באר מים חיים, בראשית כ״ח:י׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 28:10

א׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. אמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ח, ו') לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם וכו' עד כאן. והנראה פירוש דבריהם מה שעושה רושם במקום יציאתו הוא על דרך משל מנורה של פרקים העשויה חוליות חוליות וכשאחד רוצה לפרקה וליטול חוליא אחת ממנה למקום אחר על איזה זמן, הנה עושה רושם בגוף המנורה ובחוליא הזו למען ידע לעת אשר יחזיר האבר להמנורה לאיזה מקום יחזירנה שתוחזר למקום שורשה אשר נלקחה משם. וכן הצדיק העובד ה' כשפעם אחד יסייע לו ה' שישיג מדריגה גדולה לפניו כל אחד לפי מדריגתו ונודע אשר אי אפשר לעמוד תמיד במדריגה גבוה אז הנה הוא עושה לו רושם וסימן לומר אשר עוד דעתו לחזור לשם בזמן אחר והוא על ידי ההתקשרות החזק באהבה עזה ונאמנה ברשפי אש שלהבת יה במדריגה אשר עומד שם ואחר כך גם כשנופל ממנה יוכל עוד להשיגה אחר כך ולבוא במעלה הזו ועוד במעלות רבות ונכבדות מה שאין כן כשלא יעשה לו רושם וסימן אנה עומד עתה באיזה בחינה הוא, הנה כשיפול ממדריגתו לא יוכל לחזור למדריגה, לאשר לא ידעה ולא יכירנה עוד מקומו ואנה יבוא. ואפשר עבור זה מנו חז"ל (אבות ו', ו') במ"ח דברים שהתורה נקנית בהם המכיר את מקומו כי בלימוד התורה יש מעלות רבות גבוה מעל גבוה בבחינת פרד"ס הידוע ליודעים ועיקר בלב תוכן האהבה והיראה והחשק והכנעה שיש לו בתורתו עד שאמרו על ר' אלעזר בן פדת (עירובין נ"ד:) שהיה לומד בשוק העליון של צפורי וסדינו מוטל בשוק התחתון על דרך באהבתה תשגה תמיד והכל לרוב האהבה והחשק והתפשטות מכל מיני גשמיות עד שנתאחד בתורתו ביחוד נפלא והוא ומחשבתו ודיבורו וכל אבריו וגידיו כולם נתבטלו ממציאות לאורו ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורתו וכבר הארכנו בכמה בחינות שיש בזה בחיבורנו (סידורו של שבת שורש ז').

ב׳ואכן על כל פנים לא כל העתים שוות ועת לעשות לה' הפרו תורתך שבעת אשר יחלש גופו ואבריו ומוחו ושכלו יוכרח ליפול ממדריגתו ואך צריך לעשות לו רושם וסימן במקום אשר יצא משם לידע לחזור למקום קביעתו ויכיר את מקומו ממקום שבא לעומתו ברוך יאמר לחפש ולבקש לחזור למקום ההוא להשיג המדריגה שהיה לו, ועל כן המכיר את מקומו הוא אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם כנאמר. ועל כן יעקב אבינו שהיה בארץ הקודש ובודאי השיג שם מעלות מעלות גבוה מעל גבוה וכשהוצרך ללכת לחוץ לארץ בצווי אביו ואמו, רושם וסימן עשה לו ממקום שיצא בהתקשרות ודביקות אלהים על נכון, לומר אשר דעתו עוד לחזור לשם להכיר את מקומו להתדבק בקדושתו כמאז. והנה כבר הבאנו במקום אחר את דברי הרב המובהק בעל המחבר ספר כלי יקר שפירש בפרשת ויאמר משה לחובב וגו' נוסעים אנחנו אל המקום וגו' לכה אתנו וגו', כי הנסיעה מקרי כשאדם נוסע ממקום זה למקום אחר להשתקע שם ולא לשוב עוד למקומו הראשון, והנסיעה היא בכולו בכל אבריו ומחשבתו כיון שאין דעתו עוד לחזור, וההליכה נקרא מי שהולך ברגליו לבד בגופו ולא במחשבתו כי המחשבה עדיין דבוקה במקום שיצא משם לשוב ולחזור עוד למקומו הראשון.

ג׳וזה שאמר כאן ויצא יעקב מבאר שבע הזכיר יציאת המקום לומר שעשה רושם כדברי חז"ל וכאמור שרשם וסימן בסימן מובהק בהתקשרות המחשבה והדביקות במקום שיצא לומר כי אין דעתו ליפרד ח"ו ממקום הזה בשום אופן ועל כן רק וילך חרנה לא נסע לחרן כי אם רק וילך הליכה ברגליו וגופו בלבד והמחשבה נשארה דבוקה במקום היציאה לומר כי עוד אלכה ואשובה אל מקומי ואל אישי הראשון כדבר האמור. ומה שאמרו פנה זיוה פנה הודה וגו' גם זה יורה לדברינו כי כל כך התקשר והתדבק שם במקום יציאתו עד שכולם ראו וידעו בעת יציאתו אשר נחסר זה האבר מגוף הדבר כמו החוליא ממנורה של פרקים וכל עוד שלא יושלם החסרון יהיה החסרון בגוף הדבר ועל כן אמרו כולם פנה זיוה פנה הודה וכו' ועל כן רק וילך חרנה והיה דעתו לחזור להשלים החסרון אשר חיסר ביציאתו משם. וכן כל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם כי מקום סתם נקרא מקום הקודש כמו שאמר (בראשית כ"ב, ד') וירא את המקום מרחוק. ותמיד עושה רושם וסימן במקומו לחזור למקום ההוא וכל עוד שלא חזר יש חסרון במקום הזה כי כיון שהיה שם ודאי זה שורשו וכאשר לא יוחזר נעשה ח"ו כחסרון אבר ופנה זיוה וכו' ועל כן קובע לו מקום במקום התחברות הזה שלא ינתק ויבוא להתדבק עוד כבראשונה כאמור.

ד׳וזה מרומז בזוה"ק (פרשה זו קמ"ו:) שפתח פתחא להאי פרשתא וזה לשונו: ר' חייא פתח ואמר וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם האי קרא אוקמוה אבל וזרח השמש דא יעקב כד הוי בבאר שבע ובא השמש כד אזיל לחרן דכתיב וילן שם כי בא השמש ואל מקומו שואף זורח דכתיב וישכב במקום ההוא וכו' עד כאן. כי זה ממש כמו זריחת השמש שבצאתה ממקום שמתחלת לזרוח עשתה לו רושם וסימן ובכל עת הליכתה אל מקומו שואף זורח הוא שם שתחזור ותתחיל להזריח ממקום שיצאת משם וכן יעקב בעת יציאתו מבאר שבע כל עת הליכתו בדרך, המחשבה היתה קשורה ממקום שבא לחזור לשם לזרוח במקומו מקום הקודש. ולזה יאמר הכתוב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה כלומר בעת הליכתו לא זז ממחשבתו, יציאתו מבאר שבע מקום קדוש כזה ולראות לחזור לשם כנאמר.

ה׳עוד ירמוז דברי הזוה"ק הזה על פי אשר נודע ליודעי רזי אלהינו יתברך שמו בסוד מטי ולא מטי המבואר בדברי איש אלקים האר"י ז"ל בספר עץ החיים (שער העקודים פרק ה') והוא מטי בחכמה ולא מטי בכתר וכן בכל הספירות, ואמנם בעת שפנה אור הכתר עלות למעלה הניח רושם במקום שיצא משם והיא הרשימה מאור הישר שהוא במקומו וגם בעת עלייתו אינו נמנע אור אין סוף ברוך הוא מלהשפיע על ידו לתחתונים רק שנקרא אור חוזר והוא בחינת הדין וצורך קיום העולם הוא שעל ידי שני אורות האלו נתהוו הכלים כנודע ועיין שם ואי אפשר להיות מטי בדרגה התחתונה אם לא כשלא מטי בדרגה העליונה וכשלא מטי בכתר עליון אזי מטי בחכמה וכן בכל הספירות. והענין הזה הראה הקב"ה עתה ליעקב שלא יקשה לו ממה שנצרך לצאת ממקום קדוש כזה באר שבע לחוץ לארץ כי כן צריך להיות ועל זה נתהוה הבריאה שיצטרך צדיק לצאת ממקומו לצורך קיום הבריאה, אבל מכל מקום גם בעת הליכתו ממקום דביקתו מאיר שם ממקומו על ב' פנים אחד ממה שנשאר רושם שלו במקום שיצא משם, והב' ממקום שהוא מאיר מאחוריו בדרך אור חוזר למקום יציאתו והענין הזה הוא על דרכים שונים נודעים למשכיל.

ו׳ואמנם להבין בדרך הפשוט הוא כמו שאנו רואין כשיש צדיק בעיר ודאי אנשי העיר מתנהגים הרבה יותר בדרך האמת והיושר בעבודת ה' מבעיר אחרת אשר לא דר שם צדיק הדור כי על כרחך היא מצוה מפורשת בתורה ונמנית ברמ"ח המצוות להדבק בחכמים ובתלמידיהם כי כן דרך הבריות להיות למד ממעשה האיש אשר מקורב אצלו ורואה במעשיו ועל כן טוב לצדיק טוב לשכנו ולהיפוך וכו' כי דרך כל אדם להתלמד קצת ממעשה האיש השוכן אצלו. והמדובק בחכמים ותלמידיהם אי אפשר כלל שלא ילמוד ממעשיהם וכמו שכתב שלמה המלך ע"ה (משלי י"ג, כ') הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע. החליט הדבר שאי אפשר לשנות רק ודאי ההולך עם חכמים יחכם וכו'. וכמשל שאמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר כ"ה) להנכנס בחנותו של בשם אף על פי שלא לקח כלום ריח טוב קלט. והנכנס לחנותו של בורסקי אף על פי שלא לקח כלום ריח רע קלט ועל כן ודאי העיר שהצדיק בה אנשיה טובים ומלומדים יותר מבעיר אחרת ואמנם גם כשיצא הצדיק מן המקום הזה למקום עיר אחרת מכל מקום הרשימה שלו נשאר במקומו ויהיו אנשי העיר מתנהגים על דרך היושר מהרשימה הנשאר מאת הצדיק וכמו שאמרו חז"ל (בבראשית רבה ע', י"א) בפסוק (לקמן כ"ט, י') ורחל בתו באה עם הצאן בא וראה מה בין שכונות לשכונות להלן ז' היו ובקשו הרועים להזדווג להן הכא אחת היתה ולא נגע בה בריה ופירש המתנות כהונה לפי שאברהם היה דר שם למדו ממנו יראת האל, הרי כי רושם נשאר להם במקום ההוא מאברהם להיות גדורים מן העריות. וזהו שאמר יציאת צדיק מן המקום עושה רושם וזכרון להתנהג עוד כאשר היה לפניו. כמו דרך משל יתד ברזל החזק הקבוע בארץ אף אם ילקח היתד מן הקרקע רושם ישאר בארץ על זמן רב לומר כאן היה ברזל קבוע וזה הרושם שלו כן יראת הצדיק נשאר במקומו יתד במקום נאמן להיות ניכר ונקבע זמן רב מעשיו בין הבריות ולומדים ממעשיו אף אחר יציאתו, וכן אפילו ממקום שבא לשם, אם אנשי עירו אשר יצא משם שומעין התנהגותו ומעשיו ודרכיו הטובים נעשה רושם בלבם ונמשכים אחריו מקול הקורא לבד להתנהג כמעשהו אחר שניכר להם הצדיק ההוא מטוב הנהגתו ויראת חטאו. ואמנם זה הרושם נקרא בחינת אור החוזר כי הוא חוזר ממקום שהוא שם למקום אשר יצא משם והרשימה אשר נשאר במקומו הראשון מאז היותו, נקרא אור הישר. כי אינו דומה שמיעה לראיה, מאשר בעיניהם ראו מעשיו ודרכיו הישרים ויראת חטאו ואהבתו לה', זה הרושם נקבע ביותר ויותר. וזה רמז הקרא וזרח השמש ובא השמש וגו' כלומר הנה אחר זריחת השמש בא השמש ותשקע אורה בדרך לא מטי הנזכר והטעם כי אל מקומו שואף זורח הוא שם ולא תאמר שמקום התחתון נשאר כך כי אף על פי כן זורח הוא שם ברשימה הנשאר שם מהזריחה וזה אומרו אף שאל מקומו שואף מכל מקום זורח הוא שם במקומו במקום שיצא בבחינת אור הישר והרשימה הנשאר במקום זריחתו בראשונה.

ז׳וכל זה הודיע הקב"ה ליעקב אבינו להפיס דעתו שלא יחרה לו על שהוכרח לצאת ממקום הקודש לחוץ לארץ וכתב עליו בתורה ויצא יעקב מבאר שבע פירוש הנה יציאתו ניכר שיצא מבאר שבע וכולם צווחו ווי שיצא צדיק זה מבינינו ומזה מוכח שנשאר הרשימה שלו במקום שיצא משם להיות מאיר בבחינת אור הישר על ידי הרושם ולזה לא כתוב וילך יעקב מבאר שבע כי אם ויצא שיציאתו היה בבחינת יצא השמש על הארץ שלא נקרא הליכה כי אם יציאה לומר שאף על פי שיצא משם יציאתו עושה רושם להאיר גם במקום שיצא מהרשימה וגם וילך חרנה הכל קאי למעלה כי גם כשהלך לחרן היה דעתו על המקום הראשון כאמור והוא לומר שגם מחרן ומכל מקום שהלך, האיר מאחוריו למקום היציאה בבחינת אור חוזר כתיקון הבריאה המצטרכת ומתקיימת, וזה אמר ובא השמש כלומר אף בעת שקיעתו נקרא שמש להאיר למקום הזריחה בבחינת אור חוזר ויעקב דוגמת זה אף שבא לחרן אורו הלך וגדול למקום שיצא באור החוזר במטי ולא מטי.

ח׳ואפשר זה הענין הראה הקב"ה ליעקב בהסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לומר כי אף דבר המאיר ובא ושקע אורו בבחינת מוצב ארצה אף על פי כן ראשו מגיע השמימה להאיר למקום שיצא באור חוזר ועל כן מלאכי אלהים עולים ויורדים בו פירוש שהם עולים אף בעת שהם יורדים בו אף על פי כן עולים הן למעלה ממקום הירידה להאיר משם גם כן.

ט׳גם אמר עליו וילך חרנה שהנסיעה שלו נקרא רק הליכה כמו יציאת והליכת השמש שנאמר בו הולך אל צפון ונודע אשר בכל מקום שהשמש הולך שם הוא מאיר לארץ ולדרים עליה כי אף בלילה הנה רק לנו אינה מאירה אבל במקומה במקום שהיא ודאי מאירה, וכן יעקב כשיצא מבאר שבע הנה רק בבאר שבע הכל צווחו ווי שיצא צדיק זה כי לא יאיר עוד לשם כי אם ברשימה ובבחינת אור חוזר אבל וילך חרנה שבכל מקום שיבוא לחרן או לשאר מקומות הנה שם יאיר לעולם כשמש בצהרים, ובכל מקום שהוא ה' אתו ואורו מאיר ובא ואין הצדיק אבד כי אם לדורו כמאמר חז"ל (מגילה ט"ו.), במקום יציאתו שם הכל צווחין ווי אבל בכל מקום שילך מאיר לארץ ולדרים כאשר במקומו לפי ערך, והכל כדי להפיס דעת יעקב על יציאתו מנחלת ה' ארץ הקדושה ח"ו. ולזה אמר הכתוב להלן ויפגע במקום וילן שם וגו' ואמרו חז"ל (ברכות כ"ו:) יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר ויפגע במקום וגו' ואין פגיעה אלא תפילה וכו' עד כאן. ולכאורה קשה למה לא התפלל יעקב תפילת ערבית בהיותו בארץ ישראל עד אחר יציאתו משם נאמר ויפגע במקום וגו' ואכן כי לצד שיצא יעקב ממקומו והוצרך להאיר ממקום הליכתו לאחוריו בבחינת אור חוזר שהוא בחינת הדין הקשה ואפשר לזה נאמר וילך חרנה שכיון שהלך אז אינו יכול להאיר כי אם בבחינת הדין הנקרא חרנה מחרון אפו של הקב"ה וכשראה יעקב אבינו זאת אז נאמר ויפגע במקום שתיקן תפילת ערבית והתפלל שם בכדי להכניע ולהתיש כח הדין החזק. ועד הנה זה ענין כל תפילת ערבית וגם הקטרת אימורין שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים הכל בכדי להכניע ולשבר כוחות הדין והמזיקין הנמצאים בלילה שנאמר בו (תהלים ק"ד, כ') תרמוש כל חיתו יער וגו' הנמשך מגבורות הקדושות שעל זה נאמר ויהי כי זקן יצחק ויקרא לעשו ויאמר שא נא כליך וגו' כידוע לחכמים יודעי העתים.

י׳ועוד יאמר הכתוב ויצא יעקב מבאר שבע וגו'. כי אמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ח, א') וזה לשונם: ר' פנחס בשם ר' פפא פתח (משלי ג' כ"ג, כ"ד) אז תלך לבטח דרכיך וגו' אם תשכב לא תפחד וגו' אז תלך לבטח זה יעקב וכו' אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן, רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קנ"א, א') שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו' אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני (פירוש למלמדי ולהוריי) מאין יבוא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד רבי חנינא אמר גדוד שלחו (פירוש גדוד וקרח שלא נתנו לו מאומה) רבי יהושע בן לוי אמר שילח עמו אלא שעמד עשו ונטלן הימנו חזר ואמר מה אני מובד סברי מן בריי לית אנא מובד סברי מן בריי עזרי מעם ה' אל יתן למוט רגליך אל ינום שומריך הנה לא ינום וגו', רבי אבהו פתח (משלי י"ט, י"ד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שאין זיווג של איש אלא מן הקב"ה וכו' עד כאן.

י״אולזה אחר שסיים הכתוב וילך עשו אל ישמעאל וגו' אמר ויצא יעקב מבאר שבע כלומר לך ראה בטחון הצדיקים בהקב"ה כי אף שהיה יודע שבלב עשו אחיו עליו להורגו בערמה וגם לקח אשה על נשיו מחלת בת ישמעאל והיא אחות נביות כלומר כל משפחתה רשעים והוא נתחתן עמהם וכבר יש לו עזר לרשעו ישמעאל ונביות וכולם ודאי שונאים ליעקב, והיה מדרך העולם שיעקב יצא מן המקום בחשאי במכוסה מעין כל שלא יגידו לעשו כלל כי בורח הוא אבל יעקב לא כן עשה רק ויצא מבאר שבע בריש גלי לעין כל העם וכולם צווחו ווי על יציאתו והיה עושה רושם בעיר יציאתו מן המקום ולא פחד ולא רעד כלל כי כבר היה יודע אשר כל הבטחות שהבטיח הקב"ה לאברהם ויצחק הכל על ידו יהיה והוא ינחול את הארץ ולזרעו יגיעו כל הטובות וברכות ועל כן לא ירא את פני עשו, ועל זה אמרו אז תלך לבטח דרכיך זה יעקב כי יעקב הלך בבטח בלב שלם ולא עלה בלבו שום מורא ופחד כי גדלה בטחונו בה' אלהיו כאמור. וגם וילך חרנה כלומר עוד הגדיל לעשות שהלך לחרן לבית לבן הרשע ובודאי היה יודע רשעת לבן הארמי אובד אבי ובפרט כאשר יתחברו שניהם עשו ולבן ודאי כי יש לו לירא מהם אבל הוא לא ירא מפניהם וילך חרנה בלב שלם. ועל כן אמרו אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן כלומר אף אם יתחברון שניהם לא תירא מהם כי אלהי אביך בעזרתך.

י״בוהנה כל זה על היציאה לבד מה שלא פחד מהריגה, ואמנם רבי שמואל בר נחמן מדבר בעסק אחר ופתח ואמר אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני פירוש לאבי ולאמי שברכו אותי ואמרו לי וקח לך משם אשה מבנות לבן וגו', והנה מאין יבוא עזרי נודע אשר עזר מכונה על זיווגו של אדם כמה שנאמר (בראשית ב', י"ח) אעשה לו עזר וגו' והנה מאין יבוא כי הנה אליעזר וכו' עשרה גמלים וגו' ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד ופליגי רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי ושניהם לדבר אחד נתכוונו כי זה שאמר גדוד שלחו כדי שלא ירדוף עשו אחרי ממונו ויהרוג אותו וזה שאמר שילח וכו' גם כן לזה נתכוון שעל כן שילח וגו' כדי שכאשר יבוא עשו אצלו להורגו יתן לו ממונו וינצל כמו שאמרו חז"ל (רש"י לקמן כ"ט, י"א) ששלח אליפז אחריו להורגו ואמר לו טול ממוני וצא, שעני חשוב כמת. ואחר כך אמר מה אנא מובד סברי מן בריי עזרי מעם ה' פירוש לפי שאין זיווגו של אדם אלא מן הקב"ה ועל כן אף על פי שאין בידי כלום עזרי מאת ה' הוא כי הוא המזווג זיווגים בעל כורחם כמו שכתב שם ועל כן ודאי אל יתן למוט רגליך. כי נודע שמי שחוטא בפגם האבר הקדוש ברית קודש הנקרא חטא רגלים נאבד ממנו זיווגו על ידי זה ויעקב ידע כי הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה שאמר על ראובן (בראשית מ"ט, ג') כוחי וראשית אוני ועל כן ודאי אל יתן למוט רגליך ויזדמן לו זיווגו גם בעירום ובחוסר כל, ומכל זה למדו חז"ל שהכתוב מדבר מעסק זה כי עזרי מורה על זיווגו של אדם וגם אל יתן למוט רגליך מורה על זה, וסיימו ה' ישמרך מכל רע מעשו ולבן וכו' פירוש כי אפילו יתחברו שניהם יחד אף על פי כן ה' ישמרנו אף מכל רע שיתחבר כל הרע יחד.

י״גגם נפרש דברי מאמר הלז כי לכאורה לא שייך אומרם זה לכאן והיה לו לכתבו אצל פגיעת יעקב ברחל שנשא את קולו ובכה לפי שבא בידים ריקניות. ואכן הנה כתבנו בפסוק וילך חרנה כי ההליכה היה עוד לחזור לבאר שבע כי זה נקרא הליכה ולא נסיעה וכל זה היה לפי ששמע מאביו שאמר לו וקח לך משם אשה וגו' וכבר פירש רש"י בפסוק (בראשית ל"ד, ט') ואת בנותינו תקחו לכם וגו' שהקיחה הוא שתהיה הברירה בידכם לקחת לכם את אשר תבחרו בלי מונע. ובטח יעקב במה שאמר לו יצחק וקח לך שהברירה יהיה בידו לקחת אשה אשר ירצה ולא יהיה לו מונע כלל וכן נעשה לו כי ברמאות רימה אותו לבן הארמי להחליף לאה תחת רחל ולא בחזקה כי לא היה לו כח לכוף ליעקב שלא ליתן לו את רחל כי ברכו אביו בקח לך שאתה תבחר ותקרב. וגם אמר לו משם אשה, פירוש כיון שאתה תקח האשה אשר תרצה, ממילא תוכל להביאה אל המקום הזה לשבת כאן עמה כי היא טפילה אליך, ועל זה אמר אשא עיני אל ההרים למלפני ולמעבדני שצוו אותי לחזור לשם עם האשה אשר אקח והנה מאין יבוא עזרי כי הנה אליעזר שהלך עם י' גמלים טעונים אמר אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי ומכל שכן שאני ערום ויחף לא נזם אחד ולא צמיד אחד ואיך תלך האשה למקומי, אבל אחר כך אמר עזרי מעם ה' כי ה' הטוב שברכו בכל הברכות, גם לזה ודאי יעזור לו להיות ויגזר אומר ויקם, כיון שאמר קח לך משם אשה ודאי כן יהיה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ועל כן סמכו מאמרם זה אצל וילך חרנה לפי שזה מורה אשר הלך על דעת לחזור וכנאמר.

י״דואגב נבאר מה שסיימו חז"ל שם וזה לשונם: יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו הולך אצלו יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב ויצא יעקב יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר ויצא יצחק וגו' והנה גמלים באים, ולכאורה יתמה קצת בדבריהם כי הלא ידוע שתיכף בצאת יעקב מבאר שבע קפצה לו הארץ ונמצא שלא הלך אלא קצת ושם בא זיווגו אצלו וכן יצחק הנה הלך קצת לשדה וירא והנה גמלים באים הרי אשר לא נשתנה יעקב מיצחק כלל זה לא הלך רק מקצת ובא זיווגו אצלו וגם זה כן, ואכן נראה החילוק הוא כי יעקב אף שלא הלך אלא מקצת מכל מקום זה המקצת שהלך היה בשביל זיווגו לחזור אחר אבידתו כמו שצוהו אביו לך פדנה ארם וקח לך משם אשה וגו' אבל יצחק גם זה המקצת שהלך לא הלך בשביל זיווגו כי אם הלך לדרכו להתפלל כמו שאמר לשוח בשדה וממילא בהיותו שם וירא והנה גמלים באים ולזה אמרו יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע פירוש אף שלא הלך כי אם מבאר שבע ואחר כך בא זיווגו לנגדו מכל מקום על כל פנים יצא מבאר שבע בשביל זה מה שאין כן יצחק שהלך לדרכו לשוח בשדה וירא והנה גמלים באים זה ודאי זיווגו בא אצלו. כנאמר,

ט״וגם יאמר הכתוב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. בהקדם לדקדק הלא כבר נאמר למעלה וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם ולמה חזר לכופלו, והנראה כי הנה אמר בזוה"ק (בראשית קמ"ח:) וזה לשונו: פתח חד בריה ואמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה היינו דכתיב (בראשית ב', כ"ד) על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו עד כאן. ולהבין דבריו הקדושים על פי פשטות תורתינו הקדושה כי לכאורה היה קשה על יציאת יעקב מבית אביו ואמו הלא אמרו חז"ל (עיין בראשית רבה ל"ט, ז') בפסוק (בראשית י"א, ל"ב) וימת תרח בחרן וזה לשונם: למה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם שלא יהיה הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו לפיכך קראו הכתוב מת שהרשעים בחייהן וכו' עד כאן. ואם כן איך הניח יעקב את אביו יצחק אבינו הצדיק המפורסם לכל זקן וכוחו תשש ועיניו כהות ויצא והלך לו והגם שאביו צוהו על זה בפירוש שילך פדנה ארם ואב שמחל על כבודו כבודו מחול מכל מקום הרי כתב הגאון בכנסת הגדולה (הלכות כיבוד אב ואם) שהוא דוקא כשאין לאביו בזיון אבל כשיש לאביו בזיון בדבר אינו יכול למחול על כבודו וכאן אין לך בזיון גדול מזה שמניחו זקן כל כך וילך לו ואם היה זה בזיון לתרח מכל שכן דכל שכן וכו' ליצחק אבינו, ועוד הנה כתב שם שזה שכבודו מחול דוקא אם אין אחרים מזלזלין בכבודו על ידי זה אבל אם אחרים מזלזלין בכבודו על ידי זה אין כבודו מחול וכאן הנה כתוב למעלה וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ושילח אותו פדנה ארם וגו' עד וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וגו' על נשיו לו לאשה. ונמצא אשר על ידי יעקב זילזל גם עשו בכבוד אביו והניחו והלך לו אצל ישמעאל כי עשו הנה נודע טבעו מאז (בראשית רבה ס"ה, א') אשר היה עושה כל מעשים רעים שבעולם, ולאביו היה מרמה בדברי מרמה תמיד להראות לו כי צדיק הוא והיה פושט טלפיו לפניו כחזיר לומר הרי כשר אני. על כן אף שמעולם היה חושק להתחבר לישמעאל לעשות כמעשהו כי לא לחנם הלך הזרזיר אצל עורב וכו' (בבא קמא צ"ב:) מכל מקום הרע בעיניו להניח את אביו וילך לו כי הוא היה מקיים כיבוד אב כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ה, ט"ז). ואמנם כשראה שיעקב הלך לפדן ארם לרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, מצא לו מקום כוחא דהתירא לילך לקחת בת ישמעאל כדי שיסבור אביו שהוא למלאות רצון אביו ליקח אשה ממשפחתו אבל הכתוב מעיד וילך עשו אל ישמעאל כלומר כל עיקר הליכתו אל ישמעאל היה בכדי להתחבר לרשע כמוהו ללמוד מדרכיו דרכי רשע, גם סבר אולי על ידי כח שניהם יוכלו להזיק ליעקב. והן ראיה גמורה שלא הלך לשם שמים לרעות בנות כנען, כי לקח את מחלת על נשיו שהוסיף רשעה על רשעתו שלא גירש את הראשונות אף שהיה לו אשה ממשפחתו. ונחזור לענין אשר על כל פנים נצמח מהליכת יעקב שזילזלו אחרים בכבודו והוא עשו שהלך עבור זה גם כן מאביו ואם כן אפשר לא היה יעקב רשאי להניח אביו זקן ולילך לו.

ט״זואך טעם הנכון הוא, להיותו הולך בשביל ליקח אשה לשם ה' לקיים מצות פריה ורביה ונודע (קידושין ל"ב.) אשר אין שום מצוה מכל המצוות אפילו מצוות דרבנן נדחין בשביל כבוד האב, אם אי אפשר לקיים המצוה הזאת על ידי אחרים מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד שמים, ובזה ודאי היה מותר ליעקב אבינו לצאת לקחת לו משם אשה ההגונה אליו וזה הוא ודאי דבר שאי אפשר לעשותו על ידי אחרים והניח כבוד אביו ויצא והלך לו, ובפרט שהיה ברצון אביו ודאי אין שום חשש כלל על יעקב אבינו בזה. ואמנם עבור זה לא היה מותר כי אם לצאת לחרן ולישא שם אשה ולבוא תיכף אל ארץ מגורי אביו לקיים כיבוד אביו תמיד והוא לא עשה כן רק נתעכב בבית לבן הארמי כ"ב שנים ונענש על ידי זה במכירת יוסף שלא ראה פניו כ"ב שנים נגד אלו הכ"ב שנים שלא שימש את אביו כמאמר חז"ל (מגילה י"ז.) כי היה לו תיכף לחזור לבית אביו אבל עיקר ההליכה היה מותר כי היה צריך ליקח אשה.

י״זוזה שמרומז בדברי הזוה"ק ויצא יעקב וגו' היינו דכתיב על כן יעזוב וגו' כי הכתוב גם כן מרמז על זה כי הנה ידוע אשר גם אחר שישא אדם אשה חלילה לו לעזוב את אביו מכל וכל, שלא יכבדהו בכל דיני כבוד ומורא כאשר קודם קיחה את האשה, ועל כרחך שאין הפירוש כפשוטו שאחר קחתו האשה יעזוב אביו ואמו מכל וכל רק הכתוב בא ללמדנו אחרי אומרו למעלה אעשה לו עזר כנגדו וגו' ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה אל האדם ופן יאמרו בני אדם טוב היה לאדם לישא אשה שנברא בלא אב ואם ולא הוצרך לשמש את אביו, ולקח לו אשה, ולא כן אנו ילודי אשה ואיך נעזוב מלשמש אב ואם לקחת אשה, לזה אמר הכתוב על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו כי מצות קיחת אשה דוחה מצות כיבוד אב כי אין מצוה נדחית על ידי מצות כיבוד כאמור. וזה כיוון הזוה"ק היינו דכתיב וכו' פירוש שלא תקשי לך היאך יצא יעקב והניח מלשמש את אביו אכן כי קיים על כן יעזוב וגו' כי לא כיוון באמת רק בשביל לקחת אשה לשם ה' ולא לדבר אחר בעולם כעשו הרשע.

י״חולפי זה, זה סדר הכתובים. תחילה אמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וגו' ונצמח מזה אשר וירא עשו כי רעות בנות כנען וגו' וילך עשו אל ישמעאל וסיפר הכתוב בגנות עשו כאמור שרק טלפיו הראה כחזיר אבל באמת שהליכתו היה אל ישמעאל, והראיה שנשא על נשיו ולא גירש הראשונות ונמצא נצמח על ידי יעקב זילזול בכבוד אביו על ידי אחרים אשר לזה אין מועיל מחילת האב, ואף על פי כן יצא יעקב לדרכו ואמר הכתוב לא יציאתו של זה כיציאתו של זה עשו יצא להוסיף רשעה אל רשעתו, אבל יעקב הנה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה שלא היה יציאתו כי אם ללכת לחרן ליקח שם אשה ההגונה ובהכרח גדול הלך כי כן ציווי הבורא על כן יעזוב וגו' וכדברי הזוה"ק היינו דכתיב וכדבר האמור.