באר מים חיים, בראשית כ״ו:י״גBe'er Mayim Chaim, Genesis 26:13
א׳ויגדל האיש הלוך וגדל וגו' ויהי לו מקנה צאן וגו' ויקנאו אותו פלשתים וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים וימלאום עפר וגו' ויאמר אבימלך לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד. להבין כל זאת מפני מה קנאו בו הפלשתים ולמה סתמו הבארות והיה להם לגזול הבארות לידם אבל לסתמם בעפר זה הוא דבר רשעת בלבד. ואמנם הכל חוזר למה שכתבנו כי האבות קבלו תיכף ברכת הארץ מחיות הרוחניות שבה שעל זה אמר להם הקב"ה כי לך ולזרעך אתן וגו' ועבור זה אמר לאברהם לך לך מארצך וגו' עד ואברכך ואגדלה שמך וגו', כי שם אברך אותך בברכת הארץ אשר ברכת האמת שלה הוא למעלה מטבע העולם לפי שאינה נתונה תחת שום שר כי אם תחת רשות הקב"ה המנהיג עולמו בחסד וברחמים למעלה מטבע העולם ועל כן כאן אי אתה זוכה לבנים ושם תזכה לבנים כי שם תתברך בברכת למעלה מן הטבע ועל כן נאמר בה (דברים י"א, י"ב) עיני ה' אלהיך בה וגו', ונודע אשר בחינת עינים הם למעלה משבעת ימי הבנין המתנהגים אחרי טבע העולם ועל כן גם יצחק כשנתברך בברכת הארץ נתברך בברכה למעלה למעלה עד כי גדל מאוד ויהי לו מקנה צאן ועבודה רבה שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך (בראשית רבה ס"ד, ז'), ואף שהארץ ההיא לא היתה חשובה כארץ שבעה עממין רק כמקצת ארץ ישראל (כמו שמובא בדברי הרמב"ן ז"ל ומובא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים זללה"ה) והשנה היה קשה שנת רעבון מכל מקום נתברך למעלה מן הטבע.
1
ב׳והנה נודע משל הרמב"ן ז"ל כשבא לשערי ירושלים וראה שם כסאות למשפט וסוחריה שרים, כנעניה נכבדי ארץ, ונפל על הארץ ונתן את קולו בבכי גדול ואמר ירושלים ירושלים לפני מי אתה מקשטת עצמך ואל מי אתה נותן ברכתך והשפעתך וצווח על זה בקול מר ואחר כך כשעמד מן הארץ אמר הן אמשול משליך לאשה המניקת את בנה כשבנה נפל לחולי ואין יכול לינוק מדדיה והאם יראה פן בתוך כך כאשר לא תניק החלב מדדיה תייבש החלב ולא יהיה לבנה להניק כשיבריא, ולוקחת כלב ונותנת על זמן הזה חלבה למזון הכלב עד אשר יבריא בנה שינוק ממנה מה שאין כן חס ושלום וחס וחלילה כשבנה מת אז לא תתן חלבה לכלב ותקשר דדיה עד אשר תייבש חלבה. וכן את ירושלים לפי שאת יודעת שעתידין בניך להניק מאתך כבראשונה לקבל ברכותיך והשפעותיך, ואך עתה חולים הם ואין ביכולתם לקבל על כן אתה נותן חלבך מעט הברכה לאומות העולם כדוגמת הכלב בכדי שלא תייבש חלבך מכל וכל וכו'.
2
ג׳ועל כן פלשתים כשראו ברכת יצחק למעלה מן הטבע והבינו אשר הוא מקבל ברכת הארץ על מכונה, אז בשתים קנאו בו. אחד, כי זה שהוא מקבל, מאתם הוא כי אם לא היה הוא מקבל, היו הם המקבלים על כל פנים כעין הנקת הכלב והיה מגיע להם מעט מברכה זו, ועוד קנאו בו מפני מה הוא מקבל ברכה גדולה כזו מה שאין כן הם כל הימים שהם יושבים על האדמה ההיא לא קבלו הברכה כך על מכונה. ועל כן אמרו בלבם אפשר שמה שאברהם והוא מקבלים הברכות על מכונם הוא עבור הבארות אשר חפרו כי באר מים הוא הרומז על השפעת החסד אשר הוא בלתי הפסק. וגם נודע אשר באר היא הבחינה המקבלת לתוכה כל מיני שפע וברכה והצלחה והיא המחלקת טרף לביתה וחוק לנערותיה ועבור זה חפרו הבארות בכדי לקבל אליהם השפע וברכה. וכיוונו לבטל זה ועל כן סתמום פלשתים וימלאום עפר שלא יהיה שום זכרון לבארות ההם ואולי על ידי זה לא יוכל יצחק לקבל הברכות ויגיע להם מעט על כל פנים דוגמת הנקת הכלב ואבימלך כשראה שגם זה לא הועיל ויצחק הולך וגדל אמר מוטב אחלל בריתי שכרתי עם אביו ואגרשנו מארצי בכדי שיקבלו הם הברכה ועל כן אמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד, כלומר זה אשר עצמת בגדולה ועושר, ממנו הוא. כי השפעה זו היינו מקבלים אם לא אתה, ושלנו הוא. וגם בלא זה הנה כל חלק הרע ישנא החלק הטוב, ואפילו בלתי טענת אשר חִסֵר ברכתם והשפעתם לא יכלו לסבול גדולת יצחק וברכתו. ויותר היה לקוץ בעיניהם מה שראו חשיבתו שהוא מקבל ברכת הארץ על מכונה ברוב ברכה והצלחה ולא הם שאינם מקבלים כי אם ככלב המלקק מן הים ועל כן אמרו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד שנתגדלת שלא בטבע ונעשינו מבוזים בעינינו שאין אנו יכולים לקבל הברכה כמו אתה והוא על דרך מאמר הכתוב (שמות א', י"ב) ויקוצו מפני בני ישראל או (במדבר כ"ב, י"ג) ויקץ מואב מפני בני ישראל שנעשו כקוצים בעיני עצמם בראותם ברכת ישראל שפרים ורבים שלא בטבע או שמצליחים שלא בטבע.
3