השיתוף רחמים בדין לטעת גן בעדן אשר היה מקדם להיות מדור לצדיקים הנידונים על פי רוב המעשה בבחינת השיתוף. ובזה נתיישבו כל הדקדוקים. ואולם לא תטעה ח"ו לומר שמובדל ומופרש הגן מהעדן לא כן הוא כי הם מיוחדים בתכלית היחוד והכל לפי המעלה נקרא, זה עדן במה שמתעדנים הנשמות באורו יתברך במעלה גדולה, וזה גן במה שמתענגין הנשמות מאור פניו במעלה פחותה מזה וכולם מיוחדים לאחד. ועל כן סיים הכתוב וישם שם את האדם אשר יצר פירוש שם בגן לצד שנאמר בו וייצר ה' אלהים את האדם והבן. גם עדיין לא היה בידו שום תורה ומעשים טובים כי אחר כך נאמר (בראשית ב', ט"ז) ויצו ה' אלהים על האדם וגו'. ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו פירוש שקיים מה שלמד. ולא זכה אדם לשבת בגן כי אם אשר יצר מיציר כפו של הקב"ה על כן היה נאה לו כל הגדולה והכבוד הזה, וזה וישם שם את האדם, מה ששם שם האדם, להיות אשר יצר מיציר כפו של מלך יתברך וכמבואר במדרשי חז"ל.
3
ד׳ואולם אם יש לך לב משכיל בנסתרי אלהינו תבין מעצמך בכל הדברים האמורים כי נודע אשר עדן הוא מדת הבינה הרומזת לקודם בריאת העולם ונקראת על שם המחשבה וגן הוא שכינתא תתאה דינא דמלכותא וישם שם את האדם הוא בחינת עמודא דאמצעיתא עולם המעשה ובו נידון העולם על פי רוב המעשה והכריע משקלו לכף החסד ועיין בכוונות האר"י ז"ל במדה השניה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שהוא מגזירה שוה כתב וזה לשונו: כשהמלכות מקבלת מן תפארת שבתפארת הוא גזירה שוה ואז העולם מתנהג על ידי מיזוג דין ברחמים ונוטה לרחמים. ולזה שם את האד"ם בג"ן אבל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כי מיוחדים הם וכל אדם זוכה לפי ערכו וכאמור והבן.
4