באר מים חיים, בראשית כ״ב:ז׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 22:7
א׳ויאמר יצחק אל אברהם אביו וגו' הנה האש והעצים ואיה השה וגו' ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני. עיין במאמרי חז"ל וברש"י פירוש כתוב הזה, ולהמתיק דבריהם ז"ל נראה כי הנה אברהם אבינו ודאי לא היה מוציא מפיו דבר שאינו, לומר בלשון ספק ליצחק אפשר השה אפשר בני אם היה באמת בלבבו אשר יקריב בנו ולא שה. ואכן גם אברהם היה מסופק בדבר ה' כי מה שאמר לו קח נא את בנך וגו' והעלהו שם לעולה יש לומר שיקריב שם ויעלה את יצחק להיות לעולה כלומר עומד על העולה כמו ישראל במעמדן וכוונת הקב"ה להיות מחנך את יצחק לידע הקרבת קרבן העולה, או שכוונת הקב"ה להיות יצחק עומד שם לאיזה טעם אחר כמוס עמדו, או שהפירוש הוא להעלות את יצחק גופא לעולה לשחטו. ועל כן הלך הוא על שני הדברים בשוה או שיקריב שה או יצחק והיה סבור בדעתו אם יראה לו הקב"ה שה לעולה אז יקריב השה, ויצחק יעמוד על גביו. ואם לא יראה לו שה לעולה, אז יקריב את יצחק. ועל כן באמת זה השיב ליצחק, אלהים יראה לו השה, ואם לאו, לעולה בני כפירש רש"י. כי אם יראה שה אז שה אני מקריב, ואם לאו לעולה בני. פירוש מה שאמר הקב"ה לעולה פירושו בני, שבני גופא יקרב לקרבן עולה. ואמר הכתוב וילכו שניהם יחדיו ששני הדרכים היה שוה בעיניהם זה כמו זה כי רצו במצות הקב"ה יהיה כמו שיהיה.
1