באר מים חיים, בראשית כ״ו:כ״חBe'er Mayim Chaim, Genesis 26:28
א׳ויאמרו ראו ראינו וגו' ונאמר תהי נא אלה וגו' ונכרתה ברית וגו'. לדקדק כפל תיבות הראיה לכאורה מיותר וגם ונאמר כי הלא כבר כתיב ויאמרו ולא היה צריך לכתוב רק ולכן תהי נא וגו', גם מה שכפל לשונו באומרו בינותינו בינינו ובינך, גם מה שאמר וכאשר עשינו עמך רק טוב וידוע אשר גם רעה עשו לו שגרשוהו מארצם, ובלא זה תיבת רק לכאורה מיותר. וחוץ לזה אקשה קושיא אחת קטנה, וגדולה היא אלי. איך כרת יצחק ברית עם אבימלך והלא נודע מאמר חז"ל (תנא דבי אליהו מובא בילקוט רמז צ"ה) בשעה שכרת אברהם ברית עם אבימלך אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם אדם יחיד בררת מע' לשון וכרת ברית עם אומות העולם אמר להם בן יחיד נתתי לו ואני אומר לו העלהו עולה לפני אם יעלהו הרי מוטב ואם לאו יפה אתם אומרים וכו' עד כאן. הרי שחרה אפו של הקב"ה על כריתת הברית עם הגוי וכן אמרו (בראשית רבה נ"ד, ד') אתה נתתה לו שבע כבשות חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות וכו' ועיין שם עוד כמה עונשים שהיה בעד זה, ונמצא לא די שכבר עשאהו אברהם ואיך חידש יצחק הברית מחדש מה שהוא בעצמו נעקד על גבי המזבח עבור זה.
1
ב׳ואכן נראה כי כריתת הברית לא היה כלל עם יצחק מחדש וכל ענין כריתת הברית הנשאר לאבימלך הכל מה שכרת ברית עם אברהם. ואך בעת שולחו את יצחק מארצו היה מקום ליצחק ובניו לומר כי הוא הפר הברית מקודם וכבר אין חיוב לאחד על השני כלום כי עשה לו שלא כשורה לגמול אתו רעה ועל כן הלך אבימלך והרבה עליו ריעים לפייסו לבד על מה ששלחו מארצו. ונודע אומרם ז"ל (בבא קמא צ"ב.) המוחל לא יהיה אכזרי וזה אפילו מישראל לאומות העולם כי עיקר ראייתם הוא ממה שמחל אברהם לאבימלך. וקדוש עליון הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פרק ב' הלכה י') האריך בזה וכתב האכזרי שאינו מוחל על עלבונו צריך לחוש ליחוסו וחוששין עליו שמגבעונים הוא כי טבע בני ישראל למחול על בושתם וכו', ועל כן היה מוכרח יצחק למחול לאבימלך בלב שלם על זה הרעה אשר עשה עמו וכיון שמחל לו זה הרי כריתת הברית שכרת אברהם עם אבימלך עומד בתוקפו וחזקתו כיון שאין דבר שיבטלנו שכבר מחל יצחק על כל הנעשה.
2
ג׳ועוד נתחכם אבימלך לטעון עמו כי הן זו הרעה שעשה לו בשלחו מארצו, טובה היתה לו כי אחר כך נאמר ויעל משם באר שבע כלומר שהיתה לו עלייה במעלות הנכבדות בשבעה אלה עיני ה' וה' נתגלה לו ואמר לו אל תירא וברכתיך והרביתי את זרעך והכל בעבור אברהם עבדי שאיני צריך לזה להצטרף זכותך כנאמר למעלה. ועוד כי כאשר היה יושב בגרר נאמר וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים וימלאום עפר וכשיצא משם חפר כמה בארות וחז"ל אמרו (בראשית רבה ס"ד, ח') כמה בארות חפר יצחק בבאר שבע רבי יהודה אומר ד' כנגד כן נעשו בניו ד' דגלים במדבר, ורבנן אמרי ה', כנגד ה' חומשי תורה וכו'. כי כריית הבארות שחפרו האבות כולם סודות נפלאים עמוקים והכל לתת גדולה ונחת רוח ליוצר בראשית כנודע מזוה"ק ומכתבי האר"י וזה היה עיקר התגלות אלהותו יתברך בעולם, ולך ראה מהשמחה ששמחו בעת שנאמר לו מצאנו מים ואמר כי הרחיב ה' לנו וגו' כי אז כל העבודה היתה בזה להמשיך על ידי כריית הבאר כל מיני שפע וברכה לכל העולמות והמדות העליונים בסוד הכתוב (בראשית ב', י') ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וכאשר כתבנו למעלה. מה שלא היה יכול לעשות כן בגרר שאין הארץ מקדושת שם לזה ועל כן אף שהוא חשבה לרעה מכל מקום אלהים חשבה לטובה, וגם בעיניו צריך להחשב כאילו עשו עמו הטוב הגמור בלי שום תערובת רע כיון שהגיע לו מזה טובה גדולה, והכל בכדי להקים ברית אשר כרת עם אברהם שלא תופר מחמת הרעה הנעשה לו כי הן לא נעשה לו רק טובה שלימה ושבועת אברהם במקומה עומדת על מכונה וחזקתה.
3
ד׳ולזה אמר הכתוב ויאמר ראו ראינו כי היה ה' עמך. שתי ראיות ראינו על שני הדברים שאמרת בדבר הקנאה והשילוח, לחשש כי משלנו הוא. בעינינו ראינו כי לא כדברינו הוא, כי זה שאתה מצליח והולך וגדול למאוד לא בשביל ברכת הארץ הוא כי אף אם היית דר בארץ אחרת כן היית מצליח מצד מה שה' אתך בכל מקום שאתה הלך שם ה' אתך ונמצא אין לנו קנאה מה שלא קבלנו ברכת הארץ כי לא בארץ תלוי הדבר, ועוד כי כלום מתקנא אלא חכם בחכם שכמותו או יותר מעט מערכו אבל היתקנא איש עני ונבזה במלך הארץ, או עם הארץ במשה רבינו. וכן ביצחק, אחר שראו גדולתו שאין לה שיעור וערך, שבכל מקום ומקום ה' אתו אז חדלה הקנאה בלבבם כי לא שייך להתקנאות במעלות מורחקות ומופלגות כאלה וממילא גם זה שסברנו שברכתך משלנו הוא ואם לא כן היינו אנחנו מקבלי הברכה גם זה לא כן הוא כיון שאין הברכה מברכת הארץ רק ברכת שמים בכל מקום שאתה הוא, לזה הנה בחנם שלחנו אותך מאתנו ולזה באנו לפייסך ולרצותך ברוב עם שתמחול לנו על רעתינו. ואחר הבקשות מטו, הנה נאמר, תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך כפירוש רש"י זה האלה אשר בינותינו מכבר מימי אביך, תהי גם עתה בינינו ובינך ואין לך רשות להתפטר מהפרת הברית שלנו אחרי שאנו מפייסין אותך ונכרתה ברית עמך על זה שאתה מוחל לנו אשר עשינו לך. כי כריתת ברית מחדש ודאי לא היה יצחק חפץ לעבור רצון ה' ואך כריתת ברית על המחילה היה מוכרח לעשות מדרכי התורה כאמור למעלה. ועל כן תוקם הברית אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך כלומר כמו אם לא היינו נוגעים בך כלל ודאי שהיית צריך לקיים שבועת אביך כן עתה אחר המחילה יהיה בעיניך כאילו לא נגענוך כלל, ולא זה בלבד כי אף יהיה חשוב בעיניך גם כאשר עשינו עמך רק טוב כיון שעל ידי עשייתנו נגרם לך טוב גדולה שנתעלית במעלות גדולות נפלאות ונכבדות, הנה לפי רוב צדקתך יהיה חשוב ומקובל בעיניך רעתינו כאילו עשינו עמך רק טוב ולא רע כלל ונשלחך בשלום פירוש כמו אם היינו שולחין אותך לטובתך בשלום ובשמחה בתוף ובכנור, כי אתה עתה ברוך ה' שעתה נעשית ברוך ה' שבירך אותך בבאר שבע. כי קודם כאשר ישב בגרר לא ברכו עדיין רק אמר לו כי אהיה עמך ואברכך וכיוון על מה שאמר לו אחר כך בבאר שבע כי אתך אנכי וברכתיך ועל כן עתה נעשית ברוך ה' שברכך כאשר הבטיח לך ועל כן הגיע לך טובה גדולה מזה ויהיה חשוב לפניך כאילו עשינו לך טובה בשלימות ולא רעה ועל כן הברית לא תופר. והנה יצחק ברוב צדקתו הטה אוזן לדבריהם ומחל להם בלב שלם כראוי לצדיק כמותו אחרי בקשת מטו. ואפשר גם זה נכנס בלבבו מה שהגיע לו מזה טובה גדולה ועל כן בכדי להראות להם שאין בלבו עליהם ומוחל להם בשמחה. הנה,
4