באר מים חיים, בראשית כ״ה:י״טBe'er Mayim Chaim, Genesis 25:19

א׳ואלה תולדות יצחק וגו' אברהם הוליד וגו'. כל המפרשים ראו כן תמהו מה שהודיע כאן הכתוב שאברהם הוליד את יצחק, והנראה על פי המבואר בהקדמת הזוה"ק (ב:) וזה לשונו: עאלת אות שי"ן קמיה וכו' עד אבל והואיל דאתווין דזיופא נטלין לך למהוי עמהון לא בעינא למברי בך עלמא בגין דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך ק"ר וכו' דהא אות שין אות קשוט איהו אות קשוט דאבהתן דאתייחדו בה וכו' עד כאן. ויש לומר אשר לזה אמר הכתוב (מיכה ז', כ') תתן אמת ליעקב וגו' ולהבין למה תלה האמת דוקא ביעקב ולא באברהם ויצחק, ואכן היא עבור האמור כי עיקר השקר הוא כאשר ח"ו יש ירידה להשי"ן ויש כח לאותיות ק"ר להמשיך השי"ן אצלם שתיעשה תיבותם שקר ומתגבר השקר בעולם מה שאין כן כשיפעל פעולה בעולם להחזיק כח השי"ן ותהיה במעלה עליונה ונתעלית במעלות אז אין כח לאותיות הק"ר ליטול השי"ן אצלם ונשארים לבדם אותיות ר"ק המורים על המיעוט כמאמר חז"ל ויתפרדו כל פועלי און שאין חיבור להג' אותיות ומתמעט ומתבטל השקר ויסכר פי דוברי שקר וגובר האמת בעולם מבחינת השי"ן שהוא אות קשוט כנזכר, ועל כן הנה יעקב אבינו בחיר האבות הוא המשלים לג' קוי השי"ן שאבהן אתייחדו בה כי הוא בחינת עמודא דאמצעיתא ואברהם ויצחק נכללו בו אברהם מימינו יצחק משמאלו ואז על ידו נתחזק השי"ן בתוקף רב ובחוזק ונתעלית למעלה לראש ומבטל השקר בכוחו הגדול ומגביר האמת בעולם ולכן תתן אמת ליעקב דוקא כי הוא המשלים להשי"ן להפרד מאותיות ק"ר להתחזק במדתה שהוא אות קשוט כנאמר, ועל כן כל עוד שלא נולד יעקב בעולם היו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה כמו שאמרו חז"ל (תנחומא ריש פרשה זו) כי עדיין היה השקר גובר מאוד בעולם ולא עצרה כח השי"ן להתעלות למעלה בחזקתה ונטלוה אותיות הק"ר ונתגבר אבל כשנולד יעקב אמר הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק כלומר מיד כשהוליד יצחק תולדות בעולם ונולד יעקב מיצחק והוא בן אברהם ונשלמו השלושה אבות אז כולם פתחו פיהם והודו ואמרו אברהם הוליד את יצחק כי נתבטל השקר וגבר האמת ליעקב ולכל אחד ואחד אַמַת אֶמֶת תפסו להודות על האמת שאברהם הוליד את יצחק כאמור.

ב׳או יאמר אברהם הוליד את יצחק. כי הנה רש"י ז"ל כתב כאן (והוא ברש"י ישן) בזה הלשון: אברהם הוליד את יצחק לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אחר כך הוליד את יצחק. וצריך להבין למה היה צריך להקרא אברהם דוקא בכדי להוליד יצחק וגם על מה זה הודיענו הכתוב זאת כאן. ויתכן לומר לצד ששם אברהם הוא כי אב המון גוים נתתיך וזה היה אחר לידת ישמעאל ולא כיוון הקב"ה כי אם על יעקב ועשו שהם שני גוים ישראל ואדום כמו שפירש רש"י בפסוק (בראשית י"ז, ו') ונתתיך לגוים. ועל כן קודם לידת יצחק שממנו יצא התולדות שני גוים יעקב ועשו היה צריך להקרא אברהם אב המון גוים לרמז זה. וכן משמע מפורש ממה שאמר לו הקב"ה (שם שם, ה') לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך והפרתי אותך וגו' ונתתיך לגוים וגו' והם יעקב ועשו כנאמר. ולזה אמר הכתוב ואלה תולדות יצחק וגו' והם יעקב ועשו האמורים בפרשה ועל כן אברהם הוליד את יצחק דוקא לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם הולידו ולא קודם כי עיקר שם אברהם הוא לצד שהוא אב ליעקב ועשו כאמור.

ג׳או יאמר בדרך זה, ואלה תולדות יצחק אברהם הוליד וגו'. פירוש מעת שאברהם הוליד את יצחק היה ראוי לתולדות אלו כי קודם לידתו כבר רמז הקב"ה בשמו שיהיה ליצחק תולדות שני גוים, ובזה נכון מאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ג, ג') וזה לשונם: אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם וכו' ולכאורה דרש זה פלאי. ועם האמור הוא מובן כי כל עיקר שם אברהם הוא עבור אב המון גוים שהוא תולדות יצחק, יעקב ועשו. ואם כן מכל שכן שיצחק ראוי להקרא אברהם שהוא אב הסמוך ליעקב ועשו ועל כן רמז הכתוב שגם יצחק נקרא אברהם וכאומרם. ולפי זה כן יהיה פירוש הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם פירוש מחמת אלה התולדות הוא בן אברהם דוקא ולא בן אברם ועל כן גם הוא נקרא אברהם כי הן אברהם נקרא על שמם וממילא גם יצחק ראוי לזה וכנאמר. ועתה מתחיל הכתוב לספר איך שתולדות אלו נקראו גוים וגו' עד שאמר לה ה' שני גוים בבטנך וגו'.

ד׳גם יתבאר מאמר כתוב הזה בזה הדרך כי הנה ידוע מאמרם ז"ל (שמות רבה ל', ג') ואלה מוסיף על ענין ראשון ולכאורה מה שייך כאן מוסיף על ענין ראשון, ואכן לצד שסיים הכתוב בפרשה הקודמת בתולדות ישמעאל הידועים בשמם אשר לא טובים המה אמר כאן ואלה וגו' לומר שנמצא גם בתולדות יצחק לא טובים כהמה והוא עשו הרשע ועל שדבר זה הוא גנאי לצדיק יצחק שיוליד בן רשע כזה על כן סיים הכתוב בן אברהם כמו שפירש רש"י ז"ל בפרשת פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו' לפי שהיו השבטים מבזים אותו וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן וכמו כן כאן לפי שנמצא בתולדותיו מוסיף על ענין ראשון שהם בני ישמעאל והוא בזיון ליצחק אבינו בא הכתוב ויחסו בן אברהם הוא. והנה ביארנו למטה בפסוק ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' אשר זה שנולד עשו כל כך ברע היה מסיגי פסולת רבקה אמנו מה שנשאר בה מזוהמת אביה ואמה וכל משפחתה שהיו אנשי רשע עיין שם, ועל כן לא הועילה תפילתה להולדת בניה כמאמר חז"ל (יבמות ס"ד.) ויעתר לו ה' לו ולא לה שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק וכו' כי היא לזוהמת רשע אביה ואמה שהיה נמצא בבטנה לא היתה ראויה להוליד כלל כי לא אמרה תורה שלח לתקלה ועל כן אפילו עיקר מטרון לא היה לה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ג, ה') כי נולדה באופן שלא תלד כלל למען לא יצא מצדקת הזה בנים רשעים כל כך שיכהו עיניהם עבורם ולזה גם תפילתה לא הועילה ואך יצחק שהיה צדיק בן צדיק הגם שגם בו היה עוד קצת מסיגי הגבורה שנקלט בעשו בנו מכל מקום כיון שרובו טוב היה והיה ראוי יעקב לצאת ממנו הועילה תפילתו שגלף לה הקב"ה עיקר מטרון שתלד. ולזה אמר הכתוב כי לא תקשי לך כל כך על תולדות יצחק שעשו הרשע יצא ממנו כי הן אברהם הוליד את יצחק פירוש שזכות אברהם פעל שיוליד יצחק תולדות כי אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק וכו' ועל כן לא אמר ואברהם ילד את יצחק רק הוליד פירוש הוא גרם ליצחק להוליד תולדות אבל תפילתה לא הועילה לצד שהיא צדקת בת רשע ועל כן לרשעת אבי רבקה ואמה יצא עשו אדמוני כולו ברשע ואין ליצחק כל כך בזה.

ה׳ועוד יאמר לפי דרך זה ואלה תולדות יצחק בן אברהם כלומר שקרה לתולדות שלו כמו שקרה לאברהם בתולדות שלו שהוליד אחד צדיק ואחד רשע כן גם הוא הוליד יעקב ועשו האמורים בפרשה, ואכן אמר הכתוב אברהם הוליד את יצחק כי הנה נודע אשר על כן יצחק זרע לאברהם ולא ישמעאל כי ישמעאל אינו אלא בירורי פסולתו של אברהם אשר היה צריך להוציא זוהמתו בשפחתו וכל עוד שלא הוציא הזוהמא ההיא ממנו לא היה נקרא שמו אברהם כי היה עדיין חסר ה' אברים שאינם ברשותו ועיקרם ראש הגויה כי הוא הראש לכל התאות כמו שכתב הרד"ק בפסוק (תהלים נ"א, ז') הן בעוון חוללתי עיין שם, וכל עוד שהיה זוהמתו בו היה שמו אברם ולא היה לידת ישמעאל כי אם לזה שיצא הזוהמא בו והוא הפסולת והקליפה שקודם להפרי אבל אין זה עיקר הפרי, ואחר לידתו קראו הקב"ה אברהם שהיה שלם בכל רמ"ח אבריו ואז הוליד בדמותו וצלמו עיקר הפרי אשר זרעו בו שהוא לבד נקרא זרעו ויצא שלם ונקי, ועל כן רק ביצחק יקרא לו זרע ולא בישמעאל כי זה הוא הפרי כידוע. וכמו כן ממש בשני תולדות יצחק אף שהיו בבטן אחד ומאב ואם אחד מכל מקום עשו לא נולד אלא בשביל לשאוב את הזוהמא וכמאמרם (בראשית רבה ס"ג, ח') למה יצא עשו ראשון כדי שיצא הוא וסריותו (פירוש זוהמתו) עמו ואמרו משל לעבד שהולך לשטף את המרחץ תחילה כדי שאחר כך ירחץ המלך, ועל כן גם יצחק הוליד אחד צדיק ואחד רשע להיות הקליפה והפסולת תקדם לפרי בכדי שאחר כך יצא הפרי זך ונקי בלי שום תערובת פסולת וסיגים. ועל כן הנודר מזרע אברהם מותר בישמעאל ובעשו כמו שאמרו חז"ל (נדרים ל"א.) כי הם אינם נקראים זרע כלל וכלל כי לא באו אלא לשטף את המרחץ וכאמור, ולזה אמר הכתוב כאן ואלה תולדות יצחק בן אברהם כנאמר שתולדות יצחק הם כמו תולדות אברהם אחד הפרי העיקר ואחד פסולת הקליפה. ולמען תדע מי העיקר ומי הפסולת אמר כאשר אברהם הוליד את יצחק שבלידת ישמעאל עדיין היה נקרא אברם שלא היה על השלימות הגמור ובודאי הוא היה הפסולת והקליפה מה שאין כן בלידת יצחק היה נקרא אברהם השלם בכל אבריו והוא הפרי והטוב, וכן כאן מי שיצא ראשון הוא הוא הזוהמא ופסולת הקליפה ויעקב הוא הפרי והעיקר והוא זרע יצחק ולא אחר וכאשר סיים הכתוב ורב יעבוד צעיר, כי ברבות הימים כאשר יוגמר בישול הפרי על תיקונה אז הקליפה תפול ורוח תשאם והפרי תשאר לעד ולנצח נצחים.

ו׳עוד יתבאר מקרא קודש הזה כי הנה כבר כתבתי בחיבורנו סידורו של שבת (חלק שני דרך ג' פרק א') לבאר את המבואר הזוה"ק בכמה מקומות במדת הבינה הידוע לחכמי לב אשר היא בעצמה רחמים פשוטים רק מינה דינין מתערין להבין על בוריה שמרחמים יהיו דינין מתערין עיין שם. וכאן נבאר בדרך אחר כי נודע אשר עיקר החדוה והשמחה משמאלא אשתכח כמו שהוא בזוה"ק (חלק ב', קס"ט:) בכמה מקומות, ואף שלכאורה יפלא כי למה לא יהיה בחינת החדוה והשמחה מבחינת החסד כי הוא המשמח אלהים ואנשים מה שאין כן בחינת הדין המעניש לבני אדם והוא מדת הפורעניות, ואמנם הכל בחכמה עשה אלהינו יתברך שמו ומה רבו מעשיו כי הוא השלם בכל השלימות והוא אחד יחיד ומיוחד, וכל מדותיו מיוחדים בתכלית היחוד והיו לאחדים ממש כנודע אשר יראה שהוא גימטריא גבורה הוא גימטריא שלושה פעמים חסד הנמשך משם ע"ב שהוא שורש כל החסדים.

ז׳והענין כי נודעת לכל משכיל אשר עיקר הבריאה היה להיטיב לבריותיו ואף על פי כן כל בריאת העולמות היה בשורש הדין כמאמר חז"ל (בראשית רבה י"ב, ט"ו) אלא שאחר כך שיתף מדת הרחמים. ואכן ההטבה השלימה על אמיתתה אינה כי אם בחסד הבא מהדין כלומר שהדין נותן לעשות חסד לזה, כלומר להיטיב. וכאשר אמרו חז"ל (ברכות י"ז:) בפסוק (ישעיה מ"ו, י"ב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שכל העולם ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע פירוש שמגיע להם מזונותם בדין הגמור חלף עבודתם, מה שאין כן אם אחד ניזון רק מחסד נקרא צדקה שהקב"ה מיטיב עמו ברוב חסדיו שלא כראוי לו לפי מעשיו.

ח׳וידוע אשר גם קודם בריאת העולם היו נשמות ישראל נהנין ומתעדנין מזיו שכינתו ברוך הוא אשר אין שיעור וערך לנועם זיו התענוג הזה. ואמנם זה אינה הטבה שלימה לפי שהיתה מצד החסד לבד שלא היה מגיע להם שום שכר חלף עבודתם כי לא עבדו את בוראם ברוך הוא בשום דבר והוא הנקרא נהמא דכסופא וכל מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכוליה באפיה (ירושלמי ערלה פרק א' הלכה ג'). ועוד כיון שהיו כל ימיהם בטוב לא נודע להם הטובה הזה אם טובה היא אם רעה כי יתרון אור אינו אלא מן החושך כי אם לא היה שום בחינת החושך בעולם והיה הלילה כיום יאיר תמיד לא היה איש יודע שזה האור טובה הוא כיון שלא ראה וידע מעולם שום בחינת חושך והיה סבור שמוכרח להיות כך וכבר כתבנו מזה כמה פעמים וכמו שכתוב בזוה"ק (ויקרא מ"ז:) תועלתא דנהורא אינו אלא מגו חשוכא וכו' עד אמר רבי יצחק לא ידע אינש טעמא דמתיקא עד דטעים מרירא נמצא מאן עביד להאי מתיקא הוי אומר האי מרירא וכו' עד כאן. וכן הוא בכל הדברים שבעולם כי אם לא היה עני ואביון בכל הארץ לא היה ניכר הטבת העושר בשום אופן וכמו שלא יחשב לטובה ההילוך על עפר הארץ כיון שהוא תמידיות ונודע זאת לכל משכיל. ועל כן בעוד שהיו הנשמות מתעדנין בזיו נועם שכינתו יתברך מעודם כל ימיהם לא היו מכירין נועם תענוג הזה כי היו סבורין שכן מוכרח להיות ואין שום בחינה אחרת בעולם.

ט׳ולשני הטעמים האלה הוריד הקב"ה את הנשמות בתוך גופות בני אדם ונתן להם תורה ומצוות וצִוָם על עבודתו בכדי שישולם להם שכרם בדין חלף עבודתם. ועל כן משורש הדין נתהוה בחינת הרע בעולם בכדי שיוכל האדם בבחירתו להתמשך גם אחרי הרע וכשיתגבר על יצרו ויכוף הרע ויגביר הטוב וכמשל הזונה הנזכר בזוה"ק (חלק א', קמ"ח:) ואז בדין ישולם שכרם שלא בדרך נהמא דכסופא וניזונין בזרוע והוא ההטבה השלימה על אמִתתה. וגם כשיהיו בזה העולם ויראו ברע אשר ימצא לעושי רע, הרע הזה יבחין להם הטוב שיראו וישמחו בהטובה המגיע להם וידעו אשר זה טובה גדולה היא להם מאת ה' הטוב על שבחרו בטוב ובעבודתו. ושני טעמים האלו אחד הם, כי אפשר מטעם השני לבד לא היה עושה הקב"ה להטעימם ברע בכדי שיבינו אחר כך טובתו ואך אחד נמשך מחבירו כי עבור שהיה מוכרח לברוא הרע בכדי לשלם שכרם בדין ואז ממילא יראו ברע אשר יגיע לעושי הרע ויבינו בטובתם ויזונו בזרוע בטובה שלימה כי הקב"ה חפץ חסד הוא בתכלית, להיטיב לבריות בהטבה שלימה שאין כמוהו. ועל כן צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה (בראשית רבה ס"ו, ד') כי הן בתחילת עבודתן ודאי אשר אינם מבטלין כל כוחי הרע בתכלית, ועל כל פנים ימצא איזה שמץ מנהו ולזה תחילתן יסורין, ולבסוף כשמגברין את הטוב בשלימות על הרע וכופין לכל בחינת הרע תחת ממשלתם אז יגיע להם הטובה והשלוה לשכרן בדין. וגם אם לא יהיה להם יסורין מתחילתן לא יבינו אחר כך בהטובה המגיע להם כיון שיהיו בטובה מעת הוולדם והכל אחד כי זה נמשך מזה כאמור.

י׳ועל כן עיקר השמחה והחדוה משמאלא הוא כי אין שמחה כיוצא מחושך לאור, וחכמינו קבעו ברכה על זה יוצר המאורות או בורא מאורי האש והכל לטובת האורה כאשר יצא מחושך כי לא שייך שמחה בדבר אשר תמיד כן הוא. ולמשל שמחת אב ואם בבנם עיקרו הוא כאשר יתרחק מאתם ולעתים רחוקות כאשר יבוא יגדל השמחה בעיניהם לאין קץ ותכלית בעת בואו, מה שאין כן בהיות הבן ביושבי שולחנו תמיד לא יוגדל השמחה כל כך. ועיקר השמחה בכל הדברים הוא, כאשר הקב"ה מתוך צרה ימציא פדות ורוחה כשיהיה האדם בצרה גדולה ואחר כך הקב"ה יוציאו מאפילה לאורה מיגון לשמחה אז תגדל שמחת האיש ההוא מאוד מאוד. וכמו כן בכל אשר נעשה כי כאשר האדם עוזב קצת מלבו דרכי ה' אז ישרה דיני אלהים על האדם להענישו ברעות המתרגשות לבוא לעולם כמו במעשה המן לישראל ותיכף כשחזרו בתשובה וישימו שק במתניהם והמתיקו הדינים בשורשן כי כשיש דין למטה אין דין למעלה (דברים רבה ה', ה'), וכאשר קבלו הדין להכנע לפני בוראם נמתק הדין והגיע להן שכרן בדין הזה לשמחם בשמחת אמת להמציאם מתוך צרה פדות ורוחה. ובימים האלו הקב"ה נותן בהם שמחה וחדוה מבחינת הדין כי הדין כלול מחסד כנזכר וכשנתגבר החסד אשר מתוך הדין אז הוא שמחת האמת והטובה השלימה ביתרון אור אשר מתוך החושך. והבן לכל הדברים הנאמרים.

י״אועל כן מדת הבינה היא היא תכלית הטובה השלימה המתוקנת לנו לעולם הבא ועליה נאמר (ישעיה ס"ד, ג') עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. ומינה דינין מתערין כי זה הוא עיקר הטובה והחדוה העמוסה לאין קץ להיטיב אחרי הדין הן מחמת שהיא הטובה המגיע בשכר והן מחמת שהוא אחר הרע שמבחין את הטוב והבן. ועל כן היא נקראת בחינת היובל והחירות. ונודע אשר לא ימצא בחינת היובל והחירות כי אם בהיות קודם עבד והוא מבחינת הדין והפורעניות כי כל עיקרה היא בבחינת צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה והיא הטובה השלימה מכל הבחינות ועל כן מינה דינין מתערין וכאמור, ותיכף אחר כלות הדינין בהמתקתן אחר קבלת היסורין אז גבורה ג' פעמים חסד כלומר שהוא טוב על ג' פעמים מבחינת החסד לבד המגיע שלא בדין כי זה הוא תכלית החסד והטובה.

י״בולהבין למה דוקא ג' פעמים נראה כי אינו דומה מלך המגביה אחד משריו ויועציו ומנשאהו לכל לראש לא יכונה הטובה כי אם לטובה גדולה סתם או על ב' פעמים כי היה שר ועכשיו שר גדול מה שאין כן כרום זלות לבני אדם כשהקב"ה מגביה איש שפל ונבזה ועשאו שר גדול אז נעשה בבחינת ראש סוף תוך, כי כאשר היה בדיוטא התחתונה היה בבחינת סוף ואם היה מגביהו לשר פשוט היה נעשה כעין הבינוני בבחינת התוך ואכן כשהעלהו למעלה לראש נעשה בבחינת ראש ואין בכל הדברים כי אם בחינת ג' קוין כנודע ועל כן נקרא הטובה הזאת על ג' פעמים ולכן גבורה ג' פעמים חסד. ואפשר לזה יאמר הכתוב (איוב ל"ג, כ"ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר. כי הנה מצד החסד לבד אי אפשר להגיע טובה לאדם כי אם על פעמיים, מבינוני לראש. אבל בטובה הבאה מגבורת אלהינו יתברך תבוא על ג' בחינת מסוף לראש. וידוע אשר שם אל הוא הרומז לבחינת החסד, חסד אל, וזה אומרו הן כל אלה יפעל אל פעמים. שאֵל לבד, שהוא בחינת החסד יפעל פעמיים לא יותר אבל שלוש עם גבר שעם בחינת הגבורה יוכל להיות הטובה על ג' מדריגות כנזכר.

י״גועל כן אמרו חכמינו (בראשית רבה ט', י"א לגירסת הרד"ל) בפסוק (בראשית א', ל"א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב זה מדת הטוב, מאוד זו מדת פורעניות. כי לא יוכר בחינת טוב מאוד שהוא תכלית השמחה והחדוה כי אם על ידי בחינת פורעניות על ידי יתרון אור מן החושך מה שאין כן בבחינת הטוב לבד שאין בזה שמחה שלימה. ועל כן יצחק הנה נודע מדתו בחינת הגבורה הקשה פחד יצחק ושמו נקרא על שם השמחה והצחוק כידוע כי אין שמחה כי אם בבחינת השמאל והפחד ועל כן אמרה שרה (בראשית כ"א, ו') צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי. כי פירשה שרה בחינה זאת להבריות שלא יאמרו כי עשה אלהים בחינת הדין בעולם ח"ו לעשות נקמה בברואיו להעניש ח"ו לא כן לא יחפוץ במות המת כי אם עבור זה נברא הדין שיתרבה השמחה והחדוה השלימה בעולם בבחינת צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה וכאשר נעשה אצלה שמנע ה' פרי בטנה עד עת זקנתה בהיותה בת צ' שנה והיה תחילתה יסורין ונצמח לה מזה אחר כך שמחה וחדוה רבה עד אין שיעור כאשר ילדה את יצחק מה שאין כן אם היתה יולדת את יצחק מימי נעוריה לא היתה שמחה כל כך בו.

י״דובזה רמז הקב"ה לעולמו שזה מעשה יצחק בעולם, זה הוא השמחה וצחוק האמת הבא אחרי היסורין, ועבור זה נברא הדין שהוא יצחק כנאמר. ועל כן אמרה צחוק עשה לי אלהים הנה הדין בחינת אלהים הוא עשה לי הצחוק והשמחה ועל כן כל השומע יצחק לי כלומר להיות הכל שמחין בהיות אשר ידעו בטוב אשר לא נברא הדין ח"ו להעניש כי אם להרבות השמחה והחדוה בעולם. ועוד כיוונה שרה בדבריה אלה לומר הנה ח"ו לא תקללו אותי לאמר הנה מבטן זה יצא הגבורה והפחד לעולם לא כן כי רק צחוק ושמחה עשה לי אלהים וכל השומע אדרבה יצחק לי כלומר ישמח ויודה וישבח אלי שהבאתי צחוק לעולם להראות אשר כל בחינת הדין הוא להיות על ידו תכלית השמחה והצחוק.

ט״ווזהו שאמר הכתוב ואלה תולדות יצחק וגו' והוא יעקב ועשו האמורים, ותיכף מתמה הכתוב מאין יהיה ליצחק בן רשע כזה עשו אבי אדום הלא אברהם הוליד את יצחק כי זה שהוליד את ישמעאל קודם בהיות שמו אברם נודע שיצתה זוהמתו בו מה שנתהוה בו מזוהמת תרח אביו בעת הוולדו מה שאין כן כאן אברהם הוליד את יצחק הוא אברהם השלם בכל האברים ומאין ימצא שיוליד יצחק אח עשו ליעקב, ולזה אמר הכתוב להלן ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' ורומז לפי שהיה נאחז בסבך בקרניו בבחינת מוח הבינה המכוונת לארבעים כאומרם בן ארבעים לבינה אשר ממנה בא כל השמחה והחדוה והחירות, ועבור זה מינה דינין מתערין לתכלית הטובה. כן עבור זה יצא מיצחק בחינת אח ליעקב עשו הרשע שעל ידו יגיע הטובה השלימה והחדוה העמוסה ליעקב שהוא עיקר הפרי. וכאשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו אז והיתה לה' המלוכה ויתרבה השמחה בכל העולמות. ועיקר שמחת יעקב כשינצל מאדום הוא עשו שהוא הגלות הרביעי אז ישמח בתכלית הטובה וכשם שנקרא שמו יצחק על שם השמחה הבאה משמאל כן הוליד יעקב ושוברו בצדו להיות הרע מבחין את הטוב. והנה (מלאכי א', ב') אח עשו ליעקב, ועם כל זה (שם) ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים את עריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר. וה' יבנה ציון וערי יהודה וישראל ישכנו לעד עליה וזה הוא שמחה השלימה ככל הנאמר.

ט״זעוד יתבאר הכתוב על דרך זה כי הנה תדע אשר זה שהיה אברהם נולד בבחינת החסד הגמור הגם שהיה אז הדור מלא רשעות והיה בודאי הדין שולט בעולם ומאין יצא פתאום שיולד אחד בתכלית הטוב החסד, ואכן זה היה מוכרח להיות כך כי אם היה נולד אברהם אבינו מעורב גם מקצת שרשי דיני אלהינו יתברך לא היה יכול עמוד לפי שיצא משורש תרח שורש הרע הגמור ואם לא היה נולד מבחינת החסד בכל מכל כל לא היה יכול להכניע הרע והזוהמא שהיה מושרש בו מאביו ואמו. ותראה שאף אחר תולדתו בבחינת החסד נשאר הזוהמא בו ויצתה בישמעאל. ולכן היה מוכרח אברהם אבינו שיולד בתכלית הטוב והחסד וכולי האי יוכל לכבוש הרע תחת ידו ולהגביר הטוב. מה שאין כן יצחק שנולד בבחינת הגבורה הקשה דין החזק אם לא היה בן אברהם השלם בכל השלימות היה נולד בבחינת תוקף הדינים אשר כל הרע נאחז בהן, והיה רצועה לאלקאה ולהגביר הדינים ח"ו כעשו בנו שיצא אדום מתוקף הדינים וכולו בחינת אדום הוא שמו ומקומו ולבושו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ג, י"ב וע"ה, ד') הכל על תוקף הדינים אשר נולד בהן והרע הנאחז בו, ועל כן היה מלא רציחה כמאמר חז"ל (ספרי פרשה וזאת הברכה) כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא וכו', ואולם עבור שהיה בן אברהם שהיה שלם בכל השלימות ועוד שהוא תכלית הטוב והחסד כל זה הועיל לו שיקראו שמו יצחק על שם הצחוק והשמחה אשר נעשה אחר תגבורת החסד על הרע כנאמר למעלה והוא תכלית הטובה והיה מוכרח להעקד בהר המוריה הכל על רוב תגבורת הדינים שהיה בו ואחר כך נתלבן ונתקדש והיה קדוש וטהור ועם כל זה לא הועיל שלא יצא עשו ממנו כי עשו לרוב הדינים שנולד בו אף שנולד מיצחק צדיק גמור מכל מקום כיון שהדינים נאחזים בו והוא העומד בשמאלא דקדושה נשאר עשו בתוקף הרע לרוב הדינים שנולד בהן, ושטף הוא את המרחץ בשביל יעקב לקבל כל תוקף הדינים אליו שיצא יעקב זך ונקי.

י״זולזה אמר הכתוב ואלה תולדות יצחק וגו' פירוש יעקב ועשו האמורים בפרשה ואם תקשה מפני מה נשאר עשו ברשעו לרוב הדינים מה שאין כן יצחק, לזה אמר אברהם הוליד את יצחק לצד שאברהם הולידו והוא תכלית הטוב והחסד נתגבר הטוב על הדין ולא נעשה מהדין כי אם בחינת השמחה וחדוה צחוק שעשה אלהים מה שאין כן בעשו, ואפשר לזה כפל לומר בן אברהם אברהם הוליד וגו' כלומר כי הנה בו שתי בחינות. אחד, בן אברהם בה"א השלם בכל האברים. ושנית, אברהם בחינת החסד השלם ולצד שניהם נולד יצחק ועשה מהדין בחינת החדוה ושמחה מה שאין כן בעשו שהיה חסר בחינה אחת וכאמור.