באר מים חיים, בראשית כ״ה:ז׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 25:7
א׳ואלה ימי שני חיי אברהם וגו'. מלת ימי נראה כמיותר והיה לו לומר ואלה שני חיי וגו', ואכן נודע מאמר הכתוב (משלי י', כ"ז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים וגו' ולכאורה אין תחילתו הפכת סופו כי פתח בימים וסיים בשנים והיה לו לומר יראת ה' תוסיף שנים וגו'.
1
ב׳ואמנם ידוע כי האדם בבואו לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים ברוך הוא צריך לחשוב חשבונות מכל הימים שעברו עליו מיום היותו על האדמה אם היה בכל אחד ואחד צורך גבוה שעבד בו עבודתו יתברך השייך אליו דייקא, כי כל יום ויום יש לו צינור מיוחד והשפעה מיוחדת, והעבודה נשתנה בכל יום ביומו מיום אתמול כי יעבור, כי מתלקטין ומתעלין בו בירורין חדשים וניצוצות קדושה אחרים מה שלא נבררו ביום אתמול ולא יבררו ביום מחר. ועל כן אמרו חז"ל בכל בחינות התורה והמצוות בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים. כי ממש חדשים לבקרים המה אשר מתחדשים בכל יום ויום בבחינת עבודה אחרת, והמשכיל על מוצא דבר מבין הדברים האלה על לבבו אשר מתחדש בלבו בכל יום תמיד בחינת עבודה אחרת באהבה ויראה וכל המדות והתלהבות לבו לעבודת האל ורואה בתורה הקדושה דברים מחודשים ובחינות אחרות ובכל עבודת שמו יתברך איך לעבדו עבודה תמה כזה וכזה, וכמאמר חז"ל (עירובין נ"ד:) בפסוק (משלי ה', י"ט) דדיה ירווך בכל עת, מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם וכו'. וכל הטעמים הללו כולם אינם רק מבחינת טעמו וראו כי טוב ה' חיות אחרת, אהבה אחרת, יראה אחרת, והכל בדברים הללו שלמד ושקרא אתמול. כי הקב"ה הוא הנותן התורה תמיד בכל עת ובכל שעה, וטעמי התורה מתחדשים בלב האדם בכל יום ביומו לפי ערך שורש יום ההוא למעלה בבחינתו.
2
ג׳ועל כן צריך האדם לעת פקודתו לתת דין וחשבון מכל ימיו שעברו עליו אם לא נפקד אחד מהם מלתקן בו דברים השייכים לתיקון אותו היום, והנה מי שאינו עושה כן הרי הוא שב לעולמו קצר ימים שאינו בא לשם עם כל הימים כי נחסר ממדת ימיו הרבה שאינם נכנסים בחשבון עבור שלא תיקנם ולא נתן להם הראוי להם, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"ט, ו') הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך. כלומר שנתת ימי מדודים כדבר הנמדד בטפח למדדם אם הם ראויין לעלות לחשבון ועבור זה וחלדי כאין נגדך כי אין לי ימים ראויים לפניך.
3
ד׳ואמנם על כל פנים אם דבר טוב נמצא באדם בימי חייו, שכאשר נזכר ביום מיומו במעשה יום אתמול שעבר מאתו בלתי עבודת קונו, ונותן זאת על לבו כי הוא עתיד ליתן דין וחשבון בעד זה ומתמרמר בלבו ומתחרט מאוד ועל ידי זה נתלהב לבו לגשת אל הקודש באהבה עזה לברוח מבחינת הרע כל עיקר ולקבל עליו מחדש בהתלהבות לבו עבודת שמו יתברך, עבודה תמה לבל ירף מחשבתו ממנו וליחד אליו יתברך כל פרטי אבריו וחושיו שלא לדבר דבר ולא יחשוב בשום מחשבה ולא יעשה שום תנועה קלה בלתי דבר הנוגע לעבודתו יתברך וממליכו על כל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו מלכות גמורה ומקבל עליו ליחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו שיהיו הכל ביחוד אליו יתברך באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה, אז בזה הוא מתקן היום אתמול שעבר עליו בביטול עבודת קונו כי אחרי שעל ידי ביטולו ביום אתמול בא עתה לעבודה הגבוה באהבה עזה ונמצא נעשה טפל למצוה והירידה היה צורך עליה ומתחברים יחד יום אתמול והיום ונתעלים לרצון לפניו יתברך ובאופן שיהיה הביטול ביום אתמול באונס גמור ובשוגג אבל לא שיעשה כן בכיוון חלילה לבטל רגע עבודה כדי שיתחרט על זה אחר כך, ונודע אומרם ז"ל (יומא פ"ז.) האומר אחטא ואשוב וכו' אין מספיקין בידו וכו' ונודע טעם הבעש"ט על זה אשר אי אפשר לתקן אחר כך חטאו אם עשאו בכוון שישוב עליו כידוע.
4
ה׳וזהו שאמר הכתוב יראת ה' תוסיף ימים פירוש כי מי שהוא ירא מה' ומתחרט על הזמן אשר נחסר מאתו ועושה תשובה לפני קונו באמת כנאמר אז תוסיף ימים שהוא מוסיף לעצמו הימים שעברו עליו ולא נחסר ממנו אף יום אחד מכל ימיו, ולהיפוך ברשעים שאינם עושים תשובה לא די שימיהם נחסר מהם כי אף שנות רשעים תקצרנה ששנותיהם נקצרים ונחסר מהם.
5
ו׳והנה אדם הבא למעלה בכל הימים שלימים על אופן הזה הנזכר הנה ודאי גם זה טוב אבל אין ימיו מסודרין כסדרן על ימי חייו, ויום ב' קודם ליום א' וכדומה לפי ערך תיקון היום אם תיכף למחרתם או לג' וד' ימים או אפשר אחר שנה ושנתים. אבל אדם שתיקן כל ימיו ושנותיו בטוב ונעימים מעודו ולא פגם בהם כלל ולא נפרד אף רגע מאתו יתברך הנה הוא עולה שמה בכל ימי חייו הימים כסדרן על הסדר השלם.
6
ז׳וזהו שאמר הכתוב כאן ואלה ימי שני חיי אברהם פירוש אפילו הימים מן השנים כולם היו שני חייו שחי בהם (בבחינת ובחרת בחיים) ולא נחסר בו אף יום אחד מכל ימיו וכל הימים היו מסודרין על סדר שנותיו שלא הקדים אחד לחבירו כי מעודו לא היה בו יום אחד בביטול עבודתו יתברך עבודה תמה. ולזה אמר אשר חי מאת שנה וגו' שתיבת אשר חי לכאורה מיותר כי כבר אמר שני חייו ואמנם כי שני חייו אינו מורה על גוף הדבר כי אם על הנזכר שכל ימיו ושנותיו היו שני חייו שבכולם חי בהם בחיות בוראו ברוך הוא ועתה אמר גוף הדבר אשר חי מאת שנה וגו' וכל השנים הללו כולם היו ימי שני חייו כאמור.
7