באר מים חיים, בראשית ב׳:ט׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 2:9
א׳ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וגו'. הנה הרב האלשיך האריך בזה לבאר באופן אשר שייך לְכַנוֹת גם בעולמות עליונים דוגמות אילנות. ולפי דעתי נראה שעיקר שם אילן הוא למעלה, ודוגמתו על הארץ נקרא גם כן אילן על שם המושאל, כמו ידות הכלים שנקראים יד בבחינת המושאל מיד האדם וכן אוזן הכלים, הנה לא ישמע באזנו ולא יקרא אוזן כי אם בבחינת המושאל מאוזן האדם שהוא כעין דוגמתו. וכן האילן, עיקר שם האילן הוא בשמי השמים, ואילן אשר על פני הארץ לפי שהוא כעין דוגמתו נקרא על שמו. והנה עיקר האילן נקרא על שם ענפים רבים המתפרדים ומתפרשים מגוף אחד ומכל ענף וענף עוד יתפרשו ענפים קטנים ומקטנים קטני קטנים עד אין מספר. והוא שורש אילנא דחיי הנזכר בזוה"ק והוא שורש כל נשמת ישראל וממנו מתפרשים ענפים גדולים וקטנים עד אין מספר (ועיין תולעת יעקב נ"ח) על אומרם (ראש השנה ט"ז.) בעצרת על פירות האילן וזה לשונו: וכבר ביארנו כי הפירות ההם הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקב"ה וכו' עיין שם. וזה הסוד המוזכר בספר יצירה (פרק ו') אחד על גבי שלשה ושלשה על גבי שבעה ושבעה על גבי י"ב כי מאחד מתפרשין לג' קוין, ימין ושמאל ואמצע ומשם לז' מדות הידועים ומשם לי"ב גבולי אלכסון שהם י"ב שבטי יה וכל הנשמות תולין כענפים בבד וענפים קטנים מן ענפים גדולים. וכמו כן התורה אשר נקראת (משלי ג', י"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה כי שורשה הוא גם כן באילנא דחיי הנזכר. הנה מתחלקת לכללים ופרטים וידוע אשר כל התרי"ג מצוות שבתורה נכללו בעשרת הדברים שאמר מי שאמר והיה העולם, וכל תורה שבעל פה נכלל בתורה שבכתב וכאומרם (תענית ט'.) מי איכא מידי דלא רמיזי באורייתא וכולם נכללו בתיבת בראשית אשר התחיל הקב"ה בה את תורתו כנודע וכאשר כתבנו בתחילת ספר הזה ואין בפרט כי אם מה שבכלל ולא נפרטו כי אם כמו ענפים יוצאין מגוף האילן והכל מושרש בהשורש. ועל כן בזה תבין כי עיקרי דברי התורה הקדושה הכל בשמים ממעל בענפי הקדושה הידועים, ושם עיקר שם של כל דבר וממילא גם בארץ נעשה כדוגמתו. כמאמר חז"ל (עיין שמות רבה ל"ג, ד') כל מה שבשמים ברא דוגמתו בארץ וקראום בשמות של מעלה בבחינת שם המושאל מעיקר שמו למעלה וכאשר בכתוב הזה אשר ידוע אשר יש גן עדן עליון וגן עדן תחתון ועיקר שם עדן וגן הכל בבחינת הרוחניות למעלה שחיותו שם באותיות האלו על כן נקרא עדן או גן. ושם עיקר עץ החיים ועץ הדעת וד' הנהרות, והכל בבחינת הרוחניות כי ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (ישעיה מ', כ"ה). רק כיון שברא בארץ כעין דוגמא שלמעלה אשר שיער דעתו של תמים דעות אשר זהו כעין דוגמתו לכן הוא קראו גם כן באותו השם, אבל רחוק ביניהם כרחוק מזרח ממערב ויותר עד אין שיעור וערך, כמו שכותבין ראובן על איש אשר שמו ראובן, והנה זה התיבה ראובן אשר בכתב מורה על זה האיש אבל אין להם דמיון כלל יחד לומר שזה כמו זה ואף על פי כן יורו זה על זה, כן הגשמיות שהוא כעין דוגמא של הרוחניות אבל אין להם דמיון כלל בשום אופן שבעולם כידוע ממכתבי המקובלים.
1
ב׳ועל כן אמר ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד וגו' פירוש אפילו מבחינה התחתונה שבגן הנקרא אדמה בערך אדמה שבתחתית הארץ, היה גם כן העץ שבה נחמד למראה וטוב למאכל ומכל שכן שאר העצים הנמצאים שם אשר אין ערך ליופים במראה וטובם במאכל וזהו שבח לגן במאוד. ואמר עוד מה לי להרבות לספר בשבח הגן הלא עץ החיים בתוכו. ידוע מעלת עץ החיים שאין כמוהו בכל העולם במעלה וגם עץ הדעת טוב ורע הוא בגן ועץ הדעת הוא נפלא במעלה ידוע סודו סוד הלולב שמתחיל מן היסוד ומגיע עד הדעת אשר בנענועיו מושפע שפע וברכה מדעת עליון לנוה אפריון למכון בית אלהינו וזה הוא הטובה הגדולה השלימה העיקרי לבריאת העולם שהוא להיטיב לבריותיו וזה תרגום אונקלוס דאכלין פירוהי חכמין בין טב לביש, כי בא כמתרץ אשר לכאורה אין זה שבח לגן כל כך כשבח עץ החיים שהוא טוב לבד, וזה טוב ורע.
2
ג׳אך הנה ידוע מאמר חז"ל (שפתי כהן על התורה) אילו היה אדם הראשון ממתין עד בוא יום השבת היה מקדש על היין כי לא נאסר עליו העץ אלא בו ביום דוקא. והענין הוא כי הנה עיקר הבריאה היה בשביל הבחירה למאוס ברע ולבחור בטוב והקב"ה יקבל נחת רוח מזה מה שיעשה למענו. והנה על כן צריך קודם הידיעה, לידע טוב ורע כי אם לא ידע כלל מה טוב ומה רע במה ימאס ובמה יבחר. ואך אמנם הידיעה היא סכנה גדולה פן כאשר יוודע לו מטוב ועד רע, וידוע אשר כוחות הרע הם חזקים למאוד מאוד בתאוות גוף האדם שנברא מן האדמה ונוטה לחומריות וגשמיות. אולי חלילה יהפוך קערה על פיה למשוך אחר הרע וישליך הטוב אחר גיוו. ודבר זה הוא גם בזמן הזה, כי התורה היא נצחית לעולם ולעולמי עולמים. ולמשל כשאדם בבית הכנסת בשחרית בעת התפילה ואינו רואה שם דבר מחפצי העולם הזה לא עסקי ממון או חמדת הרהורי אשה רחמנא ליצלן נקרא בדרך שאינו יודע עתה מטוב ורע כיון שאין זה לפניו ממה שנפשו של אדם מתאותן ומחמדתן ואינו רואה כי אם חפצי שמים מספרי תורה תפילין וספרים ובני אדם לומדים ומתפללים.
3
ד׳ואך כשרוצה ללכת לשוק ושם יראה לפניו מכל תשוקת חמדת העולם מגזל, והרהורים וכדומה וירא לנפשו פן ח"ו יפול ברשת הטמונה לרגליו מפח היצר הרע וסיעתו. הנה זאת העצה היעוצה אליו, אשר קודם הליכתו לשווקים ורחובות יקדש עצמו ככל אשר יוכל שאת, בתפילה בכוונה ולימוד קצת תורה לשמה באהבה ויקשור עצמו בכל עוז ותעצומות עם כל פרטי רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו למלך עולמים ברוך הוא ויטע בלבו אהבתו ויראתו להשריש בלבבו אשר אין אהבה בעולם מכל מחמדי צוף עולם הזה ותענוגיו כאהבת חמדת חשוקת דביקת הבורא ברוך הוא. וימשוך יראת ה' על פניו אשר חלילה לו לעבור על רצונו יתברך בשום אופן בעולם מרוב מורא ופחד. וידוע אשר בלעם שהיה תוקף הקליפה והרע, אמר (במדבר כ"ב, י"ח) לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה. ומכל שכן אדם ישראל אשר נשמתו חלק אלוה ממעל. ובזה יצא לשוק ולא יירא ולא יפחד מגבורת יצרו וכאשר יראה לפניו מדברי טוב ורע ודאי ידע להפריש האוכל מהפסולת לבחור בטוב ולמאוס ברע ונכון יהיה לבו בטוח בה' שיעזרנו על דבר כבוד שמו כי הקדיש מקודם כל תאוותיו לה' וכן עשה אברהם אבינו ע"ה שטרם הלוכו למצרים מדור הקליפה נטע אהלו בארץ הקדושה ובנה שם מזבח בכדי שידביק וישריש עצמו קודם בקדושה דמאריה ולא יזיק לו טומאת מצרים וכן עלתה לו ויעל וגו' במקנה כבד וגו' (בראשית י"ג, א').
4
ה׳וכמו כן באדם הראשון, הנה עץ הזה שאסר הקב"ה עליו לאכול ממנו בו ביום לא מפני שמעורב בעצמיותו רע חלילה לא כן. ולזה פירוש התרגום דאכלין פירוהי חכמין בין טב לביש כלומר שקונה חכמה בנפשו באכילת פירותיו לידע בין טוב לרע והידיעה היא סכנה גדולה כאמור אולי לא יוכל לעמוד בטוב ח"ו וכאשר לא ידע כלל הנה מה הרויח הקב"ה בבריאתו שיהא בוחר בטוב וימאס ברע אם לא ידע מטוב ורע. ועל כן הזהירו הקב"ה שלא יאכל מעץ הזה עד הגיע יום השבת, ובו ביום צוהו לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל שדוקא יאכל משארי עצי הגן (וכאשר נבאר היטב להלן בפרשת ויצו וגו' ובפסוק ותפקחנה עיני שניהם ועיין שם היטב) שעל ידי זה יושלם עצמו בקדושת בוראו כי הֵנָה נֶטַע ה'. ובודאי רבתה בם הקדושה, והתורה שיבחם בנחמד למראה וטוב למאכל והוא כינוי לטוּב אור ה' וקדושתו הנשפע בהם, ובפרט שהיה שם עץ החיים נודע רוב קדושתו למעלה, ובהצטרף זה לקדושת יום שבת קודש הנה לרוב הקדושה השופע בו יוכל האדם להתקדש בקדושתו ולקשור עצמו בחי העולמים ואז יוּתַּר לו לאכול מעץ הזה ובודאי ידע אז להפריד הרע מן הטוב והפסולת מן האוכל וימאס ברע ויבחר בטוב ולא ימשכנו יצרו להדבק ברע ח"ו. ואך אדם הראשון פגה אכל תאנה בלא זמנא שלא המתין על שבת, ונתוודע לו בין טוב לרע ולא היה כח הקדושה מושרש בו בקשר אמיץ וחזק. ועל כן האמין ועשה מה שעשה ולא נזכירם על יציר כפו של הקב"ה. תדרשם ממקומם במאמרי חז"ל. וממילא לא נמשכו הברכות לנוה אפריון למכון בית אלהינו וירדו לתוך הקליפות והרע, ובזה נתערב רע בטוב וכל העולמות נפגמו על ידי זה כידוע. ונחזור לענין אשר עיקר בחינת עץ הדעת הוא במעלה נפלאה מעיקר כוונת הבריאה שהוא לבחור בטוב על ידיו ולהמשיך על ידו כל הברכות לטובה דייקא וכל זה הוא שבח הגן. והפליא עוד בשבחי הגן לומר הרי.
5