באר מים חיים, בראשית כ״ו:ב׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:2
א׳וירא אליו ה' וגו' אל תרד מצרימה וגו'. אמרו חז"ל בזה (בראשית רבה ס"ד, ג') אתה עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לך, וצריך לדעת פירוש דברים אלו כי לכאורה מי שהוא קדוש יותר בקדושת ה' יוכל יותר גם לצאת מעט חוצה ואף על פי כן לא יובטל ולא יופרד מקדושת בוראו, מה שאין כן מי שהוא תחתיו במעלה שאסור לו להתראות חוץ שלא יפול שם ממדריגתו (ועיין בדברינו פרשת נח) אשר על כן אברהם שלא נעקד על גבי המזבח, יותר היה צריך לירא מרדה מצרימה מפחד הקליפות והטומאה. ויצחק שנעשה עולה תמימה בנקל יותר היה לו לירד למצרים וראיה מיעקב שהיה בחיר האבות וקדושתו למעלה למעלה ואף על פי כן צוהו הקב"ה דוקא לירד למצרים.
1
ב׳ואולם הנה כתבנו במקום אחר על מאמר חז"ל (ביצה ט"ז.) אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. כיצד, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת נמצא אחרת נאה הימנה אכל הראשונה והניח השניה. אבל הלל מדה אחרת היה לו שנאמר (תהלים ס"ח, כ') ברוך ה' יום יום. ושורש הדברים כי ידוע מכתבי האר"י ז"ל אשר שני בחינות נשמות נמצאים בעולם אחד מבחינת הגבורות ודיני אלהינו יתברך הנמשכים משורש קין והשני מבחינת הבל שורש הטוב והחסדים, והנה אלו הנשמות הנמשכים משורש הבל להם בנקל יותר לעבוד את ה' מאחר שהם משורש החסדים רחוקים הם מהקליפות והרע ואינם עומדים לנגדו בכוון להחטיאו דוקא כי רחוק הוא מהם, מה שאין כן בנשמות שהם משורש הגבורות הנמשכין משורש קין להם קשה יותר העבודה והמצוה כי קרובים הם לבחינת הקליפות והרע המקבלים השפעתם משורש הגבורה דקדושה והם עומדין לנגדו ומכוונים מאוד להחטיאו בכדי לצוד הנשמה אצלם, וזה פרנסתם מה שמקבלין מאור וחיות השפע הנשפע ממלך הקב"ה להנשמה הקדושה. ולכן אלו הנשמות צריכין שמירה וזהירות גדול בכל עבודתם ובכל ענינם ובפרט בשעה שהם עוסקים בדבריהם הגופניים כמו אכילה ושתיה ושארי דברים צרכי תאוות הגוף. וכל התאות נמשכין משורש הקליפות ובפרט האכילה נודע המבואר בזוה"ק (חלק א', ק"י.) אשר אין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה ונאמר (דברים ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים וגו'. אז צריכין שמירה יתירה ביותר ויותר להזהר מבחינת הקליפות והרע העומדים לנגדם שלא יתמשכו ח"ו אחרי מעט מן המעט מתאות הלב חלילה, ועל כן שמאי הזקן נודע שורשו שורש הגבורה והפחד וכמו שמבואר בליקוטי תורה והוצרך לשמירה יתירה בכל הדברים ובפרט בעת אוכלו כאמור, ועל כן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת להיות כל אכילתו נטפל למצות ה' והנטפל למצוה כמצוה בכדי שישרה אור קדושת ה' על אכילתו וזר לא יקרב אליה כי קודש הוא, אבל הלל מדה אחרת היה לו פירוש מדה אחרת ממש ממדת שמאי כי היה מדתו מדת החסד והטוב ולא ירא את פני הקליפות כיון שהוא רחוק מבחינתם למאוד ולא היה מפחד כלל שלא יתמשך אחרי תאות הלב שהיה שורש הטוב למאוד והיה גם גופו זך ונקי מלהיות ח"ו מהמתאוין בעם.
2
ג׳ואתה תחזה מה שאמרו חז"ל (ויקרא רבה ל"ד, ג') דבר אחר גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו רבי להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתה אמר לו כל יומא אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתא לאו אכסניא הוא בגו גופא וכו', הרי לפניך כי הנה הוא יצוא יצא מכל בחינת התאוה שיאכל להנאת גופו רק לגמול חסד עם נפשו להיות קיימת בתוך הגוף כמו אחד שעושה חסד עם אורחים אחרים, והיה עושה זאת באמיתיות לבבו שלא אכל כי אם למען המצוה ולא למען הנאתו, ועל כן הנה כל מעשיו לשם שמים כלומר שאף בלא כוונת שבת היו כל מעשיו מיוחדין בכדי לקיים מצות ה' ולא היה צריך לזו הכוונה שיאכל בחול לכבוד שבת, והיתה הכוונה הזאת שמור אתו לשבת גופא שיאכל בשבת לכבוד שבת ולזה אמר שנאמר ברוך ה' יום יום ואמרו חז"ל (סוכה מ"ו.) בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו כן גם הוא קיים בנפשו לשום כוונת כל יום ביומו השייך אליו ולא לכוון כוונת שבת בחול כאמור. ולזה הנה יצחק אבינו ע"ה ידוע מדתו מדת הגבורה הגדולה פחד יצחק והיה צריך תמיד לשמירה יתירה מפחד החיצונים העומדים למולו ועל כן נאמר בו (בראשית כ"ד, ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה כי הוא היה צריך תמיד לתיקון השדה המבואר בכתבי האר"י ז"ל שהוא שמירת השי"ן שלא יקחו אותה אותיות ק"ר שהם בבחינת הרע להעשות שקר וצריך לעשות משקר שדה שדה חקל תפוחין (עיין בכוונת קבלת שבת בשדה) ועבור זה היה צריך להעקד על גבי המזבח להיות עולה כליל לה' בכדי שעל ידי זה לא יוכל לשרות עליו שום בחינה מבחינות הרעים כי נתקדש לעולה לה', וזה הכל בארץ ישראל שנאמר בה (דברים י"א, י"ב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוהיך בה וגו' ופירש בזוה"ק (חלק א', ק"ח:) שלא ניתנה תחת שום שר מהשרים הסובבים הכסא כי אם ה' בכבודו ובעצמו מושל עליה ומנהיג אותה כרצונו, ואכן אף על פי כן נמצא בה בחינת היצר הרע והרע מטעמים הכמוסים (עיין בספר חסד לאברהם) ולכן היה צריך להיות עולה לריח ניחח לה' מה שאין כן בחוץ לארץ שניתנה תחת שרי מעלה המעורבים מטוב ורע שעל כן אמרו ז"ל (כתובות ק"י:) שכל השרוי בחוץ לארץ עובד ללא אלוה אמת, שנאמר (שמואל-א כ"ו, י"ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד וגו' לפי שניתנה תחת השרים שמהם נמשך שורש הקליפה האומרת אני ואפסי עוד, ואם היה יצחק יוצא לשם מרוב שורש הגבורה והפחד שבו ח"ו ח"ו היה אפשר נמשך קצת אחרי שורש לא טוב, ועל כן אמר לו הקב"ה גור בארץ הזאת שאתה עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לך, כלומר כיון שאתה הוצרכת להיות עולה תמימה מה שמעולם לא הוצרך אדם לכך והכל עבור הגבורה והפחד הקשה על כן אין חוץ לארץ כדאי לך למען לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך, וזה שאמר לו שכֹן בארץ אשר אומר אליך, פירוש בארץ שאני יכול לומר לך ולדבר אתך מה שאין כן בחוץ לארץ פן תפול ממדריגתך ובלא זה אין הנבואה שורה בחוץ לארץ כידוע. או כה יאמר הנה הארץ הזאת שאני אומר הוא השייך אליך ולא ארץ אחרת. והטעם כי,
3