באר מים חיים, בראשית כ״ו:ט׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 26:9
א׳ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך היא וגו' עד כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם. לדקדק לשון אחד העם וגם מה אמר והבאת עלינו אשם הלא בני נח אינן ערבין זה בזה. ועל הרשע שקלקל עליו האשם ולא על האחר. ואכן כי הנה לכאורה לפי שכל אנושי היה ליצחק להודיע הדבר על כל פנים לאבימלך שאשתו היא שלא יכשל הוא ח"ו באשת איש ובודאי המלך עצמו לא יעשה זאת לצוד האשה מתחת בעלה ואותו יהרג. ועוד, כי אבימלך מלך כשר היה כידוע (פסיקתא זוטא כ', ט"ו). ואמנם יצחק היה סבור בדעתו כי אין צריך להודיע זאת לאבימלך כי כבר הוא יודע מזה ממעשה דאברהם שמחמת הפחד והיראה אומרים אחותם היא, והאמת אשר אשתם היא. ועל כן לא אמר אבימלך, כי אם כמעט שכב אחד העם את אשתך, כי אני בודאי הייתי נזהר בזה שידעתיהו מכבר ואולם אם ישכב אחד מן העם הפשוטים שאין יודעין ואז והבאת אלינו אשם כי אנחנו לא היינו עושין בו משפט ובן נח מוזהר על הדינין וחייב מיתה אם אינו עושה הדין כראוי ואפילו אם הוא שוגג שאינו יודע כלל מזה (כמו שאיתא ברמב"ם ז"ל (הלכות מלכים סוף פרק ט' ופרק י' הלכה א')).
1