באר מים חיים, בראשית כ״ב:י״דBe'er Mayim Chaim, Genesis 22:14
א׳ויקרא וגו' ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. פירוש דברים אלו כי נודע אשר עד היום אנו מבקשין בכל יום ויום ותראה לפניך עקידה ובפרט בראש השנה ויום הכפורים. ובכמה מקומות אמרו הקב"ה מסתכל באפרו של יצחק אבינו הצבור על גבי המזבח ומרחם על בניו. וכן איתא ברקנטי (מובא בילקוט ראובני פרשה זו) וזה לשונו: יצחק נעקד ביום הכיפורים וכו' כל הבקשות והשאלות יורדים דרך צפון ושם מקטרגים ומערערים ואומרים נעמוד בדין אם ראוי הוא להשיב על שאלתו או לאו וכו' עד ואלמלא עקידת יצחק אין אחד מהנבראים יכול להפיק שאלתו מרוב דקדוקי הדין שבמקום הזה. ולזה אמר אברהם ה' יראה כלומר שה' יראה זאת העקידה לפניו תמיד וירחם על בניו. אשר יאמר היום בהר ה' יראה, פירוש בכל התפילות ובקשות יאמר היום בהר ה' יראה שיראה היום מה שנעשה בהר ה' בעקידת האב לבן יחידו ובזה יכבשו רחמיו את כעסו כאמור.
1
ב׳%%טו טז יז
2
ג׳ויקרא מלאך ה' וגו' שנית מן וגו' עד כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'. להבין טעם הברכה על מה שלא חשך את בנו מאתו, כי כבר כתבנו ונודעת לכל אשר ביותר היה הנסיון במה שזה היה בנו יחידו והיה לעת זקנותו שאין מצפה עוד לבן וזה עיקר זרעו, ואם ח"ו ימות לא ישאר ממנו שום זרע בעולם ודבר זה קשה מאוד, מה שאין כן אם היה לו בנים רבים לא היה הנסיון גדול כל כך במה שישחט אחד מבניו כי יתנחם באחרים ויתקיים זרעו משאר בניו, וזה שאמר לו המלאך בשליחות הקב"ה שנית יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך פירוש גם כעת שלא היה לך כי אם בן יחיד ממש לא חסת עליו כאילו היה לך בנים רבים ואתה מתנחם באותן הנשארים על כן למול זה ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך שיהיה לך בנים רבים כחול הים.
3
ד׳גם יאמר כי ברך אברכך וגו'. על פי מה שאמרו חז"ל בפסוק בי נשבעתי וגו' (תנחומא סוף פרשה זו) אמר לו כשם שהיה בלבי מה להשיבך ולומר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי העלהו שם לעולה וכו' ולא השבתיך. ועל כן תיכף קרא לו מלאך מן השמים ואמר לו ברך אברכך והרבה ארבה וגו' למול זה שהחרשת ולא השבתני על הבטחתי כי ביצחק יקרא לך זרע הנני מרבה את זרעך כעפרות תבל. ועוד יתבאר לפי דרך זה כי אמרו (ילקוט ראובני סוף פרשה זו) מאן דשאיל שאלה לא איצטרך לשאול סגי אלא זעיר דהא קודשא בריך היא שאלין ליה זעיר והוא יהיב סגי אברהם שאיל ליה ברא חדא מה כתיב וארבה את זרעך וכן אורחוי דקודשא בריך הוא ועל כן במה שהחריש אברהם בשאלת כי ביצחק יקרא לך זרע השיבהו אשר לא יהיה כמו ששאלת בן אחד יצחק רק עוד ארבה את זרעך וגו'.
4
ה׳גם יאמר כי ברך אברכך והרבה וגו'. כי כתבו המפרשים ובפרט הרב המובהק הר"י אלבו בספר העיקרים שלו בפסוק (תהלים ס"ג, י"ג) כי אתה תשלם וגו' כלומר לפי שאתה הוא המשלם ולפי ערך ידך הגדולה והחזקה ורוב גדולתך צריך להיות השכר גדול מאוד, כדרך נתינת מלך בשר ודם שאינו משלם לפועליו כשאר אנשים רק לפי עצם ידו וזאת אם המלך נותן בעצמו אז ודאי נותן בשפע רב כיד המלך כראוי לו, ולא כן אם מצוה להעומדים לפניו שישלמו שכר לפועליו לא יתנו כמו המלך בעצמו. וכן כאן אמר הכתוב בי נשבעתי נאום ה' כי ברך אברכך רצה לומר אני בעצמי אברך אותך ועל כן אין כבודי בברכה מועטת רק להרבות ככוכבי השמים לרוב, כי כל עוד שיהיה להם מספר אין זה כבודי כי לפי עצם גדולת מלך הכבוד הכל למעט יחשב ואמנם בהגיע למנין אשר לא ימד ולא יספר ואז אין שיעור וערך לזה ואין נברא בעולם יודע מספרו, זה יוכל להיות אף שהוא גם כן מעט לפני מלך הכבוד כיון שהוא דבר שאין לו שיעור. לכן אמר לו ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים שהוא דבר שאין לו מספר ושיעור. וזה שיבח הכתוב את אברהם למעלה (בראשית ט"ו, ו') והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ולכאורה כיון ששמע מפי ה' בעצמו איך לא יאמין לו ח"ו ואמנם כיון שה' אמר לו ספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך ואפשר לומר בזה שהוא לשון הבאי כי גם הנה דיברה תורה לשון הבאי, ובנביאים ובמשנת חכמים מצינו לשון הבאי וגוזמא כמו שאמרו חז"ל (ילקוט רמז תת"ה) מערים גדולות ובצורות בשמים וכדומה. וכן בזה לפי שיהיו רבים למאוד אמר לו בלשון גוזמא ככוכבי השמים, ואמנם אברהם האמין אשר ברכת ה' לא יוכל להיות באופן אחר כי אם בדבר שהוא בלתי שיעור ואין כבודו בדבר המוגבל בשיעור ולכן האמין בה' כלומר בגדולת ה' וכבודו שאין כבודו באופן אחר ובודאי כאשר דיבר כן יהיה שלא יפול מכל דבריו ולא בלשון הבאי הוא.
5
ו׳או יאמר והרבה ארבה את זרעך. כלומר כשם שאתה רואה בבנך יחידך אשר מסר נפשו לשמי ופשט את צוארו להקריב עצמו לפני כן ארבה זרעך אלה ככוכבי השמים לרוב אשר יפשטו צואריהם על קדושת שמי המה קדושי עליונים אשר בכל דור הנסקלין ונשרפין ונצלבין על קדושת שמו הגדול, וכבודו באחר לא ימירו.
6
ז׳וכחול אשר על שפת הים. הנה על דבר הרבוי לכאורה היה די באומרו ככוכבי השמים ולא יכפיל הקב"ה דבריו חנם, ואולם דבר גדול מאוד הבטיח לו הבורא יתברך בזה כי הנה חז"ל אמרו (מגילה ט"ז.) ישראל נמשלו לכוכבי השמים ולעפר הארץ כשהם עולין עולין עד לרקיע וכשהם נופלין נופלין עד לארץ, והנה דבר זה לא היה באפשרי להבטיח לאברהם שלא יפלו לארץ כי זה מעשה בני אדם הוא אם יריעו מעשיהם ממילא בודאי נופלים והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומיד כאשר הם פורקים מעליהם עול תורה ומצוות ומתרשלין מעבודתו יתברך מתקיים בהם (בראשית כ"ז, מ') והיה כאשר תריד ופרקת עולו וגו'. ואמנם זה הבטיחו בוראנו אלהינו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים אשר אפילו כאשר יפלו עד לארץ יהיו כחול אשר על שפת הים אשר זה החול הוא גבול סביב לים וכל הרעש הנעשה בהים, בהמות ים לגליו, לא יוכל לעבור זה מעט החול בשום אופן, כי כן צוהו הקב"ה ושם חול גבול סביב לים, ומעט החול הזה משביח שאון ימים ומשבר הגלים הבאים להציף העולם. כן בית ישראל אף שהם בין האומות רק כמעט החול נגד הים הגדול וגליו הנוראים מכל מקום לא יוכלו לעבור עליהם לכלותם ח"ו, ואני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. (מלאכי ג', ו'). וזה אמר לו וכחול אשר על שפת הים כמעט החול הזה אשר על שפת הים הגדול, ובכוחי הגדול אני מעציר בחול הזה נהמות הים לגליו לבלתי עבור החול, כן זרעך אף בעת אשר יהיו כעפר הארץ לא יהיו כעפר הנדוש והיו למרמס עד אשר ידוש והיה לאפס ואין. לא כן, רק כחול אשר על שפת הים כאמור.
7
ח׳וירש זרעך את שער אויביו. אחר שהבטיח לו אשר בית ישראל לא יכלו בשום אופן, וכלה לא יעשה בהם. הנה פן יאמר אברהם שגם ישראל בעת גדולתן לא יעשו כלה בהאומות אשר סביבותן ולעולם יהיו האומות סביבם לקוצים בעיניהם. ועוד כי יהיה זאת קצת כדרך הטבע, כאשר ישראל לא יוכלו בעת גדולת האומות, כן לא יכלו אותן בעת גדולתן, לכן אמר לו לא כן כי ויירש זרעך את שער אויביו כי כאשר ישראל יכבשו ז' האומות אז יירשו גם שער העיר שלא יוותר מהם פליטה ולא כאשר כובש מלחמה שמניחין בני העיר להחיות לעלות להם מס. ובני ישראל לא כן כי לא תחיה כל נשמה ואף על פי כן בעת גדולתן לא יוכלו לעבור עליהן לכלותן כי כחול אשר על שפת הים עשיתי אותן חק עולם לא יעברנהו. וגם תהיה בטוח באחרית הימים אשר יירש זרעך שער שונאיו ויכלו אותם מכל וכל בלתי הותיר להם שריד ופליט כי כן צויתי.
8