באר מים חיים, בראשית כ״ד:כ״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 24:22
א׳ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות. וכבר כתבנו בחיבורנו שם פירוש כתוב הזה שמה שנאמר כלו לשתות ולא נאמר ויהי כאשר שתו הגמלים הוא לומר שהגמלים לא שתו מים כאשר דרכן תמיד רק כלו באמצע לשתות והוא מלשון כליון שבאמצע שתייתן פסקו מלשתות והוא סימן שמעשה ידיה מתברך ובמעט מים יש די והותר וכאשר היה באלישע (מלכים-ב ד', מ"ג) שאמר כה אמר ה' אכול והותר וגו' וכאשר אמרו חז"ל (ילקוט רמז תרע"ב) בפסוק (ויקרא כ"ו, ה') ואכלתם לחמכם לשובע אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא ומתברך במעיו וכו' כי במקום שהברכה מצויה בעיסה ובמעשה ידיו של האיש אז גורם הברכה שמעט דמעט יספיק להיות שבע כל צורכו.
1
ב׳ועוד אפשר נוכל לומר כי מה שנאמר כאן ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות שתיבת לשתות לכאורה מיותר, ואמנם להורות בא צדקת הצדקת כי מאחר ששתו הגמלים אמרה בלבה אפשר האיש גופא עדיין לא שתה כל צורכו כי עבור חפצו לרוות צמאון נפש הגמלים חפז ומיהר בעת שתה בכדי להשקות הגמלים בעגלא, ועל כן אחרי כלותה להשקות הגמלים אמרה אליו שתה אתה וזה אומרו ויהי כאשר כלו הגמלים אמרה לשתות שישתה הוא עוד לרוות צמאונו. וכיון שראה דברים האלו,
2
ג׳ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה וגו'. כי בלא זה יפלא מאוד כי מה ראה כאשר כלו הגמלים לשתות שיתן לה נזם זהב ורש"י ז"ל פירוש לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח ה' דרכו. והן בסמוך למעלה מזה אמר הכתוב והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו שהיה מסופק אם הצליח ה' דרכו, ומיד כאשר כלו הגמלים לשתות היה בטוח בזכות אברהם שהצליח ה' דרכו.
3
ד׳ולדברינו נכון כי באמת משתאה היה ומסופק על נסיון הראשון אולי מקרה הוא ועל כן עתה מחריש לדעת וגו' ואומר בלבו שיקרה עוד איזה דבר ובזה ידע כי מה' הוא, ולזה ויהי כאשר כלו הגמלים וגו' כאמור שיתברך מעשה ידיה וגם שאמרה לו שתה עוד כי אפשר שהניח משתיייתו אז לרוות צמאון הגמלים, וכיון שראה עוד נסיון אז היה בטוח בזכותו של אברהם שהצליחו ה' ונתן לה נזם זהב ושני צמידים וגו'. ועוד כי אחר שראה בה עוד ענין גמילות חסדים ושלא על פי דברו, היה מאמין אשר לא ימצא כזה כי אם במשפחת אברהם ולא יעשה כזאת מבנות הארץ ועל כן נתן לה תכשיטי כלה כראוי.
4