באר מים חיים, בראשית כ״ג:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 23:1
א׳ויהיו חיי שרה וגו'. עיין בדברינו בסיום פרשה שלפנינו בביאור הכתוב, ועוד נראה לבארו כי חז"ל (בראשית רבה נ"ח, א') סמכו האי מקרא לכאן (תהלים ל"ז, י"ז) יודע ה' ימי תמימים וגו' והענין כי ידוע אשר כל עיקר בריאת הימים ימי הארץ הכל הוא בכדי שיעבוד האדם בהם עבודת קונו כראוי באהבה ויראה בתורה ומצוות ואז הקב"ה משפיע בכל יום ביומו כל בחינת שפע וברכה וחיות לכל העולמות ועל זה נאמר (תהלים ס"ח, כ') ברוך ה' יום יום ואמרו חז"ל (סוכה מ"ו.) בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו, פירוש שתראה להמשיך הברכות וההשפעות לכל יום השייך לו, ואז היום הזה מתמלא שפע אור משמו הגדול והקדוש ומחסדיו המרובין ועליהם חיה יחיה שמחיה עצמו באור ה' הנשפע בו, ולזה היה בריאתו שיקבל שפע אור שמו יתברך להנהות הבריות מטובו. וזה נקרא את מספר ימיך אמלא (שמות כ"ג, כ"ו), שכל הימים מתמלאים בחיות אורו יתברך וכולם חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד. ועל זה נאמר (בראשית א', ה') ויקרא אלהים לאור יום, כי לא ברא היום כי אם להיות אורה בו ולא נקרא יום כי אם בהיות בו אורה ושמחה בשפע וברכה, אבל ולחושך קרא לילה פירוש אפילו ביום אם היום ההוא חושך ולא תופיע עליו נהורא שלא נותן לו מעין ברכותיו שצריך לקבל מאור קדושת ה' הרי הוא נקרא לילה ולא יום. שעל כן כל ימי הגלות בכלל נקראים לילה כמאמר חז"ל (עיין בראשית רבה ב', ד'). כי אף הימים לילות הן לצד כי אינם מקבלים ברכותם הראוין לימים. ועל כן איוב וירמיה קללו ימיהם שנולדו בו, כי אף היום גופא מרגיש בברכה אם נתברך מה' כראוי אז אורה ושמחה אליו וחי הוא, ובאם לאו בן מות הוא ונקרא יום מהומה ומבוכה ומרגיש בחשכו וקללתו.
1
ב׳ואולי לזה רמזו חז"ל בלשונם שאמרו (ברכות ה'.) אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יקרא קריאת שמע וכו' עד יזכור לו יום המיתה וכו'. והאי יום לכאורה מיותר והיה לו לומר יזכור לו המיתה, ועוד הלא עיקר הזכרון הוא בעונש שיגיע לו אחר מיתתו ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ומה זה יום המיתה הלא יום המיתה גופא אינו עיקר הזכרון ועיקר זכרונו הוא הימים שאחר מיתתו ולא יום המיתה.
2
ג׳ואכן כיוונו שיזכיר לו כי יום הזה אשר איננו עובד בו לבוראו ובפרט אם יעשה בו עוד דבר שלא כרצונו ח"ו הרי היום ההוא יום המיתה נקרא בשורש נשמתו והוא חושך ממש (על פי איוב ג', ה') ואל יופע עליו נהורא תשכון עליו עננה, וידוע אשר קילקול יום זה אין לו תמורה ביום אחר כי הלא כל יום ביומו צריך לעבוד בו עבודת ה' לתת לו מעין ברכותיו כמאמר חז"ל ואם יעבוד בכל ימיו מעתה, לא יתוקן בזה היום העבר בפגמו אם לא על ידי תשובה גדולה ומסירת נפשו למיתה שאז ממשיך אורה מטל שעתיד בו הקב"ה להחיות המתים ובו מחיה יום המיתה במקצת, ולפעמים אי אפשר לתקנו כי אם על ידי ביאת נשמתו לעולם הזה אחר פטירתו וזה ודאי הוא עונש קשה שאין קשה ממנו, כי הלא בכל יסורי גיהנם על כל פנים קץ וסוף להם, ואחריהם הוא טהור מכל וכל. אבל אם יצטרך לבוא פעם אחרת לעולם הזה ידוע לכל מהמקרים ופגעים רעים שבעולם הזה מיום הולדו עד יום מותו שאין שיעור וערך להם, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שיאמר אחד מישראל שטוב לו בעולם הזה וכל אחד יש דבר אחר לפניו זה צער גידול בנים וזה צער פרנסה וזה צער הבריאות וממש אין רגע בלא פגע, ועל כולם צער עבודת בוראו שלא די שאינו עובדו כראוי כי אם אף ח"ו מנאצו בעבירות רעות קלות או חמורות רחמנא ליצלן. ונמצא אם לא יראה האדם עודנו חי על פני האדמה להשלים ימיו ושנותיו לבוא בהם לפני בוראו בעבודה תמיד ויחסר אחת מהנה יצטרך לבוא בגילגול לתקנו, ודאי שאין עונש קשה ומרה כזה להביט פעם שנית בהבלי העולם הזה ופגעיו וללחום עם יצרו תמיד וכולי האי ואולי אם יתקן, או אפשר יקלקל עוד חלילה.
3
ד׳ועל כן, את זה יזכיר ליצרו יום המיתה שיום העבירה שאינו עובד בו ה' יום המיתה נקרא ואינו נכנס כלל בכלל שני חייו וצריך להשלימו בפעם אחרת ואין מוסר גדול מזה. וחוץ מהכל, היום גופא קובל עליו על שהמית אותו בשאט בנפש ולא קיבל ברכותיו מאתו יתברך ועני חשוב כמת ממש. והנה חוץ מיום המיתה הזה הנה האדם גופא ברגע שהוא עובד בה לה' יתברך אז נקרא חי, וחי הוא. כי על התורה ומצוות נאמר (משלי ד', י"ג) כי היא חייך וגו' ואומר (שם ג', י"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. אבל ברגע שאינו עובד בה לשמו יתברך נקרא מת כמאמר הכתוב (דברים ל', ט"ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות וגו'. וחז"ל אמרו (ברכות י"ח:) רשעים בחייהם קרוין מתים כי בשעה שהאדם אינו תחת רשות הקב"ה שהוא חי וקיים הרי הוא תיכף תחת רשות הסטרא אחרא כשמה סטרא אחרא פירוש צד אחר שאינו לה' והם הנקראים מתים גמורים מאנים תבירין כידוע.
4
ה׳ועל שני הדברים הללו בא הכתוב כאן להגיד בשבח שרה אמנו ואמר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים וגו', כלומר שכל השנים הללו כולם היו חיי שרה, ששרה חיתה בהם ולא היה בהם אף רגע אחד לשום מחשבה קלה ומכל שכן דיבור ומעשה לדבר מן הדברים שאינו לעבודת בוראה שיכונה על שם המיתה חלילה, כי אם כל ימי חייה בכל רגעיה ושנותיה היו בלתי לה' לבדו בעבודה רבה אליו. וגמר אומר שעל כן כולם היו שני חיי שרה, ששרה החייתה כל אותן השנים בשרשה שכל ימי השנים הללו היו בבחינת החיים והטוב להקרא להם אור יום שיקבלו שפע אורה ושמחה בכל יום מעין ברכותיו ויהיו יודעים את ה' כאדם החי כי מתמלאים מחסדו ואור שמו יתברך, ועל כן סמכו חז"ל לזה הפסוק יודע ה' ימי תמימים כלומר שימי תמימים המה יודעים את ה' כי מקבלים אור ה' אליהם והמה בבחינת חיים ומכירים את מי שאמר והיה בעולם, וגם יודע ה' ימי תמימים שכל ימיהם יודעי ה' המה שאין בהם רגע להיות ח"ו בכלל נזורו אחור רק תמיד וחי בהם שהתמימים חיים בה כדבר האמור.
5
ו׳גם יאמר שני חיי שרה על דרך אומרם ז"ל (חגיגה ד':) רב ביבי בר אביי הוי שכיח גביה מלאך המות אמר ליה לשליחא זיל אייתא מרים מגדלא שער נשיא וכו' עד והני שני מאי עבדית בהו אמר ליה אי איכא צורבא מרבנן דמעבר במיליה מוספינא ליה והויא חלופיה וכו' עד כאן. וכן כתב הרב האר"י ז"ל (בליקוטי תורה תהלים) בפסוק (תהלים מ"ט, ט"ו) כצאן לשאול וגו' עד וירדו בם ישרים, שהישרים מושלים בימיהם, שנוטלין השנים שמתקצרים ברשעים. ולזה אמר כאן הכתוב כי אלו הימים שחיתה שרה בהם, הם היו שני חיי שרה ימי חייה ממש ולא היה בהם מהשנים הנוספין משנות הרשעים. והנפקא מינה בזה הוא כי השנים הנוספין יכולים המה להתקצר בפתע פתאום מאחר שאין זה ימיהם מעולם אבל אלו הימים ימי עולם שאצל הצדיקים ודאי שאינן יכולין להתקצר כי טוב יום בחצריך וגו' כאמור למעלה. והכל הוא להראות על הדבר האמור להכחיש מעשה שטן שאמר לאברהם על ידך מתה שרה בדבר העקידה כאמור למעלה. מאחר שהיו ימי שני חייה ממש ימי עולם ואיך יקצר הקב"ה ח"ו שנות הצדיקים על ידי סיבה ומעשה, ובודאי היום מלאו ימיה ושנותיה. ועוד ראיה לזה אמר הכתוב כי,
6