באר מים חיים, בראשית כ״ג:ד׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 23:4
א׳גר ותושב וגו'. כלומר הנה התקנה שלכם לא שייך כי אם באחד הבא לעירכם ממקום אחר ויש לו על כל פנים איזה מקום לשבת בו ומוחזק בעירו, ועתה בא לעירכם ומת כאן, היתה התקנה שלא לקוברו כאן משום שתוכלו לומר לו על מה זה באת לכאן הלא יש לך מקום ועיר לשבת, היה לך להיות מקומך אל תנח. ואמנם אנכי לא כן עמדי כי הן גר אנכי בארץ פירוש בכל הארץ הנה אנכי גר שאין לי מקום מוחזק לשבת שם בקביעות כמאמר הכתוב (בראשית י"ב, ט') הלוך ונסוע וגו' ופירש רש"י ז"ל יושב כאן חודש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר וכו'. כי אף שנאמר (שם כ"א, ל"ד) ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים ואמרו חז"ל (בראשית רבה סוף פרשה נ"ד) שהוא כ"ו שנה מכל מקום לא נאמר וישב אברהם בארץ פלשתים רק ויגר כי לא דר בקביעות במקום אחד לעולם רק כמו גר חודש כאן ונוטה אהלו במקום אחר. נמצא אשר במקום שהולך, שם ביתו. ובכל מקום שהוא גר שם, נעשה תושב. כי אין לו מקום קביעות אחר, לומר עתה גר במקום הזה ודעתו לחזור למקומו, אינו כן. כי בימים שהוא גר במקום מן המקומות נעשה תושב לימים ההם.
1
ב׳אשר על כן הנה עתה שהיה גר בחברון במקום שמתה שרה הנה על ימים האלה הוא תושב כאחד מבני העיר ואינו אכסנאי, ועל כן אמר להם גר ותושב אנכי עמכם כלומר אני אף על פי שאני גר, תושב אנכי עמכם שאני תושב כמו אתם שאין לי מקום קביעות אחר, על כן בקשתי תנו לי אחוזת קבר עמכם וגו'. ועבור זה לא אמר מכרו לי אחזת קבר כי הלא אברהם לא היה חפץ במתנותיהם ואמנם כאן לא ביקש עדיין הקרקע רק נתינת רשות לאחוזת קבר שיהיה מותר לקבור שרה בארצם והוא יבקש לו מי שירצה למכור לו קרקע עולם לקבר.
2
ג׳או אפשר שבא אליהם עוד להשמיע להם דברים אשר לא יעמוד על המקח בקניית הקרקע וכל אשר יחפוץ יתן. ונוכל לומר אשר התקנה לא היתה כי אם כשיבוא אחד גר וימת שם לא יקברוהו אצלם בחנם כי מי הביאהו עד הלום למות כאן אבל אם ישאר מהמת מעות שיעור קניית קרקע או אם ימצא לו קרוב או רחוק וירצה לקנות קרקע בדמים ובפרט בדמים מרובים הנה זה טובת אנשי העיר להשיג מעות הרבה בעד עפר הארץ ואין זה בכלל התקנה ובודאי מותר ומותר הוא. ועל כן אמר להם תנו לי אחוזת קבר עמכם כלומר איני מבקש מכם כי אם נתינת רשות שיהיה מותר לי להיות לי כאן אחוזת קבר, ובודאי ואקברה מתי מלפני. כלומר על קניית קרקע לא תחושו כי בודאי אקבור אותה ולא אעמוד על המקח בשום אופן אף אם יפסוק לי דמים מרובין, עד אשר אוכל שאת, אתן ואתן. כי הלא מלפני היא שאני בעלה ואני חייב בקבורתה, ומוטלת לפני ואיני חפץ ח"ו בבזיונה אף על רגע אחת.
3
ד׳או כך יאמר תנו לי אחוזת קבר עמכם. ולכאורה עמכם זה מיותר, ואמנם אמר להם שיתנהגו עמו כאשר מתנהגים בעצמם בבני עירם שאם אחד אין לו קרקע קונה לו קרקע מאחר מה שאין כן בגר הבא מארץ אחרת ומת שם שורת הדין היה נותן לקוברו בחנם אם לא מפני התקנה שעבור זה היתה שלא יקברו לאיש אחר שלא יצטרכו לתת קרקע לאחד בחנם. ואכן תנו לי אחוזת קבר עמכם כאחד מבני העיר הקונה לו קרקע ואתן כמה שתרצו והכל שוה לי כשאקברה מתי מלפני. וכל אלה דיבר לפניהם כי אדם בהול על הממון ובפרט שידעו מעולם אשר אברהם וותרן בממונו ובפרט לעת כזה שאשתו מוטלת לפניו בבזיון ודאי יתן כל ממון שיפסקו עליו ובזה אפשר יתנו עיניהם בממון ויראו לקלקל התקנה עבורו.
4
ה׳והנראה אשר טעם התקנה היה, כי נודע מעלת קדושת קרקע חברון לקבורה יותר מכל ארץ ישראל ואף שכל ארץ ישראל מקודשת מאוד לענין קבורת המת שכל הקבור בה שרוי בלא עוון שנאמר (דברים ל"ב, מ"ג) וכפר אדמתו עמו, ונאמר (ישעיה ל"ג, כ"ד) ובל יאמר שוכן חליתי העם היושב בה נשוא עוון, כמו שאמרו חז"ל (כתובות קי"א.). מכל מקום קרקע חברון מעולה יותר בזה ועיין בזה בספר חסד לאברהם. והגם שזה אינו אלא בישראל, ועל הגוים הקבורים שם נאמר (ירושלמי כתובות פרק י"ב סוף הלכה ג') ותבואו ותטמאו את ארצי בחייהם ונחלתי שמתם לתועבה במותם. ובני חת גוים גמורים היו זרע כנען, מכל מקום לא ימלט שלא יהיה נפקא מיניה בין הקבור שם להקבור בחוץ לארץ, ועל כן תיקנו ביניהם שלא לקבור שם אחד משאר עיירות כי אם דוקא מבני עירם, ולזה הוצרך אברהם לבוא בטענות גר ותושב שאף על פי שהוא גר מכל מקום הוא תושב ביניהם ונמצא אשר גם הוא מבני עירם וגם אליו יגיע דין לקבור מתו שם. וגם פסק להם ממון הרבה שיתנו עיניהם בממון ככל הנאמר.
5