באר מים חיים, בראשית כ״ב:ד׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 22:4
א׳ביום השלישי וישא וגו' המקום מרחוק. הנה לכאורה אם אליעזר עבד אברהם שלא הלך במצות הבורא יתברך לשחוט בן יחידו, רק במצות אברהם לבקש זיווג ליצחק, אמר ואבוא היום אל העין ואמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ט, י"א) היום יצאתי והיום באתי שקפץ לו הדרך ומכל שכן אברהם שהלך לדבר מצוה כזו היה מחויב לבוא ביום שהלך. ואכן נודע אומרם ז"ל (תנחומא פרשה זו כ"ב) למה איחר מלהראותו מיד שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו והלך לשחוט את בנו ואילו היה לו שהות להמלך היה חוזר מדעתו לזה אמר הכתוב אשר אף בהגיע יום השלישי שהיה לו שהות להמלך והן לא מבעיא שלא חזר מדרכו לחזור לאחוריו אף גם נתאמץ ונתדבק כל כך בהמצוה שהשיג בחינה חדשה לראות הרחוק כמו הקרוב. ובדרך שאמרו חז"ל (חגיגה י"ב.) אור שנברא ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו ואברהם אבינו בנסיון העשירי שכבר נשלם בכל בחינת צדקתו זכה להשיג אור השלם מהבורא יתברך אשר וישא את עיניו וירא את המקום אף שהיה מרחוק, מכל מקום היה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו בכח המצוה, ופשיטא שלא היה דעתו לחזור ח"ו ולכן לא אמר הכתוב כאשר בשאר מקומות ויהי כי הקריב לבוא אל המקום וישא את עיניו וגו' לומר כי לא מחמת שנתקרב אל המקום ראה אותו רק סתם ביום השלישי השיג בחינה זו אשר ראה את הרחוק כקרוב.
1