באר מים חיים, בראשית כ״ה:ל״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 25:31
א׳ויאמר יעקב מכרה וגו' את בכורתך. הנה נודע אשר אין דרך הצדיקים לחפוץ בשל אחרים אף במצוות ה' כי למה זה יחטפנו מאחר והלא אין עיקר כוונתו כי אם רצון ה' ומה נפקא מינה אליו אם הוא יעשנה או אחר אם אין כוונתו למענו יבוא הטוב מכל מקום וכבר דברנו מזה במקום אחר, ועל כן יקשה למה חפץ יעקב לקחת הבכורה שהוא העבודה מעשו אחיו וגם להבין תשובת עשו הנה אנכי הולך למות שאין לה פירוש לפי פשוטו ודרשת חז"ל (שם שם, י"ג) ידוע.
1
ב׳ואמנם הנה ידוע מאמר חז"ל (מדות פרק ג' משנה ד' ועיין מכילתא סוף פרשת יתרו) בפסוק (דברים כ"ז, ו') אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' וגו' עד (שמות כ', כ"ה) כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם אינו כדאי שירים המקצר על המאריך. ועל כן כשאמר עשו ליעקב הלעיטני נא מן האדום וגו' וכתבנו שחפץ דוקא בכל מיני אודם כי עיפה נפשו להורגים ורוצה לשפוך דם כי הוא בחינת סטרו, וכנודע מדברי האר"י ז"ל אשר שרו של עשו הוא הס"מ בעצמו המחשיך אנפי בריין ונוטל נשמת כל אדם ולזה אין לך מקצר ימיו של אדם יותר ממנו ובודאי אינו כדאי שיעבוד הוא העבודה על המזבח כי איך ירים המקצר על המאריך ועל כן ביקש שימכור את בכורתו לו כי הוא אינו כדאי לעבוד העבודה בשום אופן. ואמנם עשו הרשע הוא הס"מ בעצמו אשר יורד ומסטין ועולה ומקטרג ומקצר ימיו של אדם השיב בהתגלות לבו ברשעתו כי הוא אינו חפץ הבכורה בשום אופן כי הנה הוא הולך למות פירוש להמית בני אדם מאיש ועד אשה יונק עם איש שיבה, או אנכי הולך למות במקום שצריך אדם למות אנכי שם שאני הממית אותו ואם כן למה זה לי בכורה לעבוד העבודה על המזבח לכפר על העם ולהאריך ימיהם הלא איני חפץ בחיים כי אם במות המת ולמה זה לי בכורה. ועליו אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק"ט, ט"ז) יען אשר לא זכר עשות חסד וירדוף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת. כאמור, שלא חפץ לעשות חסד לעבוד העבודה להאריך ימי בריותיו של הקב"ה וירדוף איש עני וגו' למותת כי חפץ במיתה ולא בחיים ועל כן ויאהב קללה ותבואהו כיון שאהב דוקא בקללות הבריות, קללתם אליו תבוא כי בור כרה ויחפרהו. ולא חפץ בברכה כי ברכה אותיות בכרה כידוע והוא לא חפץ לא בברכה ולא בבכורה על כן ותרחק ממנו הברכה וילבש קללה כמדו ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו כן יאבדו כל אויבך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
2
ג׳ועוד יאמר הכתוב מכרה כיום את בכורתך וגו'. והנה כל המפרשים פירשו אומרו כיום שלכאורה מיותר בפירושים שונים והכל אמת אלו ואלו דברים אלהים חיים ומלך עולם וגם אני אענה את חלקי בדרך הפשטות והאמת הנראה לקוצר השגת שכלי. כי נודע מאמר הכתוב (ישעיה נ"ח, ח') אז יבקע כשחר אורך וזה מרמז על אור יעקב שהוא אותיות יבקע כאשר נבאר. כי ידוע מסוד חלקי הנשמה הניתן באדם תחילתן הוא בחינת נפש ורוח. ונפש הוא החיות הקטן הניתן באדם מאת אלהים המתערב בדם הנפש להחיותו והיא מעורבת מטוב ורע מקליפת נוגה הידוע ליודעים אשר היא קליפה וקרובה אל הקדושה ויכולה להזדכך וליעשות קדוש כהקדושה והיא הנקראת בפי חכמי המחקרים נפש המתנענע כי הוא החיות הראשון הניתן באדם ובנפש כל חי שיתחיל להתנענע להיות בגדר החי לצאת מבחינת הדומם והצומח והנפש הלזו הנה ממלאת כל הגוף להחיותו בכל אבר ואבר שבו והיא הנמשכת מעולם העשיה לפי שהוא העשיה הראשונה בגוף להחיותו ועיקר קיום הגוף להיות הוא נעשה אדם על ידה. והיא הדרגה התחתונה בבחינת חיות הרוחניות מעולם התחתון ועליה נקרא האדם בחינת אלם מאלהים שעדיין הוא אלם בחיות קטן מאוד, אין עוד נשמתו בו מבחינת י"ה שבאלהים כנודע. והנפש הזאת הנה היא מעורבת מטוב רע וממנה באין כל התאות לאדם מד' יסודות אש רוח מים עפר שבה וגם המדות טובות שבתולדת נפש ישראל כמו ביישנים וכו' באין ממנה כי היא מעורבת ממעט טוב ורובה רע.
3
ד׳והנה כאשר יגדל האדם ויזכה במעשיו לבוא לבחינת הרוח שהוא בחינת הגדולה מזה בחיות אלהים וכבר הגוף מלא בחיות הנפש הממלאהו כולו, ואכן הנפש הוא כלי להרוח לקבל לתוכה בחינת החיות הלזה, ואור הזה בא לזכך הגוף ולהאירו שיעשה בִּכְלַי מעשיו וכוחותיו על ידי הנפש המתנענע עבודת בוראו באמת ובתמים. ועל כן אור חיות הרוח בוקע באור הנפש ומאיר דרך מעבר הנפש לתוך הגוף לזכך הגוף כמו אור השמש המאיר דרך מעבר רקיעים לארץ ולדרים עליהם ומזכך גם את אור הנפש עם הגוף כי שניהם אחד הם להיות יכולין לעשות דבר מה ואור הרוח מזככם שיעשו רצון קונם. ואל זה רומז הכתוב ויצא הראשון וגו' עד ויקראו שמו עשו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו כי עשו מרמז חלק הנפש המעורב מטוב ורע ורוב רע ונקרא עשו מלשון עשיה כאמור כי על ידה נעשה האדם, ואורה מעולם העשיה והיא הראשונה ליכנס בגוף, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו כי עקב אותיות בקע כי יעקב נודע אשר מרמז לאור חלק הרוח והוא הבא אחרי כן וידו ורשותו בוקע דרך אור הנפש מעולם העשיה בכדי לזכך הגוף והנפש. וזה כוונת הפסוק (ישעיה נ"ח, ח') אז יבקע כשחר אורך כי האור הבא אל האדם אינו מגיע בפעם אחת כי אם מעט מעט כאור השחר המאיר ובא מעט מעט עד אור היום שהוא באמצע היום כן באדם תחילה חלק הנפש ואחר כך חלק הרוח ואור הרוח בוקע כמו אור השמש הבוקע דרך הרקיעים עד הגוף ועל כן יבקע אותיות יעקב כנ"ל לרמז כי אור יעקב הוא הבוקע דרך אור הנפש לזכך הגוף, וזה הוא באדם פרטי.
4
ה׳וכמו כן בכללות העולם, כי בריאת עשו ויעקב הוא בחינת הנפש והרוח להיות עשו בעולם העשיה לעבוד העבודה עבודת הארץ בחרישה וזריעה להיות מזון וצידה השביע לנפשנו, ויעקב הוא אור חלק הרוח להיות הוא מתקן לעשו לבטל ממנו כח הרע וּלְהִתָקֵן בבחינת תמכי אורייתא להיות נטפל ליעקב יושב אוהלים להאכילו לחם חוקו, והנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ויתוקן עשו בבחינתו כיעקב בבחינתו וכאשר יהיה לעתיד שאז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' אחד ולעובדו בפחד והכל כאמור, כי יתוקנו בבחינתם להיות עבד לעבדי ה'. ועל כן יצא עשו ראשון לעולם, בבחינת הנפש ואחר כך יעקב בבחינת הרוח. ויעקב העיקר ועשו הטפל כאמור.
5
ו׳והנה כן היה כוונת הבריאה, אבל הנה עשו לא חפץ בברכה כאמור וביזה כל זאת ואמר אי אפשי לא ביעקב ולא באלהיו ויבוא עשו מן השדה שבא מבחינה זו להיות בבחינת איש שדה להכין מזון ליעקב רק אדרבה נערה המאורסה מצא בשדה וישכב אותה ויענה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ג, י"ב) על כן לא היה יכול יעקב להטפל עם עשו בעבודה והיה מוכרח ליקח כל העבודה אליו לתקן גם הוא בבחינת העשיה לעבוד עבודת משא עבודת הארץ וגם אוהל תורה ולקח מעשו כל בחינת הקדושה גם מעט דמעט הנמצא בו שלא יהיה לו חלק כלל באלהי ישראל. וניצוצי הקדושה אשר היו מושרשים בו הוכרחו להיות בבחינת גירי הצדק שיעשו ישראל ממש להכלל בישראל וכל הגוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ויאבדו לנצח נצחים בלא ישאר להם שורש וענף לתחית המתים ליום שכולו שבת.
6
ז׳והראת לדעת בזה אשר יעקב הוא הנקרא אור היום המאיר כשמש בצהרים שהוא העיקר, ועשו לא נברא כי אם כאור השחר המתחיל להאיר באור המועט ורובו חושך ולא אור והוא הזנב לאריות להיות טפל ליעקב וכאשר בא מן השדה עיף ולא רצה בזה אמר לו יעקב מכרה כיום את בכורתך לי כלומר כיום הזה המאיר בתוקף שהוא שלי ממש, כן מכור לי את בכורתך פירוש מה שאתה קודם לי בבחינת הקליפה הקודמת לפרי והנפש להרוח בבחינת העשיה שתהיה טפל אלי, גם זה מעט האור תמכור לי שלא יהיה לך עוד חלק בקדושת אלהים ולא תהיה אף זנב לאריות ויהיה הכל מוטל עלי לתקן גם בחינת הנפש ועולם העשיה בסוד הכתוב (בראשית י"ב, ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן שגייר גרים, כן יעקב אבינו קנה הקדושה מעשו להיות נעשה על ידי הקדושה המועטת שבו, גירי צדק שיוכללו בישראל והוא ישאר כולו רע ולא טוב.
7
ח׳או יאמר מכרה כיום, פירוש כהתחלת היום שהוא אור השחר שזה הוא בחינתך ומעט האור שאצלך את זה תמכור לי שלא יהיה לך חלק גם בבכורה הזו כלל כי הן עיקר הבכורה שלי הוא כאור היום ממש כאמור. רק בכורתך חלק הבכורה שלך זה המעט גם כן תמכור לי ולא תהיה לך חלק באלהי ישראל וכן השיבו עשו הרשע הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה כיון שאני מוכרח למות את עצמי להכנע אל יעקב אחי לעובדו עבודת עבד שאתוקן על ידו, ואור הנפש צריך ליבטל אל אור הרוח להכלל ולהבטל לאורו, למה זה לי בכורה במה שאני קודם אליו אם הוא העיקר ואני הטפל ונתן הכל ליעקב כל חלקי הקדושה הנמצאים בו וילך לו אל ארץ מפני יעקב אחיו כדבר האמור והבן כל זה.
8
ט׳וגם יאמר מכרה כיום את בכורתך לי. כלומר שהבכורה שלך אינה אלא כאור היום שהולך ואינו שב כן היא הבכורה אצלך שלא תשהה אצלך וראיה מבכורי ישראל שכיון שעבדו העגל נלקחה העבודה וניתנה לבני אהרן הכהנים ומכל שכן אתה שכבר עברת כל אלו העבירות ועל כן ודאי בדין אינו מגיע לך שום ענין הבכורה וכבר שלי היא ואך אני חפץ לקנותה בדמים שלא יהיה לך פתחון פה לומר שבחנם לקחתי לעבוד את אלהי וכמו שאמר דוד המלך ע"ה לארונה (שמואל-ב כ"ד, כ"ד) לא אעלה אל ה' עולות חנם. על כן אקנה אותה ממך במחיר ועל כן את בכורתך לי כלומר מה שהוא שלי ממש, אף על פי כן מכרה לי. ולזה השיבו הנה אנכי הולך למות כי ודאי אחרי טעות הבכורים בעגל ונבחרו הלוים, אם עבד בכור עבודה חייב מיתה ומכל שכן בעשו שעבר ה' עבירות ודאי זבח רשעים תועבה ואם יעבוד יתחייב מיתה ועל כן למה זה לי בכורה אין אני חפץ אותה ואיני צריך לקבל פרס על זה בשום אופן. ועל כן,
9