באר מים חיים, בראשית כ״ד:ט״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 24:16
א׳והנערה טֹבת מראה מאוד וגו'. לכאורה צריך לדעת הלא ממנה הוא מדבר שאמר והנה רבקה והיה לו לומר והיא טֹבת מראה וגו', ואכן יגיד הכתוב כי כבר נדמת לנערה אף שלא היתה אז כי אם בת שלוש שנים היתה כנערה הגדולה בשנים.
1
ב׳בתולה ואיש לא יְדָעָה. רבותינו דרשו בזה (בראשית רבה ס', ה') הכפל לשון לומר שלא נבעלה בין כדרכה בין שלא כדרכה עיין שם. ופשטות הכתוב נראה שבא לומר בתולה ואיש לא ידעה כלומר שלא היה שום איש בעיר מכיר אותה מרוב צניעות שבה והוא כמו שכתוב אצל יעקב ששאל (בראשית כ"ט, ה') הידעתם את לבן בן נחור, שפירושו מכירין אתם אותו, וכן כאן לפי שהיתה רבקה יושבת בית תמיד והיא היתה מנשים באהל צנועה בביתה ועל כן לא היה איש מכיר אותה.
2
ג׳ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. חז"ל אמרו (שם) כל הנשים יורדות וממלאות מן העין וזו כיון שראו אותה המים מיד עלו וכו', ולכאורה המקרא הזה סותר דבריהם שאומר בפירוש ותרד העינה ותמלא כדה ותעל ואם המים עלו לקראתה להיכן ירדה ומהיכן עלתה. ועיין בחיבורנו סידורו של שבת (שורש א' ענף ד') שעמדנו על זה ותירצנו באופן הנאות עיין שם. וכאן נראה באופן אחר כי הנה כבר כתבנו אשר עיקר נסיון אליעזר היה לראות אם היא גומלת חסדים שתהא ראויה ליכנס בביתו של אברהם ולהמתיק דיני יצחק לאכללא שמאלא בימינא לכבות במים קצת כח האש ופחד יצחק, ולא יבחן זאת כי אם כאשר תאמר שתה וגם גמליך אשקה כאשר ביארנו.
3
ד׳והנה הקב"ה הבוחן לבות ויודע עמקי חדרי בטן וידע ברבקה אשר היא בודאי גומלת חסדים והיא בת זוגו של יצחק שנולדה כשנעקד יצחק בהר המוריה, ואך הנה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ובפרט אשר במעשה הזה ודאי ירקד השטן וירצה לקטרג בכדי שלא תיכנס זאת בביתו של אברהם ובפרט להמתיק דיני יצחק ודאי לא ירצה בזה, ועל כן אפשר בשעת מעשה יגביר השטן בדעתה ורצונה שלא תאמר שתה וגם גמליך אשקה, ותשקה רק אותו ולא הגמלים בכדי לקלקל נסיון אליעזר ויתבטל הדבר הטוב ההוא. ובאמת הקב"ה יודע אשר היא ראויה ליצחק והיא בודאי גומלת חסדים כל ימיה ולזה תמים דעות ברוך הוא וברוך שמו עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות עשה נס שאחר שמלאה מים מן המעיין להשקות לאליעזר עלה עוד המים לקראתה על פי הבאר בכדי שתבחין רבקה באת אשר לפניה מה זה שאחר הדליה ששאבתי לאיש הזה עלה עוד המים אם לא שאני צריכה להשקות עוד הגמלים ועל כן תיכף אמרה שתה וגם גמליך אשקה. אבל קודם בעת שבאתה אל הבאר לשאוב לאליעזר לבד לא עלה המים לנגדה כי לכאורה הנה אין הקב"ה מפליא נסיו בחנם ללא צורך ועל כן לשאוב לאליעזר לא היה צריך לשום דבר, כי זה לא יצויר בשום אופן שח"ו רבקה הצדקת לא תרצה ליתן מעט מים להשקות אורח הבא לקראתה ומבקש מאתה שתיית מים כי זה דבר קטן הוא וכמה מרחמי איכא בשוקא ובפרט רבקה הצדקת, ועל כן לא היה צריך להעלות המים לקראתה, ואמנם לענין שתאמר מעצמה בלא שאלה שתה וגם גמליך אשקה זה הוא נסיון ומדת חסד הגדול להראות דוקא שחפיצה בחסד לא ברחמנות סתם, ולבה יבער לעשות חסד בשמחה ובאהבה. והגם שהיה בה מדה הזו מעולם אבל אפשר דוקא באותו הרגע יקטרג השטן ויסיתנה שלא לעשות הדבר הזה, ועל כן אחר השאיבה העלה הקב"ה מי הבאר לקראתה ובזה ידעה כי צריכה עוד להשקות הגמלים וענתה ואמרה תיכף שתה וגם גמליך אשקה.
4
ה׳וזה שאמר הכתוב ותרד העינה ותמלא כדה ותעל שאחר שמלאה כדה בהמעיין ותעל המעיין לנגדה (כי גם במעיין שייך לשון נקבה כמו שכתב הרב אברהם בן עזרא (הביאו התוספות יום טוב נזיר פרק ב' משנה ב') כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו) ונתנה אל לבה מה זאת שאחר השאיבה תיעול מי המעיין לקראתי אם לא שצריך אני להשקות הגמלים גם כן, ועל כן אמרה גם גמליך אשקה כאמור. ועל כן הנה בפסוקים האחרים בהשקות הגמלים לא נאמר עוד ותרד העינה ותמלא כדה רק גם לגמלך אשאב ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו כי לא היתה חסירה רק שאיבה ולא לרדת המעיין כי כבר היו המים על פי הבאר ושאבה ממה שלפניה.
5
ו׳ובזה נכון דברי רש"י ז"ל בפסוק וירץ העבד לקראתה לפי שראה שעלו המים לקראתה ולכאורה נתינת טעם הלז הוא לפלא וכי אם לא היו המים עולין לקראתה לא היה רץ אליה לומר הגמיאיני נא וגו' הלא על זה העמיד עיקר נסיונו והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה וגו', ועוד אין כאן מקומו כלל לכתוב דבר זה, וקודם בפסוק ותרד העינה, היה לכותבו וכדברי רבותינו ששם אמרו זה. ועם האמור יובן כי לרש"י היה קשה תיבת לקראתה הכתוב בפסוק ולכאורה היה די באומרו וירץ העבד ויאמר הגמיאיני נא. ואך הנה העבד בראותו אשר אחר שאיבתה עלה המים עוד לנגדה וידע אשר בודאי היא היא אשר צריכה לשאוב עוד להשקות הגמלים, ועל כן אמר הכתוב וירץ העבד לקראתה פירוש שנפל בדעתו אשר זאת זאת היא הראויה אליו ורץ לקראתה לומר זה היא אשר חפשתי ומצאתי והבן.
6