באר מים חיים, בראשית כ״ז:מ״וBe'er Mayim Chaim, Genesis 27:46
א׳ותאמר רבקה וגו' קצתי בחיי מפני בנות חת וגו'. כי הנה רבקה לא רצתה לומר ליצחק שעשו מתנחם עליו להרגו לצד כי עשו לא הוציא מפיו דבר זה רק בלבו היה מהרהר, ולרבקה הוגד זאת ברוח הקודש ולא ליצחק ועל כן היה כעין בזיון ליצחק אם תאמר רבקה אליו דבר שנאמר לה ברוח הקודש ולא לו (ומה שלא נאמר זאת ליצחק ברוח הקודש לפי שהוא אהב את עשו ולא רצו לצערו משמים לומר לו שהוא חשוד על שפיכת דמים). וגם לא רצתה רבקה שיברח יעקב בלתי דעת אביו. אחת, פן ירע זאת בעיני אביו ויעבור על מצות כיבוד אב לגנוב דעתו, והשנית כי עתה יהיה מקום לעשו לרדוף אחריו להרגו כי יאמר שרודף אחריו להשיבו אל אביו ואחר כך יאמר לאביו כי עמד יעקב עליו בדרך והשכים להורגו. וגם עתה שהלך בצווית אביו שלח אליפז אחריו להרגו, ומכל שכן באם שהיה כבורח מאביו או שהיה הורגו ואומר טרוף טורף. אחרי שהיה לו דבר לתלות בו לרדוף אחריו.
1
ב׳ועל כן עשתה רבקה בחכמה ולא הזכירה ליצחק כלום ממחשבת עשו להורגו רק התחילה לדבר עמו דברים אחרים לקבול על נשי עשו ואמרה קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב וגו', כדרך האשה שמספרת עם בעלה תכלית בניהם איזה אשה להשיאו, ולראות להשיאו אשה ההגונה. והנה לא אמרה סתם בתורת ודאי כי מוכרח יעקב לילך ללבן לישא אשה משם שלא לקחת מבנות כנען הארורים כי יראה פן יאמר יצחק, יעקב אינו דומה אלי כי אני הייתי עולה תמימה והוצרכתי להרחיק עצמי מבנות הערלים לבקש אשה ממשפחתי אבל יעקב לא צריך לבקש כל כך. גם כי יצחק שורש הגבורה בחינת שמאלא דקדושה הוצרך להרחיק עצמו מבחינת הסטרא אחרא כל עיקר ועיקר, מה שאין כן יעקב שלא היה מבחינת הגבורה כידוע וכמו שכתבנו בזה במקום אחר. ולזה פתחה דבריה ממקום אחר לומר קצתי בחיי וגו', כלומר שחיי אינן חיים כלל עבורם אף שגם אני ממקום הרעים ואבי ואנשי מקומי כולם רעים היו לא קצתי בחיי כל כך כמו מפניהם ואם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה למה לי חיים, וכפלה דבריה לומר מבנות חת כאלה מבנות הארץ כי חששה פן יאמר אולי לא כל הנשים מכאן רעים כנשי עשו ולזה אמרה כאלה מבנות הארץ ואמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ז, י"א) שטפחתם על ראשם ואמרה כאלה פירוש כאלה הם כל בנות הארץ כולם שוין לרעה אין טובה בהן והבין יצחק דבריה כי יפה דיברה וכוונתה שילך יעקב ללבן לקחת בנותיו, כי כבר אמרו העולם שתי בנות ללבן ושני בנים לרבקה וכו' כמאמר חז"ל (בבא בתרא קנ"ג.). ועל כן,
2