באר מים חיים, בראשית כ״א:כ״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 21:27
א׳ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית. גם זה מורה באצבע לכל אשר כתבנו למעלה כי לכאורה להפלא הוא כלפי לייא יציבא בארעא וגו' אתמול הנה ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך, ועתה נתהפך שיצטרך אבימלך לקבל מאברהם צאן ובקר. ועוד וכי כלום חסר מבית המלך ואיזה מלך אשר יצטרך צאן ובקר. ואם אפילו נאמר שאברהם נתן לו בדרך מתנה ודרך מלכים הגדולים לקבל מתנה מזולתם אין זה צאן ובקר כי אם איזה אבן טוב מאבנים היקרים כיד המלך ולא צאן ובקר, ואולם הכל מורה על מה שכתבנו כי עיקר חפץ אבימלך בזה הכריתת ברית היה שעל ידי אברהם יתברך בכל אשר יעשה ויהיה ברכת אלהים בכל מעשה ידיו ולזה נתן אברהם לאבימלך צאן ובקר שיתברך על ידי זה בכל מעשה ידיו כאומרם באיוב (בראשית רבה ל"ט, י"א) לא נטל אדם פרוטה מאיוב ויצטרך ליטול ממנו פעם שניה מה טעם כי מעשה ידיו ברכת. וכן אמרו באברהם לא שָׁם אדם פרה מאברהם עד שנתברך וכו', כי מי שהברכה מצויה במעשה ידיו הנה שלו בכל מקום שהוא מתברך. ולזה נתן לו צאן ובקר משלו בכדי שיתברכו אצלו וישיג הברכה בזכות אברהם וילך הלוך וגדל עד כי גדול מאוד. והעיקר בזה הוא הכוונה שכיוון אברהם במחשבתו בעת נתן לו צאן ובקר שבזה יתברך אבימלך. ואמרו שם בפסוק והיה ברכה הברכות מסורות לך, ולמאן דחזי לך למברכא בריך. ופירושו כי הברכות בידך הם למי שאתה תתן בידך משלך הנה הברכה שם, ואך למאן דחזי לך למברכא בריך כי לא להכל תתן ברכתך שלא יפוצו מעינותך חוצה פירוש לחוץ למי שאינו ראוי לקבל הברכה, וכאן כיוון אברהם שיתברך אבימלך על ידי מעשה ידיו כנאמר.
1
ב׳ובזה נראה ליתן טוב טעם ודעת להבין מפני מה במלך סדום כשרצה ליתן לאברהם כסף וזהב ואמר הרכוש קח לך השיבו הרימותי ידי לה' וגו' אם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם, שהקב"ה הבטיחני לעשרני שנאמר ואברכך כמאמר חז"ל (שם ומובא ברש"י ז"ל). והנה בהיותו במצרים ובגרר קיבל מתנות מפרעה ואבימלך ולא חש כלל שלא יאמרו שהם העשירו את אברם. ואכן כי הנה אמרו חז"ל (בבראשית רבה מ"ג, ה') בפסוק (בראשית י"ד, י"ז) ויצא מלך סדום לקראתו וגו' התחיל לקשקש לו בזנבו אמר לו מה אתה ירדת לכבשן האש וניצלת אף אני ירדתי לחמר וניצלתי. ולזה אם היה מקבל שום דבר ממלך סדום היה מלך סדום אומר בלבו כי הן כל אשר יש לאברהם הכל שלו הוא כי על ידי מעשה ידיו נתברך לאחר שסבר בנפשו כי גם לו שם כשם הגדולים והוא מלומד בנסים. וזה שאמר ולא תאמר אני העשרתי את אברם כלומר אני העשרתי אותו לעולמים, בזה שלקח מאתי שָׁרָה עליו הברכה, וכל שיש לו מאז, הכל בכח הברכה הלז. ובאמת שזה שקר הוא כי הקב"ה הבטיחני לעשרני ולא בברכותיך, ועל כן לא רצה לקבל ממנו ונשבע על זה. ולא כן פרעה ואבימלך שלא חשבו כזה ונתנו לו סתם מתנות להיות זה אצלו ולא שיתברך על ידי זה לעולמים על כן קיבל מה שנתנו לו, ועל כן גם כאן כתיב סתם צאן ובקר ולא פירש כמה, כי עיקר הנתינה הוא ברכת הצאן והבקר ולא זה הצאן שנתן לו כדבר האמור.
2
ג׳ויכרתו שניהם ברית. הנה כבר כתבנו למעלה כי לא היה חפץ אברהם בשבועת אבימלך ואף על פי כן נשבע אבימלך לכבודו עיין שם. ועוד טעם נראה לפי הנזכר כי אחר שנתן אברהם מתנות לאבימלך מתנות נכבדות כנאמר הנה מרוב אהבה והחיבה שבער אז בלב אבימלך לאברהם קפץ ונשבע אף שלא בחפץ אברהם להראות כי הוא חפץ בשלומו בכל לבו, ושם נשבעו שניהם מרוב החיבה על כן תיכף אחר נתינת המתנות כתיב ויכרתו שניהם ברית כאמור.
3