באר מים חיים, בראשית כ״א:י״דBe'er Mayim Chaim, Genesis 21:14
א׳וישכם אברהם בבוקר. הכתוב מגיד בזה צדקת אברהם אבינו שאף שהיה קצת אכזריות בזה לשלח אמתו ובנה למדבר ובפרט כי זרעו הוא, ואמנם כיון שהיה צווית הבורא יתברך בזה זירז עצמו למצוה כדין זריזין מקדימין למצוות ואין מקדימים טפי מצפרא כאומרם (בפסחים ד'. ובתוספות שם), וקם בבוקר בהשכמה לגרש ממנו אמתו ובנו במצות בוראו, וביותר ויותר שהיה זאת נגד טבעו מכל וכל כי הנה חפץ חסד הוא וכל עבודתו תמיד לעשות חסד לכל כאשר יוכל, מכל מקום לקיים מצות הבורא עשה נגד טבעו וקם עוד בבוקר בבוקר להתאכזר על בנו כי אין גדול כאלהים.
1
ב׳ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה וגו'. חז"ל אמרו בזה (בראשית רבה נ"ג, י"ג) ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו. ורבים ראו כן תמהו אשר לכאורה לא נראה גודל וותרנות בזה בנתינת לחם ומים אפילו לסתם עבד מעבדים (ועיין במפרשים שם). וגם מה הוא הלשון ביתו של אברהם אבינו הלא לא נתן כאן כי אם אברהם כמו שכתוב ויקח לחם וחמת מים והיה להם לומר אברהם וותרן היה, ואמנם לפי הנזכר כי אברהם כיוון בזה לקיים מאמרו של הקב"ה אף נגד טבעו וחסדו ולהתאכזר גם על בנו ולא לחוס עליו, ועל כן כיון ששמע מפי הקב"ה שאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ושרה אמרה גרש האמה הזאת ולא אמרה שלח האמה כי גירושין הוא באכזריות ובשנאה כעין ויגרש את האדם וכדומה, ובזה ודאי לא היה ראוי לאברהם לתת לו אף לחם ומים כדי לקיים דברו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהקפיד שישמע לכל אשר תאמר שרה וזה היה שבח יותר לאברהם שלא חס על נפש בנו נגד צויית הבורא. ואמנם אמר אברהם ידעתי באשתי שרה הצדקת אשר ודאי היא אינה מקפדת על לחם ומים וזאת אינו נחשב בעיניה לכלום ממש, ולא כיוונה בשום אופן באמירת גרש האמה בלתי לתת לה צידה לדרך פת ומים כי אין זה נחשב בעיניה למאומה, ורק כוונתה היה באמירה בלשון גירושין ולא בלשון שליחות כי המשלח את בנו למרחקים הנה הוא נותן לו מכל טוב הנמצא בידו מסלתות ושמנים וינות טובים גם כסף וזהב ובגדים הרבה לרוב מאוד. וגם אפילו בשילוח עבדים מאתו נאמר בתורה (דברים ט"ו, י"ד) העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך. ועל זה כיוונה דבריה שלא לומר בלשון שליחות שיהא לפחות משמע כשילוח עבדים הנאמר בהם וכי תשלחנו לא תשלחנו ריקם וגו' רק בגירושין בשנאה באכזריות אבל ודאי לא כיוונה על לחם ומים כי לא נחשב זאת בעיניה, ועל כן לא עבר אברהם בזה על שמיעת קול שרה בכל אשר תאמר. ועל כן אמרו, מכאן שביתו של אברהם אבינו כו' ונודע אומרם (יומא ב'.) ביתו זו אשתו ולאו דוקא שרה לבד כי כל ביתו וותרנים שלא היה נחשב בעיניהם לחם ומים לשום דבר, ומזה ידע אברהם אשר ודאי לא כיוונה שרה בדבריה לזה ועל כן נתן להם זאת. ולזה כתיב ויתן אל הגר לשון נתינה במתנה כי לא נתן לה זאת בתורת הענקה הניתנת להעבד כי שמע לקול שרה שלא תצא כצאת העבדים לשלחה בהענקה מגורנו כי אם בתורת גירושין (כי מצות הענקה אינו אלא בעבד עברי כידוע) וגרשה מביתו. וגם אמר הקרא ויקח לחם וגו' ויתן אל הגר שם על שכמה הכל להגיד צדקת אברהם כי מה שהיה ברשותו ליתן, לא נתן על ידי שליח, לקיים מצוה בו יותר מבשלוחו ובעצמו לקח, ובעצמו נתן ושם על שכמה כי חביבין היו עליו המצוות.
2
ג׳עוד יאמר ויתן אל הגר שם על שכמה. להודיע כי לא רעה עינו בתתו לה ונתן לה בעין יפה כל אשר תוכל שאת עד שלא יכלה להרימו בעצמה והוצרך אברהם להשימו על שכמה מרוב משא לחם שנתן לה, ואכן מים לא נתן לה כי אם חמת אחד כמו שמפורש לחם וחמת מים כי סבור הנה המים מצוי בכל מקום ובחנם ועל כן יותר טוב במקום שתשא מים על כתיפה שתשא לחם שהוא דבר שאין מצוי בחנם, וְהִרְבּה משאוי הלחם והמעיט משא המים ועל כן תיכף ויכלו המים מן החמת לפי שלא היה לה אלא חמת אחד מים, והגם שהמים מצוי בכל מקום, מאת ה' נסבה זאת שלא תראה את המים כי הן אחר כך כתיב ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים וגו' מכלל שקודם נסתם עיניה שלא תראה המים, והוא כדי שלא תאמר הגר הן גרשני היום מבית אברהם ובדעת אל עליון ואז ומפניו גם כן אסתר וכל מוצאי להרגני, והראה לה הקב"ה אשר לא סר השגחתו יתברך ממנה ומבנה באשר הוא שם. וכאשר כלו המים ותשא את קולה ותבך, קרא לה מלאך ה' ואמר לה מה לך הגר אל תראי כי שמע אלהים אל קול הנער וגו' ובזה הבינה אשר השגחתו יתברך לא סר מעליה ומעליו ואלהים עמו (וכאשר אמר להלן ויהי אלהים את הנער) ואז ראתה באר מים והיה אצלה בדרך נס אחרי שתחילה לא ראתה ואחר כך ראתה, ועל כן גם היא לא עזבה לבה מה' וקטרה עצמה מהיות לאיש עד אחר זמן ששבה לבית אדוניה ודבקה בחיקו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"א, ד') בפסוק (בראשית כ"ה, א') ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה וגו'. כי ראתה שה' אתה ולא יעזבנה והכל היה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וכלי שנשתמש בו קודש אל ישתמש בו חול.
3
ד׳גם יאמר שם על שכמה אמרו חז"ל (זוה"ק פרשה זו קי"ח:) מלמד שהזהיר את הגר על האמונה כתיב הכא שם על שכמה וכתיב התם (שמות ט"ו, כ"ה) שם שם לו חק ומשפט וכו' עד כאן. וגם אנו נאמר בדרך גזירה שוה זו. כי הנה נודע מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ס', ט"ז) בפסוק (בראשית כ"ד, ס"ז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו שנעשית שרה אמו שכל זמן ששרה היתה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת והברכה מצויה בעיסה וכו' וכשמתה שרה פסקו ועתה בביאת רבקה חזרו וכו' עד כאן. ונמצאת אתה למד שבשרה ורבקה נתברכו מעשה ידיהם להיות הברכה מצויה בעיסה וכן מצינו כמה פעמים בצדיקים שנתברכו מעשה ידיהם כמו באלישע (מלכים-ב ד', מ"ג) מה אתן זה לפני מאה איש ואכלו והותירו כדבר ה'. וממילא ודאי גם ידיו של אברהם אבינו היו בבחינה זו שיתברך מעשה ידיו כמו בשרה אשתו וכלתו רבקה וכדומה. ודבר זה מרומז בגזירה שוה זו כי נאמר כאן שם על שכמה ונאמר להלן שם שם לו חק ומשפט, ושם נתברכו המים המרים ונמתקו בהשלכת העץ בהם. וכן בנתינת המים הזה לפי שאברהם בעצמו נתנם נתברכו מעשה ידיו כאשר נתברכו המים המרים להיות נמתק כן נתברך המים הזה אשר לא תכלה המים מן החמת. ועל כן החמת מים הזה לא כלה עד אחר זמן שנאמר בה ותלך ותתע במדבר באר שבע ואמרו חז"ל (בזוה"ק הנ"ל וכן הוא ברש"י ז"ל) שחזרה לגלולי בית אביה ומיד ויכלו המים מן החמת כי פירשה מדרכי אברהם ופרש ממנה ברכתו, אבל כל עוד שלא עבדה אֵל אחר לא כלו המים לפי שברכת אברהם היה בהם וכאמור. אחר כותבי זאת מצאתי דברים האלו ממש בילקוט (פרשה זו רמז צ"ה בשם מדרש) ונהניתי.
4
ה׳ועוד יש לומר לפי הגזירה שוה הנזכרת כי הנה זה שנאמר ותלך ותתע שעשתה מעשה תעתועים לעבוד עבודה זרה. עבור בנה היתה זאת לה. כי הן בעודו בבית אביו אברהם ראתה אותו שרה מצחק ואין צחוק אלא עבודה זרה כאומרם ז"ל (בבראשית רבה נ"ג, י"א) וגם עתה הוא התחיל בעבירה והיא שבה והלכה אחריו. ומזה נראה טעם שאחז את ישמעאל אשתא צימרתא, כי הן אמרו חז"ל (שמות רבה נ', ג') בפסוק (שמות ט"ו, כ"ה) ויורהו ה' עץ, עץ של הורדפני היה והוא מר מאוד והקב"ה במר ממתיק המר וכו'. וגם כאן יש לומר שכיוון אברהם בהמים הזה להיות לו כמו מים המרים לבודקו אשר אם יעבוד עבודה זרה ובאו בו המים המאררים למרים וזה נלמד מהגזירה שוה משם שם כנאמר. ועל כן במדבר באר שבע כשעבדו עבודה זרה והעיקר ישמעאל כי היא הלכה אחריו בדקו אותו המים ונעשו המים אש ואחזתו אשתא צימרתא ויכלו המים מן החמת פירוש שכלה להם אז בחינת מים המכבה אש רק בהיפך בוערים כאש ואוחזתו אש ומחמת שהוא פתח בעבירה בעודו בבית אביו ממנו פתח המכה וחלה הוא. וכיון שראתה כך מיד,
5