באר מים חיים, בראשית כ״ז:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 27:1
א׳ויהי כי זקן יצחק וגו' ויקרא את עשו בנו הגדול וגו' כל הפרשה. נודעת הקושיא המפורסמת בכל המפרשים איך חפץ יצחק לברך את עשו הרשע ולשומו גביר לאחיו ליעקב איש תם יושב אהלים ידיד ה'. ואמנם לדעתי נכונים הדברים מאוד ואין כאן אפילו ריח קושיא כי כבר הודענו כמה פעמים מה שנראה לעניות דעתי במה שאהב יצחק את עשו אף שראה אשר עשו הוא איש שדה רץ לטרוף טרף ויעקב איש תם יושב אהלים אהל תורה ותפילה. ואמנם כי ידע אשר עיקר מה שנולד עשו אח ליעקב הוא עבור זה שיהיה עשו איש שדה לעבוד עבודת אדמה לחרוש ולזרוע להכין מאכל ליעקב יושב אהל תורה, וסבר שעל כוונה זו עושה עשו כל עשיותיו במה שמכוון תמיד לצוד ציד להביא לפני אביו להאכילו ולכבדו הכל בכדי להיות נטפל למצוה לעשות זה אשר נברא עליו, ועתה עושה כן ליצחק ואחר כך יעשה כן ליעקב אחיו שיוכל יעקב לעסוק בתורה על ידו שעל כן אמר הכתוב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ותרגומו ארי מצידיה הוי אכיל וסבר יצחק שעושה כן לתכלית שלימותו אשר ברא אותו אלהים אדם על הארץ ואף אם אינו עדיין כל כך על השלימות הגמור אפשר ברבות הזמן ישיג השלימות והוא יעשה ככל אשר יוכל להחזירו לטוב הלזה להשיג שלימות תיקונו. ועבור כן עשה יצחק בגודל צדקתו וקדושתו וקרא לעשו לברכו כי הוא צריך ברכה במעשה ידיו בעולם הזה שיהיה לו לפרנסתו ופרנסת יעקב אחיו וזה הוא שלימותו. והנה עיקר הברכה הלזו הוא ליעקב כי הוא העיקר הצריך לברכה זו להיות לו לחם לאכול ובגד ללבוש לעסוק בתורה. ואך לפי שזה נעשה על ידי עשו אחיו המכין כל אלה על כן לו קרא לברכו בכל אשר יעשה בעסקי עולם הזה שיהיה לו במה לפרנס יעקב ובניו. והוא דמיון איש המביא דורון ומתנה למלך, ממיני מאכלים ומשקים ודאי אין דרך למסור מין המאכל והמשקה הזה למלך בעצמו כי אם יתננו לשר האופים או לשר הטבחים והמשקים בכדי שעל ידו ינתן למלך, אף שעיקר המתנה הוא רק למלך בעצמו. וכן כאן רצה למסור ברכת עולם הזה הנצרך ליעקב ביד עשו כי הוא עבד למו לעבוד עבודתו. ואמנם הנה הצדיק בודאי לא יעשה דבר כי אם אחר שימלך בשכינה ובפרט אחר שהיה עדיין מסופק בעשו אולי לא יהיה על שלימותו ויקבל הברכות לעבוד על ידם לאל אחר ח"ו, ועל כן הסכים בלבו להמלך בה' אם יסכים ה' לברכתו אז ודאי ראוי הוא וכדאי לזה ואם לאו, לאו. ועל כן אמרה רבקה בלשונה הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך וגו' עד ואברככה לפני ה' לפני מותי ופרש"י שם לפני ה' ברשותו שיסכים על ידי, כי כן נאמר לרבקה ברוח הקודש אשר יצחק כן מחשב בלבו שלא יברכו כי אם ברשות ה' ורצונו. ומה שלא אמר הוא כן לעשו ואברככה לפני ה' כי היה ירא שלא יחפוץ עשו בזה להמתין על הסכמת ה' ולא ירצה כלל לצאת לצוד ציד להביא, ויצחק היה צריך אחד לפסח ואחד לחגיגה כאומרם ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ב) וגם סבר כי אולי על ידי אשר יעשה מצות ה' הנה מצוה גוררת מצוה וירצה להיות עבד ליעקב ואז תסכים השכינה לברכתו. ותקע יסודותיו במקום נאמן כי אם יהיה סוף דבר שיעבוד עשו ליעקב להכין לו לחם ומזון, ודאי יסכים ה' כדי שיתברך יעקב על ידי זה, ואם לא יהיה הסוף שיהיה הוא המכין הלחם, ודאי השכינה לא תסכים לברכה ותסתלק השכינה ממנו כמו שקרה ליעקב כשרצה לברך מנשה ואפרים שנסתלקה השכינה ממנו ואמר מי אלה שאינן ראוין לברכה כמאמר חז"ל (לשון רש"י שם) והנה אם השכינה תסכים להברכה ראוי לברך אותו קודם כי הוא בנו הגדול כלומר שהוא נולד תחילה לפי שצריך להיות הקליפה קודם לפרי, ועולם הזה קודם לעולם הבא בזמן, ועל כן גם ברכתו צריך ליקדם. ועוד כי עיקר הברכה הוא ליעקב ואף שיעקב הוא בנו הקטן מכל מקום הוא יגדל מהגדול ועיקר ברכת העבד הוא לרבו ורב יעבוד צעיר ועל כן ראוי לקדם ברכתו, ואחר כך יברך את יעקב בברכת עולם הבא הוא ברכות הרוחניות משרשי ענפי הקדושה אשר בשמים ממעל.
1
ב׳ואכן כי נודע מזוה"ק (בפרשתנו קמ"ג.) אשר הברכות היה בהכרח שיבואו ליעקב דוקא במרמה ובחכמה ובלא דעת נפש יצחק בכדי שתצא הארץ מקללותיה על ידי זה שבזה אין לך יפה מן הצניעות שלא יתגרו החיצונים אם יהיה בהתגלות כמבואר שם באורך. ועל כן באתה השכינה והודיעה לרבקה שילך יעקב ויטול הברכות בעקבה שיבוא הדבר על מכונו הצריך. וגם לאשר כתבנו למעלה בקניות הבכורה מעשו כי יעקב היה מוכרח ליקח כל העבודה אליו שיתקן הוא גם בבחינת העשיה לעבוד עבודת משא עבודת הארץ עם אהל תורה, ועליו נאמר (אבות ב', ב') יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. כי עשו בחר לו דרך אחרת להדבק ברע ולא בטוב כלל ועל כן היה בהכרח שיגיעו הברכות ליעקב גם בברכת עולם הזה. והנה בעת ברכו את עשו והשכינה היתה אצלו כי ברכת יעקב היה ולא מנעתו מלברך בכדי שיטול יעקב ברכותיו בחכמה ולא זה שהשכינה היתה אצלו כי אם עוד מלאכים באו עמו, והכניס עמו ריח גן עדן כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ה, כ"ב) וכמו שאמר הכתוב ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. אמר בלבו הנה ודאי עשו ראוי לברכה כי לא יעשה דבר כי אם לטרוח לעבוד לאחיו ליעקב להכין לו לחם ומזון בבית ובשדה, ועל כן ברכו בברכת עולם הזה שיבורך מעשה ידיו ואמר לו ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן וגו'.
2
ג׳ואכן מה שאמר לו הוי גביר לאחיך לכאורה זה קללת יעקב וכבר כתבנו שעיקר הכוונה הוא לברכת יעקב. ואולם גם זה כיוון יצחק רק לטובת יעקב ולא לקללה כי יצחק היה יודע אשר בודאי יבואו ימי הרעה לישראל שיצטרכו להיות בשעבוד מלכיות עבור חטאם כי כבר נאמר לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ושם רמוזים כל הד' מלכיות ופליגי חז"ל (בראשית רבה מ"ד, כ"א) יש אומרים אברהם בירר לו המלכיות ויש אומרים הקב"ה בירר המלכיות ומזה ידע אשר בני יעקב מוכרחים להיות תחת יד ממשלת מלכי אומות העולם על זמן מה ועל כן תחילה בירך את עשו במעשי ידיו והוא כאשר יעשה יעקב רצון ה' אלהיו אז ודאי יהיה הוא המכין לו לחם חוקיו, וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ומכל שכן אחיו שנברא להכין לו לחם. ואמנם ח"ו כשישראל לא יעשו רצון בוראם ויוכרחו להיות בגלות אתה הוי גביר לאחיך שאצלך ישתעבדו, כי אמר יצחק בלבו מוטב שיפול ליד אחיו משיפול ליד אחר כמאמר חז"ל (ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה') בפסוק (ישעיה כ"א, י"ג) אורחות דדונים וגו' עיין שם. וגם לפי מאמר חכמינו (בראשית רבה שם ט"ו) בברית בין הבתרים תור זה אדום וכתב שם הרב המפרש במתנות כהונה כי תור הוא סימן כשרות שהוא בנו של יצחק אבינו אלא שגזלן הוא עיין שם ועוד כי הנה אצל שאר עמים אמר יעבדוך עמים וגו' ואצל אחיו לא אמר יעבדוך אחיך רק הוי גביר לאחיך וגו' כי אפילו בהיות ישראל בגלות די להם אם אתה תהיה הגביר שתעלה מעלה מעלה והם ירדו מטה והן אוכל לחמי הגדיל עלי עקב זה שנברא להאכיל אותי לחם לעבדני עתה עקבו גדול ממני אבל לא אדון אתה לו שתעבוד בו עבודת עבד להרע להם להכותם מכה רבה כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט וזה כיוון יצחק לברך לעשו בברכת עולם הזה ויעקב בברכת עולם הבא וקיום המצוות כראוי לו.
3
ד׳והנה עתה אשר מאת ה' נסבה שיאמר ליעקב ולישראל ברכות האלו כדי שתצא הארץ מקללות הנחש על ידי זה, שם ה' סדר הברכות בפי יצחק אבינו כפי שהיה דעתו לברכת עולם הזה לברך את עשו, ופנימיות חיות הברכה יגיע לראש צדיק יעקב המתברך כאשר האריכו בזה המפרשים כל אחד בדרך אחרת ובפרט הרב מוהר"ן שפירא בספרו מגלה עמוקות שפירש כל ברכה וברכה על כל מדה נכונה מעשרה מדות אשר זה לעומת זה עשה ה' בשמים ובארץ וכל מה שבשמים יש בארץ עיין שם. ולעשו היה הברכה בברכת הארץ הגשמי הלזו ממקום שורשו וליעקב יגיע שורש חיות הברכה בדברים האלו ממש ממקום שורשו אשר בשמים ממעל. ועל כן כאשר שמע יצחק שליעקב בירך אמר גם ברוך יהיה ופירש שם במגלה עמוקות שהוסיף ואמר אם כן גם ברוך יהיה בעולם הבא עיין שם. ולדברינו יאמר על הברכה אשר נאמר כבר כי לא די בברכה אשר יצא מפי ברכת עולם הזה כי גם ברוך יהיה בחיות הרוחניות ושורש הברכה הלזו אשר בשמים ממעל כיון שיעקב הוא, ולו נאה ברכות העולם הבא בודאי. זה הוא שורש פירוש פרשה זו בכללות.
4
ה׳ועתה נבוא נא בביאור סדר הכתובים לדבר דבר על אופניו ואמר הכתוב ויקרא את עשו בנו הגדול, כלומר מה שקרא לעשו תחילה הוא כי הוא בנו הגדול הקודם ליעקב בזמן כדרך הקליפה הקודמת לפרי ועולם הזה לעולם הבא כאמור ועוד כי כבוד עשה לו בזה כדרך לברך לפני מותו, בנו הגדול תחילה. אבל באמת הברכה ליעקב הוא כנאמר.
5
ו׳ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. לכאורה יתור לשון יש כאן כי אחר שקרא אותו מקודם כמו שכתוב ויקרא את עשו וגו' לא היה לו לומר רק ויאמר אליו הנה נא זקנתי שא נא כליך וגו' ואכן כי כיוון יצחק להכשירו שיהיה ראוי לקבל הברכות באופן שיוציאו קודם מן החושך והרע הדבוק בו. ועל כן אמר אליו תחילה בני וכיוון בזה על דרך שאמר דוד המלך ע"ה אחרי מות אבשלום (שמואל-ב י"ט, א') בני אבשלום בני בני וגו' ואמרו חז"ל (סוטה י':) שבשביל זה אמר ח' פעמים בני דאסקיה משבעה מדורי גיהנם והכניסהו לגן עדן הרי אשר בקריאתו בני הוציאו מחושך וצלמות והשביע נפש שוקקה להכניסו לאורה ושמחה. ובזה נראה לתרץ מה שנאמר אצל יעקב כשרצה לברך את מנשה ואפרים אמר תחילה מי אלה ואמרו חז"ל (לשון רש"י שם) מי אלה שאינם ראוין לברכה ואחר כך אמר קחם נא אלי ואברכם במה נתישבה דעתו לברכם. וחז"ל אמרו (פסיקתא רבתי סוף פיסקא ג') שביקש יוסף רחמים על הדבר. ולכאורה אינו מרומז זה בכתוב שהתפלל יוסף עליהם. ואכן עם האמור יובן כי אחר שאמר לו יוסף בני הם אשר נתן לי אלהים וגו' כיון שהזכיר מלת בני הם הוציאם מן החושך והרע אשר היה דבוק בהם אז, אשר מזה יצאו ירבעם ויהוא, ועל רגע הזו נסתלק מהם זה הרע כיון שהכניסם תחת רשותו לומר בני כאשר בדוד שאמר בני אבשלום. ועל כן ויאמר קחם נא אלי ואברכם שנעשו תיכף ראוין לברכה ונחה עליו רוח הקודש. וזהו שאמר כאן הכתוב כי לכאורה קשה מאין נמצא לעשו הרשע תשובת הנני המורה על ענוה וזירוז (תנחומא וירא כ"ב), מאין קנה עשו מדת ענוה אחרי תועבותיו לפני ה' בכל יום. ואמנם כי יצחק אחר שקראהו לברך אותו כיוון לומר לו לשון בני בכדי להוציאו מן החושך והרע הדבוק בו שיהיה ראוי לברכה וינחה עליו רוח הקודש, והנה תיכף נעשה רושם מזה בלב עשו שאמר אליו הנני בענוה וזירוז כאיש הטוב והמיטיב לכל. וביותר דקות נאה לומר כי כאשר אמר אליו בני הכניס בו בזה איזה דרגא ובחינת הארה ברגע הזו שהגיע לדרגא ובחינת אשר ויאמר אליו כלומר כי זו הבחינה אליו הוא כי מכוחו בא זה והיא המשיבה הנני בענוה וזירוז, והבן.
6