באר מים חיים, בראשית כ״ג:כ׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 23:20
א׳ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת. צריך לדעת מה מודיענו הכתוב זה וכבר כתוב כל הדברים האלה למעלה. ואכן שני דברים חדשים מגיד הכתוב אחד אשר לא עשה אברהם כאשר חשבו שיהיה עיקר השדה והאילנות לזריעה ולנטיעה ולטפל בעלמא יקבור את שרה שם, רק שהוקם כל השדה והמערה אליו לאחוזת קבר שהקצה כל השדה לזה, כי לא היה צריך אברהם אבינו לשום דבר אחר וכל הממון אשר נתן לא נתן כי אם למצוה מצות גמילות חסדים שיהיה זה לאחוזת קבר עולם לו ולזרעו אחריו, לא יזרע ולא יעשה בה כל ענין כי אם הוקצה למצוה. ואף על פי כן לא עבר עפרון בזה על השבועה כדין פרה החורשת כיון שהוא מכרה לזריעה ואחר כך מותר הקונה לעשות בה חפצו כאשר יחפוץ.
1
ב׳ועוד אומר הכתוב כי הן אפשר בעבור ימים רבים יאמרו בני חת שלא יניחו לקבור בה זרע אברהם כמו יצחק ויעקב הבאים מערים אחרים, עבור שבועת תקנתם. ויטענו, כי עיקר המכירה היה לזריעה כאמור, רק לקבר טפל בעלמא כמו שרה ולו לבד הותר ולא לזרעו אחריו כי שבועה ביניהם שלא יקברו אחר בעירם. ועל כן העיד הכתוב כי הוקם השדה וגו' לאחוזת קבר מאת בני חת כי אחר זה כאשר קנאה ונעשה שלו אמר בפירוש והתנה עמם אשר לא יזרע בה בשום אופן רק תעמוד לקברים ולאחוזת קבר. ואחוזה היא ירושה שיירשו זאת בניו אחריו שיקברו בשדה והמערה הזו. וכן קיימו וקבלו בני חת כמאמר הכתוב ויקם לאחוזת קבר מאת בני חת כי מאתם הורשה זאת שתעמוד השדה הזו לאחוזת קבר לו ולזרעו אחריו עד עולם ולא יהיה שום פוצה פה ומצפצף על זה וכן נעשה לעולמים.
2
ג׳וכל הסיפור הזה בתורה מודיע לנו על פי פשטות הכתובים לראות אשר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ובתחילה כאשר בא אברהם אצלהם נעשה רעב בארץ ואמרו מיום שבא זה לארצנו נעשה רעב כמאמר חז"ל (עיין ספר תולדות יצחק פרשת לך לך) ואחר כך המליכוהו עליהם ואחר כך כשמתה שרה הנה לא יעזוב ה' את חסידיו לא בחייהם ולא במותם וכולם חפצו וחיפשו אופנים המועילין איך לבטל שבועתם בשביל חיבת אברהם, ונפש שרה תיקר בעיניהם עד למאוד. ובכל מקום שהם ה' עמם ובכל מקום נעשה תושב ולא גר. וכמעשה הובא במאמר חז"ל (ילקוט ואתחנן רמז תתכ"ה) בספינה אחת מלאה גוים והיה בתוכם יהודי אחד והלכו בלב ימים וכשהגיעו למלון אחד אמרו לאותו יהודי תלך לעיר ותקנה לנו משם מאכלים ומשקים אמר להם היהודי ולא אכסנאי אני ואיך אלך למקום שאין מכירין אותי כלל, אמרו אליו וכי יש יהודי אכסנאי הלא בכל מקום שאתה הולך אלהיך עמך שנאמר (דברים ד', ז') כי מי וגו' כה' אלהינו בכל קראינו אליו עד כאן. וכן אברהם שהיה גר בארץ ולא עזבו ה', ולא לו לבד כי גם בשביל זרעו אחריו קנה אחוזת קבר מה שהיה שבועה בין העם שלא ליתן קבר לשום גר מארץ אחרת והכל מאת ה' היתה זאת למען יכירו הכל וידעו כי הם זרע בירך ה' ושם ה' נקרא עליהם ומהם יראו ויפחדו ויפול פחדם על כל הבריות.
3
ד׳וגם יגיד הכתוב בזה צדקת אברהם ושבחו שלא רצה ליהנות מדברי תורה והם רצו לתת לו במתנה לרוב חשיבותו והוא לא רצה לקבל מתנות, אדרבה עוד פיזר ממונו למצוה ונתן כל אשר פסקו עליו והקצה כל השדה למצוה, אף שהיה יכול לצאת ידי המצוה בקצה שדהו לבד והשאר יחזיקנו לזריעה ולאילנות. לא חפץ בזה ונתכוון להידור מצוה ונויה להדר קברי צדיקים במגרשי שדה סביב סביב, וממנו ילמדו הבריות איך להיות שונא מתנות וללכת בדרכיו ולחפש בעצמו אם הגיעו מעשיו למעשה אברהם אף במקצת דמקצת. וחז"ל אמרו (תנא דבי אליהו כ"ה) לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי מעשה אברהם יצחק ויעקב ואנחנו אף אפס קצהו לא דמינו אליו.
4
ה׳ואולם בדרך האמת נראה אשר הכל מאת ה' נסבה שיקנה אברהם גם השדה עם המערה הגם שהוא לא ביקש כי אם המערה ועפרון בעצמו אמר השדה נתתי לך והמערה אשר בו וגו'. כי נודע מה שמבואר בזוה"ק (וישלח קע"א:) בפסוק (שמואל-א כ"ה, ו') כה לחי ואתה שלום, והקשה איך דוד המלך ישלח לומר לנבל כה לחי ואתה שלום והלא אסור לקדם שלום לרשעים, ואין שלום אמר ה' לרשעים (ישעיה מ"ח, כ"ב). ואמנם דוד המלך ע"ה אף שהיתה דברו כאן למטה בארץ הציב וירה אבן פנתו למעלה למעלה ליחד המדות הקדושים יחוד קודשא בריך היא ושכינתיה וקישר מדת הכ"ה לחי עולמים ונתכוון רק לשם ה' ולא איכפת ליה בזה במה שנבל יהיה סבור שאליו אומר כן, כיון שאמיתיות כוונתו בשמי השמים. ובכל מקום מצינו כזה כמו יעקב בעת שדיבר עם עשו והשתחוה ז' פעמים עד גשתו עד אחיו, לא לעשו דיבר ולא לעשו השתחוה והכל רזא דרזין בשמי השמים, ולזה כיוון, ועשו היה סבור כפשוטו. וגם אפילו בתנאים מצינו כזה שהיו מדברין בתחתון ורומזין בעליון כנודע לחכמי לב. וכן אברהם אבינו כאן בעת מיתת שרה וביקש מאת בני חת לקוברה אצלם להם דיבר וכוונתו למעלה למעלה בשמי השמים.
5
ו׳ושורש הדברים כאשר אמרה אביגיל לדוד (שמואל-א כ"ה, כ"ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ידוע ליודעים סוד מקום הנקרא צרור החיים חיי המלך מדת הבינה הידוע והיא נקראת ה' אלהיך והיא בחינת עולם הבא בחינת עדן אשר עליה נאמר (ישעיה ס"ד, ג') עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ושם מתעדנין נשמות הצדיקים בתענוג נפלא הפלא ופלא בלא שלטא ביה עין בגו עדן גינתא ושם אורות הנפלאים והנוראים המאירין מאתה לנשמות הצדיקים המתענגים ומתעדנין מאורה. ונודע אשר מדה הזו היא מדה השמינית ממטה למעלה וזה ביקש אברהם מאת בני חת בחינת מדה הזו מדה השמינית תנו לי אחוזת קבר כי קבר הוא אותיות קרב לקרב את נשמתה למעלה למעלה להיות צרורה בצרור החיים חיי המלך כאמור. ועל כן אמר ואקברה את מתי מלפני כי בחינת מדה הזו נקראת מלפני כמו שכתוב בדברי אלהים מרן האר"י ז"ל (בעץ חיים פרק ג' משער הזיווגים) וכן כל השתחויות שעשה, הכל לה' המאיר במדה הזו. ועל כן נאמר ויקם אברהם וישתחו וגו' לבני חת, כפל להודיע למי השתחוה ולפני מי ביקש כל אלה.
6
ז׳ואמנם נודע אשר זאת תורת העולה מי שרוצה לעלות בית ה' צריך תחילה לבוא אל שער המלך מלכו של עולם, וזה השער לה' צדיקים יבואו בו שער השמים הנקרא שדה חקל תפוחין, ומי שרוצה לבוא אל ההיכל המלך הפנימי צריך תחילה לבוא לחצר החיצונה אם יושיט לו המלך את שרביט הזהב והוא בגדי הזהב אשר בבית המלכות מלכו של עולם. ועל כן הנה זה השדה אשר קנה אברהם שדה חקל תפוחין קדישין ויקם לאברהם למקנה מאת בני חת, כי בכח חסדו הגדול עשה יחוד וקישור בכל המדות ממדת המלכות עד מדת הבינה, ואז נקראת מערת המכפלה שנכפלה בזוגות כי נתיחדו שתי ההי"ן שבשם הגדול והנורא ונעשה זאת בחברון מלשון חיבור ויחוד כי נתחברו כל המדות כאמור. וכאשר עשה כל זאת, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו כי כבש לה הדרך מקודם לעלות בית ה' ואז בעת קברה עלתה נשמתה בשביל אשר עשה אברהם להעלות המיין נוקבין אל המלכות ומשם אל הבינה להיות צרורה בצרור החיים אמן כן יהיה בנשמת כל ישראל.
7