באר מים חיים, בראשית כ״ב:ב׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 22:2
א׳ויאמר קח נא וגו'. חז"ל אמרו (סנהדרין פ"ט:) אין נא אלא לשון בקשה וכו', ועוד נראה לפי הנזכר שאמר לו שאין לי עוד שום בחינה לבחון אותך כי אם בזה, וזה אומרו קח נא כלומר רק זה בלבד צריך אני לבחון אותך ואם תעמוד לי בזה אז יוודע בודאי כי לבבך שלם עמי בכל השלימות ולא אצטרך עוד לנסותך בשום דבר.
1
ב׳או יאמר קח נא וגו'. ועל דרך מאמר רבותינו הנזכר אין נא אלא לשון בקשה אך להבין מה ענין בקשה בכאן אם הוא דבר המצטרך, ואמנם הנה כתבנו במקום אחר פירוש מאמר חז"ל (מנחות כ"ט:) במה שהשיב הקב"ה למשה רבינו ע"ה כששאלו על מיתת רבי עקיבא רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני. וצריך להבין תשובה הזאת, כי על המחשבה גם כן יקשה לו למה עלה כך במחשבה.
2
ג׳ואכן הנה נודע מכוונת קריאת שמע שאדם קורא בכל יום פעמיים הנה העיקר הוא קבלת עול מלכות שמים באהבת אמת, אהבה בלבבו ונפשו ומאודו, וצריך לקבל עליו כל ד' מיתות בית דין בד' של אחד כלומר שהוא מתיחד עצמו עם בוראו בכל עוז ותעצומות בכל פרטי רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ליחד כולם לה' אֵל אמת, באופן שלא יחשוב ולא ידבר ולא יזיז בשום אבר מאבריו כי אם מהצורך לו לעשות ליחוד קודשא בריך היא ושכינתיה וזולת זה לא יעשנו בשום אופן, וליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו שיהיה הכל ביחוד אליו יתברך באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה, ובאופן שכל כך הוא מיחד עצמו אליו אשר הוא מוכן ליסקל ולישרף וליהרג וליחנק על קדושת שמו יתברך כי אין לו בכל גופו ואבריו כי אם ליחדם לשמו יתברך ולא ח"ו ליפרד מאתו יתברך אף על רגע כמימריה ולא לצאת מיחודו ואחדותו בשום פנים.
3
ד׳והנה הקב"ה הרואה ללבב ויודע תוכן עלילות מצעדי גבר ויצרי מעללי איש וכשהוא יודע באדם שהוא מקבל אלה המיתות באמת לאמיתו על יחוד שמו יתברך, ושוה אצלו באמת אם לחיות אם להשרף, אז כביכול ברוך הוא וברוך שמו אצלו כבר הוא שוה כאילו עמד על הבימה וסקלוהו ושרפוהו באש וכדומה, כיון שהוא כן באמת בלבבו מה לו אם נעשה כן בפועל או לא כיון שמצדו לא יבצר. ואמנם כאשר ירצה ליתן שכר לאיש הזה על מה שמסר נפשו לה' והשטן מקטרג לומר מה נשתנה זה מזה וטוען כלום יש אב שמעיד על בנו אז אחר זמן הקב"ה מוציא מחשבת אדם הזה מכח אל הפועל ומגלגל הדבר בסיבות שונות עד שמוציאין את האדם הזה להריגה, והוא נהרג על קדושת שמו יתברך, או אינו נהרג, והקב"ה מצילו. על כל פנים נראה בחוש אשר מצדו לא יבצר, ואצלו הוא שוה ממש כאשר היתה מחשבתו כן עושה בפועל ומוסר נפשו לשמו יתברך באמת והקב"ה נותן לו שכרו משלם על כל קבלת המיתה שקיבל עליו עד עתה כאילו נהרג בכל פעם על קידוש שמו יתברך, כי הכל ראו תוקף עוז מחשבתו אשר באמת היתה.
4
ה׳וזה שהשיב שתוק כך עלה במחשבה לפני כלומר כן עלה במחשבת רבי עקיבא לפני כי חפץ מאוד שיהרג על יחוד שמי וכמו שאמר לתלמידיו כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבוא לידי ואקיימנו, וכיון שהיתה זאת באמת במחשבתו ושוה היה אצלו ממש אם יעשה זאת לו אם לא, ולכן הוצאתי מחשבתו הטהורה מכח אל הפועל להראות לכל אמיתיות מחשבתו ולא יאמרו מי יעיד עליו.
5
ו׳וכן כאן באברהם הנה הקב"ה אמר אל השטן כל הסעודה לא עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו כאומרם בסנהדרין שם. ונמצאת למד אשר ודאי קדם מחשבת אברהם באמת באהבת שמו יתברך אשר אם אפילו יאמר לו הקב"ה להקריב בנו לפניו לא יעכב על ידו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כמאמר חז"ל (ברכות ל"ג:). וכשאמר הקב"ה בלשון ודאי שלא יעכב ודאי קדמה מחשבת אברהם בזה.
6
ז׳ולזה אמר הכתוב והאלהים נסה את אברהם כלומר הנה אלהים כבר נסה את אברהם גם בנסיון הזה כי ידע ודאי אשר מחשבת אברהם היה בזה באמת ובתמים וכאילו כבר עשהו בפועל להקריב בנו יחידו, ואך מול השטן שקיטרג אמר הקב"ה קח נא בבקשה ממך תעשנו גם בפועל כיון שאצלך שוה כאשר במחשבה כן תעשנו בפועל.
7
ח׳ולזה אני מבקשך תעשנו שיראו הכל כי אמת עבודתך אין בה נפתל ועקש וכל מעשיך לשם שמים ובזה יתקדש שמי בעולם והכל יודו על כל הטובות שגמלתיך עד הנה, וכל הטובות שאעשה לך הכל בדין ובצדק, לא כאשר חשבו למי שהוא רוצה הוא מעשיר, ומדת הדין יהיה מקטרג מה נשתנה. כי כולם יעידון ויגידון אשר עבודתך למעלה מטבע עולם היא ועל כן אני מתנהג עמך למעלה מטבע העולם.
8
ט׳והנה להבין איך יהיה סבור אברהם אבינו אשר באמת כוונת הקב"ה לשוחטו ועדיין אין לו בן חוץ ממנו והוא אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע. אפשר לומר בזה על פי מה שכתב מרן איש אלהים הרב האר"י ז"ל בספר עץ חיים בסוד הריגת עשרה הרוגי מלכות. לאשר שאז בעת ההיא נתגברה הקליפה עד למאוד מאוד ואז לא היה כח להניצוצי הקדושה שיעלו למעלה עבור תוקף הקליפות אם לא במסירות נפש עשרה הצדיקים האלה ועלה נפשם למעלה בסוד מיין נוקבין אל המלכות וכו' כאשר ביאר שם באר היטב.
9
י׳וכן סבר אברהם, אפשר כל כך נתגבר עתה עוון הדור עד שאי אפשר לניצוצי הקדושה לעלות כי אם במסירת נפש יצחק בנו בסוד מיין נוקבין, ועל כן אמר לו והעלהו שם לעולה כלומר שתעלהו שם בכדי שיהיה לעולה שעל ידי זה יעלו הניצוצי הקדושה וזה דבר גדול מאוד בשביל קיום העולם, ואפשר שיושיע לו ה' בזרע אחר תחת יצחק, ואולי עוד ישתלשל נשמת יצחק אחרי מותו בזה שיולד אחר כך, כמו בהבל ושת שנאמר בו (בראשית ד', כ"ה) כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל וגו' וכתבנו שם שהוא היה הבל ממש וכידוע מדברי האר"י ז"ל, ובזה יתקיים כי ביצחק יקרא לך זרע ועל כן הנה זירז עצמו מאוד מאוד ועשהו בלב שלם כי הבין רצון הבורא בזה.
10
י״אאת בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וגו'. פירוש כי רק הוא נקרא בנך ולא ישמעאל כי הנודר מזרע אברהם מותר בישמעאל כמו שאיתא בגמרא (נדרים ל"א.), כי רק בן האמה הוא ולא בנך. ועל כן את יחידך פירוש שלא תימא שרק יחיד לאמו הוא, לא כן. כי גם יחידך הוא שאין לך זרע אחר. וכלל בזה ב' דברים א' להיותו בן וסתם אבא מרחם על ברא ומתעורר בזה רחמי האב על הבן וביותר בבן יחידו כי חוץ הרחמים והאהבה הנה הוא רוצה בקיומו בכדי להתקיים לו על ידי זה זרע בעולם כי זה חלקו מכל עמלו מה שאין כן אם נשאר לו בן אז הוא מתנחם בבן השני לומר אשר מזה אזכה לראות גדולה בבנים ובני בנים אבל הוא יחידך כאמור. וחוץ מכל זה, אשר אהבת. כלומר, הנה זה לך מעודך דרגת מדתך לאהוב לכל, אהבת אמת כנפשך. ואף אם לא היה בנך כלל, קשה היה לך מאוד לקחת אדם לעקדו ולשוחטו כי אוהב הבריות אתה, ומכל שכן את יצחק פירוש, אף אם היה איש דעלמא לא ירא שמים וצדיק כזה היית אוהבו ומכל שכן את יצחק נודע לרבים בגודל צדקתו ורוב טובו מעודו. ומיום הגמלו אמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ג, י') שנגמל מיצר הרע ומכל שכן עתה היותו בן ל"ז שנים וכבר הוא יצחק בצדקתו כמו שדרשו (שם שם, י"א) בפסוק (לעיל כ"א, י') כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק בני אפילו אינו יצחק ויצחק אפילו אינו בני. ולאדם צדיק כזה ודאי אתה אוהב בכל לבבך ובכל נפשך ואילו היה אחד מכל אלה לבד קשה היה לך לשפוך דמו ומכל שכן בהתחברות כל אלה רחמי האב על הבן ויחידו שרוצה בקיומו כי אין לו זרע אחר וההולך בלא בנים חשוב כמת כמאמר חז"ל (נדרים ס"ד:). ובלא זה לכל איש ואיש גדלה אהבתו למאוד, ונוסף על כל אלה הוא יצחק נודע ומפורסם לרבים ומוחזק בצדקות, ואף אם הייתי מצוה לאחר לשוחטו בפניך מאוד היה מרה לך ומכל שכן שאני מצוך שרק אתה בעצמך תעקדנו ותשחטנו לפני, וכל כך תגדל עבודתך אלי שעל כל אלה לא תעכב.
11
י״בוהיתה כוונת הקב"ה בזה שיעשה אברהם דבר שיהיה נכלל בו כל המדות. כי הן מדת האהבה, הכי יש בעולם אהבה גדולה יותר מאהבת אב לבנו ובפרט אחר כל הנזכר, והוא הגביר בעצמו אהבת הבורא יתברך וביטל אהבה זו בשביל אהבתו ובזה החזיר האהבה לה' יתברך שלא לאהוב כי אם לה' יתברך. ומדת הגבורה, ודאי כמעט אין נמצא בעולם גודל הגבורה הקשה ואכזריות הרב לשחוט אדם אפילו אינו בנו ומכל שכן לשחוט בן יחידו, ואברהם אבינו התגבר בכל עוז ותעצומות ונתאכזר על בנו בשביל עבודת בוראו והחזיר מדת הגבורה לבוראו להתגבר ולהתאכזר שלא בדרך הטבע בשביל עשיית רצונו. ומדת התפארת, הנה נודע אשר עטרת זקנים בני בנים (משלי י"ז, ו') ועיקר תפארת האדם היא כשנשאר אחריו בנים מפוארים הולכים בתורת ה' ובמצוותיו ובפרט זרע יצחק ויעקב אשר ודאי גדלה תפארת זקנים בזה, וכשימות בלא בנים ח"ו בזיון הוא לו נגד בני אדם גם בני איש, שאיש שנעשה לו נסים כאלה ימות בלא זרע קיימא ועם כל זה אברהם השליך תפארתו לארץ ולא רצה בתפארתו, בשביל עבודת בוראו. ועל כן בזה העקידה היה נכלל כל המדות. שכולם בכלל, הם שלוש קוין, הגדולה והגבורה והתפארת כנודע.
12
י״גובזה מתורץ איך סבר אברהם שישחוט ליצחק והלא כבר נאמר ואברכך ואגדלה שמך וגו' ואמרו חז"ל (פסחים קי"ז:) זה שאומרין אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכו' עד כאן. ואמנם שסבר אשר על ידי העקידה שיהיה נגמר בו כל הג' בחינות אלו, שהם בחינות ג' האבות אז יוכלו לומר עליו בעצמו אלהי אברהם אלהי יצחק וגו' כי הוא יתקן הכל ויכנס לכל הג' מדות וכאשר באמת כן היה שתיקן כל המדות אשר הם בכלל ג' קוין והמתיק הגבורות בהחסדים ונכלל שמאלא בימינא ועקד כל המדות לאחד כנודע מדברי האר"י ז"ל (בכוונת העקידה). ועל כן אמר לו הקב"ה,
13
י״דולך לך אל ארץ המוריה. כפל לומר לך לך כי ידוע אשר יש שתי בחינות כל, א', בחולם והוא בחינת המלכות שעליה אמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית ל"ג, י"א) יש לי כל, ויש כל בקמץ והוא בחינת היסוד הנקרא כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים-א כ"ט, י"א) ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא וכאן לפי שנמתק על ידי העקידה הגבורות בחסדים וכל ענין המיתוק הוא במדת היסוד אשר שמו שלום לפי שהוא הוא העושה שלום בפמליא של מעלה להמתיק הגבורות בחסדים כי כולם יורדין אל היסוד ובו נמתקין ונכללין הגבורות בחסדים ועושה שלום ביניהם ליחדם לאחד ועל ידי זה נעשה יחוד בין צדק וצדקה הוא שני בחינות הנזכרים ועל כן אמר לו הקב"ה לך לך שתיחד שתי בחינות כָּל וְכֹל על ידי העקידה כאשר יומתק הגבורות בחסדי אל.
14
ט״וגם יאמר הכתוב ולך לך וגו'. כי נודע מדברי חז"ל (תנחומא פרשה זו כ"ב) אשר בכל המעשה הזה לא ידעה שרה דבר, ואליה אמר שמוליכו לחנכו שם וכו', והוא כי להיות רחמי האשה יותר מהאיש וזה לה פקוח נפש כי לא תוכל לסבול וכאשר באמת כן נעשה שמתה על ידי זה כנודע. (כאומרם שם ובבראשית רבה נ"ח, ה') ועל כן אמר לו הקב"ה ולך לך כלומר בביתך תּרְאֶה שאתה הולך בשבילך לדבר אחד מדבריך וחפציך שלא להבעית את שרה, או יאמר לך כאשר תמיד דרכיך להמשיך אחר ירושלים כמו שאמר הכתוב (בראשית י"ב, ט') ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה שהוא דרום של ארץ ישראל והוא ירושלים ובית המקדש (כמו שאיתא בבראשית רבה סוף פרשה ל"ט) כן עתה תלך לשם ואך הגיע העת שלא יראו פני ריקם וקח את בנך והעלהו שם לעולה.
15
ט״זעל אחד ההרים אשר אומר אליך. טעם שלא גילה המקום לאברהם ההר ההוא. אולי לפי שנודע אשר אף בצדיקי האמת ובנביאים אין כל העתים והזמנים שוות להתגלות הנבואה עליהם ואין כל המקומות שוות והכל לפי עצם הזמן וקדושת המקום וההכנה שמכין עצמו, כן יתראה אליו ה', וכמו שאיתא בזוה"ק (לך לך פ"ה.). ורק משה רבינו היה בבחינה זו שאמר (במדבר ט', ח') עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם שבכל פעם שהיה רוצה השראת השכינה עליו היה מוכן לזה ולא כן בשאר נביאים. ואלישע אמר (במלכים-ב ג', ט"ו) קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. ועל כן גם כאן שרצה ה' להתראות לאברהם והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וצריך לזה הכנת אברהם וקדושת המקום, ועשר קדושות הן במקום הקודש זו למעלה מזו (כלים א', ו'-ט'), ולכן אמר לו הקב"ה על אחד ההרים אשר אומר אליך פירוש לאחד מן ההירם שאוכל שם לאמר אליך שיהיה המקום והעת ראוי לזה שאוכל להתראות אליך ולומר לך.
16