באר מים חיים, בראשית כ״ב:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 22:1
א׳ויהי אחר הדברים האלה וגו'. חז"ל אמרו (סנהדרין פ"ט:) אחר דבריו של שטן וכו' שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא היה לו תור או גוזל אחד להקריב לפניך וכו'. והנה לדברים הללו יתמה למה הפסיקה התורה בין ויעש אברהם משתה גדול לפרשת העקידה בפרשת אבימלך מאחר שהעקידה היה על ידי המשתה, ואמנם עוד אמרו (בתנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז צ"ה) שאחר שכרת אברהם ברית עם אבימלך אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם יחיד בררת לך משבעים אומות וכרת ברית עם אומות העולם, אמר להם בן יחיד נתתי לו ואני אומר לו העלהו עולה לפני אם יעלהו לפני הרי זה מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים וכו' עד כאן. ולזה נכון מה שסמכן הכתוב זה לזה ואך למאמר הראשון קשה.
1
ב׳ואולם נראה אשר אלו ואלו דברי אלהים חיים ולשניהם נכון סמיכת הכתובים. והוא על פי מה שכתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל (שבת י':) על מה שאמרו שם לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שתי סלעים מילת נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והקשו הלא כבר נגזרה הגזירה בברית בין הבתרים שנאמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' ותירצו שעל ידי זה נתקרב הדבר לבוא וכו' עיין שם. וכן כאן כי באמת בעת הסעודה אשר גמלו את יצחק נקבע בדעתו של אל דעות שיצוהו להקריבו לעולה אך לא נגבל זמנו מתי יהיה, ועל ידי המעשה של אבימלך נתקרב הדבר ובא אל הפועל. ולזה אמר הכתוב ויהי אחר הדברים האלה קאי על כל הדברים הנזכרים למעלה מסעודה ומשתה, ואף על פי כן אמר אחר שפירושו סמוך כאמור בדברי חז"ל (בראשית רבה מ"ד, ה' לדעת רב הונא) לומר שהיה סמוך למעשה הכתובה למעלה מעשה כריתת ברית אברהם עם אבימלך שעל ידי זה נתקרב הדבר וכאמור.
2
ג׳והאלהים נסה את אברהם. אמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ה, א') לנסותן בעולם לגדלן כנס הזה של ספינה. והנה לדבריהם היה מחויב להכתב בזה שם הוי"ה הרחמים כי אחר שהכוון היה לרוממן בעולם לגדלן זה מדת החסד הוא ולא מדת דיני אלהים. ואמנם נודע אשר כל זה העשיה בא ממדת הדין שקיטרג עליו וכמובא למעלה שמכל המשתה לא הקריב פר ואיל וכרת ברית עם הגוים עד שאמר הקב"ה אם יעלהו מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים. על כן יאמר הכתוב והאלהים נסה את אברהם פירש הנה אלהים מדת דינו של הקב"ה כביכול שכיוון לקטרגו, ואדרבה עשה לו טובה גדולה שנסהו ורוממו וגידלו בעולם בזה.
3
ד׳או יאמר והאלהים נסה את אברהם. כי נודע אשר מדת דינו של הקב"ה אינו ח"ו מצד הדין בכדי לעשות נקמה ולנקום במי שמורד נגדו אין זה דרכי אלהינו יתברך הטוב והמיטיב לרעים ולטובים וכל בחינת הדין אינו אלא בחסד וברחמים רבים כאשר כתבנו בזה כמה וכמה פעמים אשר כל הדינים והיסורים שבעולם אינם אלא חסד גמור מאתו בכמה בחינות שונות לפי עצם הילוכו של אדם בדרכי ה' ועבודתו. וגם מהם שאין הכוונה כי אם להרבות שכרו בעולם הנצחי והן הן יסורין של אהבה הנאמר בהם (משלי ג', י"ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ובעל יסורין הזה שמח ביסורין האלה כמוצא שלל רב לאשר נפשו יודעת אשר אין כל יסורי עולם הזה כדאי לרגע אחת תענוג עולם הבא. או לפעמים באין למרק עוונות האדם אשר זה ודאי טובה גדולה, או בכדי שיזכור האדם על ידיהן לעשות תשובה לפניו יתברך, או שאר בחינות. ואתה תחזה מכל עיקר בריאת הדין בעולם אשר לא נברא כי אם בכדי להנהות הנשמות משכר כפול ומכופל שלא בדרך נהמא דכסופא כי אם שיבוא לו שכרו בדין ובמשפט, וזאת היא הטובה הגדולה המעולה השלימה שאין ערוך אליה כנודע.
4
ה׳ולזה אמר כאן הכתוב אחר אשר אנו רואין כמה הגדיל מדת הדין והקיטרוג עד שהוכרח אברהם אבינו לעמוד בנסיון גדול כזה שירצה לשחוט בן יחידו אשר אהבו והולידו לעת זקנתו ואינו מצפה עוד לבן אחר, לא תימא שכוונת דין אלהים הזה כיוון ח"ו לטודדו אולי לא יעמוד בנסיונו לא כן כי והאלהים נסה את אברהם. פירוש הנה אלהים באמת חשבה לטובה גדולה לנשאו ולרוממו ולגדלו בעולם על ידי זה כי כל דיני אלהינו יתברך חסדים גמורים הם כאמור. וגם יוסף הצדיק אמר כזה (בראשית נ', כ') ואלהים חשבה לטובה. פירוש מדת הדין מה שפעל ועשה בכם שתמכרו אותי ממכרת עבד ח"ו לא לרעה היתה רק חשבה לטובה, והנה יצמח מזה טובה גדולה כאשר עיניכם תחזינה להחיות עם רב וכאמור.
5
ו׳עוד יתבאר מקרא קודש הזה כי הנה דורות הראשונים אשר היו עד אברהם, לגודל רעות הדורות שהיו זה אחר זה ועל ידי כן חזו וראו מפעלות אלהים בארץ פעמים רבות. פירוש שראו מופתים גדולים ונוראים משמו יתברך אבל הכל מגבורת ה' וידו החזקה. טִבּע לדור המבול, ובלבל לשונות דור הפלגה, והציף שליש העולם, ועד שבא נח היה המים עולה ומציף אותם מבתיהם וקבריהם כאומרם (בבראשית רבה כ"ה, ב'), והיפך סדום ועריה בגפרית ואש, ואת כל אלה עינם ראו. אבל לא ראו מגבורת ה' שיעשה טובות לאדם או למדינה בפלאים רבים ומופתים גדולים ונכבדים, כי לא היו ראויין לזה. ועל כן שתו בשמים פיהם וידברו באלהים לאמר כך דרכו ח"ו שוטף הכל ונוקם ובעל חימה. ואבימלך אמר הגוי גם צדיק תהרוג וגו' ואמרו חז"ל (לשון רש"י על פי בראשית רבה נ"ב, ו') שאמר שמא כך דרכך לאבד האומות חנם כך עשית לדור המבול וכו' אף אני אומר שהרגתם על לא דבר וכו' עד כאן. ופירוש אף אני אומר כלומר כבר הנה הכל אומרים ועכשיו אף אני אומר. והכל לפי שלא ראו מגבורות ה' כי אם מכות ופורעניות ולא ראו טובה במופתי ה', והן כשבא אברהם הראה ה' ידו הגדולה והצילו מאור כשדים שהיה באש ולא נשרף ורדף אחר ארבעה מלכים חזקים והשיגם והצילו ה' מהם וילד בן לזקוניו והניקה בנים שרה, אשר על כן מכל זה ראו כי יעשה ה' דבר גבורת נפלאותיו גם בחסדים רבים ולאיש אשר יאהב יתן לו עושר ונכסים וכבוד וינשאהו למעלה ויעשה לו פלאים ברוב גבורותיו וחסדיו להתגבר על אויביו, ואז האמינו כי אל אמונה ואין עול הוא ואין מדת הדין בעולם רק לנקום ולהכות כי אם לעשות טובות לאוהביו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ובזה נתגדל ונתהלל מדת דינו של הקב"ה בעולם לומר כי דינו דין אמת ברוך הוא וישפוט תבל בצדק, ולטובים יעשה אלהים טובות בגבורות נוראות.
6
ז׳ולזה אמר הכתוב ויהי אחר הדברים האלה קאי על כל הדברים הנזכרים מהולדת אברהם ועד עכשיו מהנסים שנעשו לו, ולא לו בלבד כי אם אף בזכותו ניצול לוט בן אחיו ממהפכת סדום ועמורה וכמה נסים נעשו לשפחתו ובנה, ואז והאלהים נסה את אברהם פירוש שמדת הדין נסה ונגבה למעלה למעלה ברוב שיר ושבח עם אברהם (כי את הוא כמו עם) והבינו אשר כל הדינים המה חסדי אמת מאתו יתברך ואינם נעשים דינים ופורעניות כי אם לפי פאת המקבל אשר לא יוכל לקבל כי אם באופן זה, ומפי עליון לא תצא הרעות וכולם הצדיקו הדין עליהם, והכל היה בעבור אברהם שעל ידו ראו זאת וכאמור.
7
ח׳ואולם אמרו חז"ל (בבראשית רבה נ"ה, א') שחשש הקב"ה שלא יאמרו בני האדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר וכו' ולמי שהוא רוצה עושה מלך וכו' ואינו תלוי כלל במעשה בני אדם אם לטוב או למוטב רק ברצונו תלוי הדבר. על כן פירסם הקב"ה מעשיו לכל שאף על בן יחידו ממש (כי האחר הנה גרשו מביתו, וגם בן האמה נקרא ולא בנו כאמור למעלה) ואשר אהבו על רוב צדקתו כי כבר היה בן ל"ז שנה, לא חס עליו וכבש רחמיו לשוחטו לשפוך דמו כמים ובזה ידעו הכל אשר כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו כאומרם (בבא קמא נ'.) וכל אשר עשה לאברהם שלא בחנם הוא כי אם הכל בצדק ובמשפט כי בכל כוחו עבדו.
8
ט׳ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. נשתנה נבואה זו מכל הנבואות לקרות לו בשמו מה שאין כן בכל מקום נאמר ויאמר ה' אל אברהם וכדומה, ואולי כיוון ה' לקרות לו אברהם להראות אשר זה השם קבע אליו זה שמו הנאה לו וכל אשר יקראהו אברם יעבור עליו בעשה. ולא כיעקב שאחר שקראו ישראל קרא לו עוד יעקב מה שאין כן כאן קראהו אברהם לומר אברהם יהיה שמך ולא יקרא עוד שמך אברם.
9
י׳או יאמר ויאמר אליו אברהם וגו'. כי הנה בכל הנסיונות שנסה הקב"ה לצדיקים כמו לאברהם עד הנה וליוסף ודוד וכדומה לא מצינו נסיון כזה לשחוט את בנו. וכל הנסיונות המה בגופו של אדם לכבוש תאותו עד מצוי דם נפשו או למסור נפשו עליו כמו חנניא מישאל ועזריה וכדומה לילך במו אש בשביל קדושת שמו יתברך אבל לא בשחיטת בניו. ואמנם האמת הוא שלא מצא מקום באברהם לנסותו בדבר אחר כי כבר ידע אשר לבו שלם וחזק עמו וכל האברים מקודשים ומזומנים לשמו יתברך באופן שאין שייך כלל לנסותו בדבר ערוה כמו ליוסף או בשאר עבירות כי הקדיש כל תאוותיו וכל כחותיו לה' וכמה פעמים מסר נפשו עבורו באור כשדים וברדיפת המלכים. ולבן צ"ט שנה מל בשר ערלתו באופן שכבר יצא מכל טבע העולם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ולא יצא לו מקום לנסותו כי אם בזה, שזה אינו בגופו וחביב יותר מכל גופו כי זה כל פרי עמלו מכל מה שהיה לו בעולם כמו שאמר מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו', כי מי שאין לו זרע חשוב כמת כאומרם ז"ל (נדרים ס"ד.) ואם אף את זה יעשה אז כבר הוא שלם בכל הנסיונות.
10
י״אולזה אמר הכתוב ויאמר אליו אברהם, קראו אברהם. שנודע אומרם (נדרים ל"ב:) בתחילה המליכו הקב"ה על רמ"ג אברים ולבסוף על רמ"ח ואלו הן וכו' ופירשו שם שאף אברים שאינם ברשותו של אדם כמו עינים לראות שיוכל להסתכל אף בלתי כוונה כלל, וכן אזנים לשמוע גם הם בידו ניתנו שלא לראות דבר שאינו רוצה ולא לשמוע דבר שאינו רוצה ואם כן כיון ששמך אברהם המורה על השלימות בכל האברים אין לי עוד לנסותך כי אם במה שאומר לך והוא עקידת יצחק כנאמר.
11
י״בויאמר הנני. אמרו חז"ל (בבראשית רבה נ"ה, ה') הנני לכהונה הנני למלכות, ולהבין דבריהם מה ענינו לכאן ועם האמור יובן כי אחר שקרא לו הקב"ה בשמו אברהם כלומר אתה הוא השלם בכל רמ"ח האברים לפני, סבר אברהם כי חפץ הקב"ה היות לו כהן לעבודה להקריב קרבנות לפניו או רוצה לתת עליו עול מלכות, ולזה השיבו הנני לכהונה להיות שלם באברי כי בעל מום פסול לעבוד העבודה והנני למלכות כי כל מאן דנטר ברית מלכות אתנטרא ליה כמו שאיתא בזוה"ק (לך לך צ"ג:) וכאן כיון שנשלם במעשה המילה, ונשלם בזה בשלימות כמו שמנו החמשה איברים ובכללם ראש הגויה הרי הנני לכהונה הנני למלכות, אבל הקב"ה באמת לא לזה קראו אברהם כי אם כאמור לאשר היותך שלם בכל ואין לי עוד לנסותך כי אם בזה שאומר לך.
12