באר מים חיים, בראשית כ״ח:י״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 28:12

א׳ויחלום וגו'. תחילה נבאר ענין הסולם בכללות ואחר כך נבוא בביאור הכתובים כי הנה נודע מאמר הכתוב (משלי י', כ"ה) וצדיק יסוד עולם כי הצדיק דלתתא הוא המעמיד ומישב העולם על תיקונו כי הצדיק נקרא כבחינת הממוצע בין ישראל לאביהם שבשמים שעל זה אמר משה רבינו ע"ה (דברים ה', ה') אנכי עומד בין ה' וביניכם. עומד ביניהם ממש בבחינת הממוצע והוא שעל ידו עולים ומתקרבים המוני עם ישראל הפשוטים לה' אלהיהם על ידי החכמה והמוסר והתורה שהוא מורה להם ללכת בדרך ה' וגם שעל ידו עולים כל התפילות והברכות ומעשה המצוות מכל ישראל, כי ידוע (תיקוני זוהר כ"ה:) כל מצוה ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא כי אהבה ויראה נקראין תרין גדפין והם כמו הכנפים לעוף שעל ידם הוא מעופף לשמים ואם יוחסר לעוף כנפיו לא יוכל לעוף למעלה בשום אופן כן אהבה ויראה הם תרין גדפין שבהם פורחין התורה והמצוות והתפילה לשמים וכאשר נחסר אהבה ויראה נשארין בלתי כנפים ועל כן לא פרחת לעילא, ועל כן היו קוראין להאי תנא אלישע בעל כנפים (שבת מ"ט.) כי הוא עסק בכל התורה והמצוות באהבה ויראה גדולה עד שכל עשיותיו היו פורחין למעלה כמו בכנפים ממש. ועל כן כשמצאו הקסדור עם תפיליו אמר לו כנפי יונה בידי כי כל המצוות היו אצלו עם כנפים שהם אהבה ויראה ונדמו להקסדור שהם כנפים ממש.

ב׳ועל כן פשוטי המון העם שאין להם בחינת אהבה והיראה כראוי מצד פחיתת ערך נשמתם מעולמות שלמטה או עבור התחזקותן בתאות וחמדת עולם הזה שאהבת עולם הזה ויראתו מבטל מאהבת ויראת הבורא כמו שמביא בזה החסיד הקדוש בחובת הלבבות (שער חשבון הנפש, חשבון כ"ה) שכאשר לא יתחבר בכלי אחד המים והאש כן לא יתחבר בלב אחד אהבת הבורא ואהבת עולם הזה. ונמצא שח"ו היה נשאר כל תפילתם ועשייתם בתורה ומצוות למטה למטה, ועל כן זה תקנתם הנה הם יעשו כאשר יוכלו שקודם כל עסקתם בתורה ומצוות ותפילה יבקשו דרך אהבתו ויראתו בכל לבב שלא יעשו מצותם ותורתם כמצות אנשים מלומדה עבור ההרגל בזה מנעוריו ולא ידע כלל למה מניח התפילין על ראשו וציצית בבגדו וכדומה, רק שיחשוב את עצמו כי הוא עושה כן לקיים מצות בוראו על ידי זה, וכי הוא אוהב ה' יתברך בכל לבב ורוצה לעשות מצותו על ידי הבנתו בגדולת יוצר בראשית וחכמתו ויכולתו שאין לה שיעור וערך, וגם הוא ירא את פני ה' שלא לעזוב את מצוותיו אשר לא תעשינה, או יראה פנימית מזה לירא מגדולת הבורא בעת עשיית המצוות לומר מה זה בידי ומה אני עושה והלא כל עצמי נפשי ורוחי ונשמתי עם כל אשר לי מהוני ורכושי אינם כדאים לעשות רצון בוראי ואיך אקח מצוה הזאת בידי אחרי שהיא כתר לראש בוראי כביכול ואיך לא יאחזני רעדה ופחד מזה, זה והדומה לזה יעלה על לבו כאשר יוכל. ואם עד כה לא יבוא לאהבה ויראה האמיתיות מפני דברים המעכבים כנזכר לעיל, אז יקשר עצמו עם הצדיקים גדולי הדור הידועים לו ושאינם ידועים לו ואז עולה תפילתו וכל עשיותיו עמהם ביחודא שלים כי נקשר עמהם באמת לאמיתו, וכמאמר חז"ל (כתובות קי"א:) עמי הארץ אינם חיים לעתיד וכו' אמר ליה מצאתי להם רפואה מן התורה שנאמר (דברים ד', ד') ואתם הדביקים בה' אלהיכם וכי אפשר לאדם לדבק בשכינה וכו' אלא המשיא בתו לתלמיד חכם וכו' ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו הם דבוקים בשכינה וכו' עד כאן. וממילא בכל הדברים כן הוא בעליית תפילתו וכן מצוותיו כשהוא נקשר עם הצדיקים באמת לאמיתו אז עולה עשיותיו עמהם והם פורחים ועולים למעלה למעלה על ידי כנפי נשרים שיש בכל עשיותם מבחינת אהבה ויראה כאמור, ורק באופן כשהאדם עושה בעצמו כל אשר יוכל, ומה שאינו יכול לעשות בכוחו זה עולה על ידי התקשרות הצדיקים, אבל אם ירפה אדם את עצמו מכל וכל ויסמוך על הצדיקים ודאי שישאר הוא וכל עשיותיו למטה לא יראה אור לעלות למעלה, כי שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר (משלי י"ב, י"ט). אם הוא עושה מה שבידו, אז מה שאין בידו מתקרב על ידי הצדיקים אבל כשאינו עושה כלל הרי אינו רוצה כלל בטובה, יהיה לו כמו שרוצה.

ג׳והמשל בזה נאמר בשם הרב איש אלקים קדוש המפורסם מוהר"ר מנחם מענדל מפרומשלאן זללה"ה כשבני אדם נוסעים יחד בעגלה אחד ויארע לאחד שיחלה בדרך אז אלו האנשים שעמו, מתעסקים עמו בכל יכולתם להעלותו למחוז חפצו לשלום מה שאין כן אם ח"ו ימות אחד מהם בדרך ודאי שלא יתעסקו בו להעלותו כי אם יקבר במקומו, וכן הוא בזה אם האדם יש לו על כל פנים קצת חיות בהמצוה ומעורר שכלו ולבו כאשר יוכל לאהבה ויראה ולמחשבה טהורה ונכונה ואך כי חולה הוא ואינו יכול לעשותו בשלימות אז נתעלה על ידי הצדיק מה שאין כן אם הוא עומד כאבן דומם בלתי חיות כלל כמת ומחשבתו קשורה בהבלים אחרים בעשותו המצוה לא יוכל להתעלה עם הצדיקים.

ד׳ונמצאת אומר שעל ידי הצדיק עולים כל בחינות האיתערותא דלתתא מעסק התורה והמצוות שהוא בחינת העלאת המיין נוקבין וגם על ידו יורד בחינת הברכות והשפעות לבאי עולם כי הוא בכוחו יוכל להמשיך כל טוב וממנו מתפרנסין כל הנלוים אליו וכל העולם כמאמר חז"ל (תענית כ"ד:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכו' ועל כן הוא כבחינת הממוצע ממש בין העולם שלמטה לעולם שלמעלה.

ה׳ואמנם תדע שכל צדיק וצדיק יש לו גבולו וערכו לפי שורש נשמתו ואין הכל מגיעים עד למעלה לראש מקום מקור כל הברכות והשפעות להמשיך משם שפע וברכה להחיות העולמות, ואך כשהוא מגיע למקום מקור שורשו למקום שאין יוכל לעלות עוד יותר אז אותו הבחינה שהצדיק מגיע עד אליה עולה למעלה למקור הברכות ומקבלת משם השפע ומוריד על ראש שורש נשמתו ומשם נמשך לכל נשמות ישראל השייכים לשורש נשמתו על ידי הצינורות הידועים הנמשכים בשורש כל הנשמות, והוא הוא בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי הוא המחבר ארץ לשמים כאשר אמרנו שעל ידו עולים כל התפילות והתורה והמצוות למעלה ועל ידו מוריד כל בחינת הברכות והשפעות כעל הסולם הזה ממש. ואמנם אמר וראשו מגיע השמימה מה שהיה די לומר מוצב ארצה ומגיע השמים, להראות על אשר כתבנו כי באמת הוא בעצמו יוכל להיות שאינו מגיע עד צית שמיא מקום מקור הברכות אך וראשו כלומר הראש שלו כמו שכתב בזוה"ק והוא הבחינת מקום שנוגע בה זה מגיע השמימה כלומר לבחינת השמים העליונים ששם מקור כל הברכות כנאמר, וכל זה בצדיק דלתתא וכן דוגמתו בצדיק דלעילא בחינת יסוד יוסף שהוא מוצב ארצה שרגליו עומד בבאר שבע בחינת המלכות וראשו פירוש הראש שלו הוא בחינת תפארת ישראל מגיע השמימה שמים העליונים מקום מקור כל הברכות.

ו׳והנה כדוגמא הזו כן הוא בכללות הארץ הגשמי כי הלא הכל צריכים למרי דחיטי שכל ההשפעות הטובות והברכות נובעין מן הארץ התחתונה הלזו המכוונת נגד הארץ העליונה הנזכרת והכל נעשה מן העפר, ועל כן מוכרח להמצא בה כל הבחינות הללו שיהיה בה מקום מוכן להעלאת התפילות דרך שם ולהוריד המיין דכורין דרך שם והוא בחינת נקודת ציון וירושלים כי ציון הוא בבחינת צדיק יסוד עולם הנזכר כי משם נתיסד העולם ומלואה, וירושלים הוא בחינת המלכות, והסולם בחינת הצדיק מוצב ארצה שם וראשו מגיע השמימה, כי שם נאמר וזה שער השמים כי תפארת ישראל הנקרא ז"ה בסוד הכתוב (שמות ט', ב') זה אלי ואנוהו נוגע שם והוא שער השמים העליונים. ועל כן כל התפילות ועסק התורה והמצוות אינם עולים למעלה כי אם דרך שם וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה (מלכים-א ח', מ"ח) והתפללו אליך דרך ארצם וגו', לפי ששם הוא הסולם לעלות בו וכל בחינת הברכות וההשפעות הטובות יורדים דרך שם ממקור השמימה דרך שער השמים, והיא נותנת טרף לביתה וחוק לנערותיה ומתחלק משם מזון ופרנסה לכל הארץ וממנה לכל באי עולם.

ז׳וזה שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שהוא בחינת עמודא דאמצעיתא המבריח מן הקצה אל הקצה ומדובק באלה תולדות יעקב יוסף בחינת הסולם הנזכר לומר שכאן הוא המקום המוכן לבחינה הלז לחבר ארץ לשמים להיות נשקי ארעא ורקיע אהדדי ושם הוא מקום היחוד הנפלא להיות השמש מאיר אל הירח והיא תאיר לארץ ולדרים ועל כן והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כי נודע שיש שלוש בחינות אלהים. אחד, אלהים בשמים והוא בבינה מקום מקור הברכות ה' ראשונה שבשם. ואחד, אלהים בארץ בחינת המלכות ה' אחרונה. והבריח התיכון באמצעיתא, המבריח מן ה' קצה הראשונה אל ה' קצה האחרונה סוד הו'. ואין ו' בלא ו' אחרת כזה וו בחינת תפארת ישראל וצדיק יסוד עולם בחינת סולם הלז ודרך שם תחילה עולה כל בחינות איתערותא דלתתא בבחינת העלאת המיין נוקבין ואחר כך יורד דרך שם כל בחינת השפע הנקרא מיין דכורין כנאמר. והכל נקרא מלאכי אלהים פירוש שלוחי אלהים הן ממטה למעלה והן מלמעלה למטה ועולים תחילה אל האלהים בשמים ממעל ויורדים עם השפע אל אלהים בארץ מתחת הכל כנודע. ועל ידי זה מתגדלים המוחין בבחינת היחוד השלם הנקראים על שם הוי"ה ברוך הוא מוחין דגדלות, ואז והנה ה' נצב עליו שם הוי"ה, ועל כן קיפל הקב"ה אז כל ארץ ישראל תחתיו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ט, ד') להראות לו כי זה הוא מקום מול שער השמים להתפלל מכל המקומות דרך ארצם ארץ הזה, ועל ידו נעשה היחוד השלם בשמי השמים והוא בחינת כל ההבטחות וכריתת הברית עם האבות על ירושת הארץ, לא למען לאכול מפירותיה הגשמיים ולשבוע מטובה כי אם עבור היחוד השלם שנעשה בה בבחינת עולים ויורדים לקבל תמצית שפע אורה שם בראשון וראשונה מבחר הפנימיות, ועל כן ניתנה לישראל לפי שהם הם הגורמים כל בחינות היחוד הלז וצריכים להיות במקום המיוחד לזה דוקא בזה שער השמים.

ח׳ובזה יתבאר בטוב טעם מאמרם ז"ל (סנהדרין ק"ז.) בפסוק (שמואל-ב ט"ו, ל"ב) ודוד בא עד הראש ביקש דוד לעבוד עבודה זרה ואמר ליה חושי הארכי מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה אמר ליה יאמרו מלך שכמותי יהרגנו בנו. ובפשוטו פלא גדול הוא שדוד יבקש לעבוד עבודה זרה, ואכן הנה נודע מעשה חטא דור הפלגה בעיר ומגדל שבנו שרצו להמשיך כל בחינות השפעה דרך שם, והעיר ומגדל היה נוכח ציון וירושלים כמו שאיתא בזוה"ק כי רצו בכח שמות הקדושים להמשיך ההשפעה לשם אל מקום הקליפות ארץ שנער שננער שם כל בחינת הרע בכדי שיוכלו לעשות כל התועבות ויהיה להם השפע הטוב, מה שאין כן כשההשפעה נמשך מול ציון וירושלים שהוא מקום הקדושה אין אדם זוכה לבחינת ההשפעה הטוב כי אם על ידי בחינת הקדושה לטהר ולקדש כל פרטי אבריו וגידיו עד מקום שידו מגעת הכל כידוע מדברי מרן האר"י ז"ל (בליקוטי תורה סוף פרשת נח), וזה היה בחינת הצלם של נבוכדנצר, ועל כן כשנתגלה יוסף לאחיו במצרים רצו להורגו כמאמר חז"ל (תנחומא ויגש ה') כי חשדו אותו לפי שהוא היה בחינת הצדיק המשפיע לכל העולמות שרצה להמשיך ההשפעה הקדושה למקום הטומאה ערות מצרים, ולקחו ראיה ממה שפעל ועשה בפעולות שונות להביא את בנימין אליו כי גם הוא היה בבחינת הצדיק ורצה להשלים שם בחינת הצדיק יסוד עולם להשפיע למקום הטומאה, ואכן ח"ו ח"ו לא זה היה כוונת הצדיק, ודרך אחרת היה לו בכל זה כאשר כתבנו במקומו.

ט׳והנה באמת זה הוא עבודה זרה ממש, כי כל בחינת ההשפעה האמיתי מבחינת היחוד השלם כשנמשך בכח שלא מול ציון וירושלים הרי מורידין ההשפעה בזה לבחינת הקליפות והרע ומתגדל הרע ח"ו והיא בחינת עבודה זרה ממש, ועל כן דוד בברחו מפני אבשלום בנו טעה בזה ורצה להמשיך ההשפעה האמיתי אליו מבחינת הראש דרך מקום שהיה שם, ולעצור כח ההשפעה מציון וירושלים בכדי שלא יאיר אור ההשפעה שם אל אבשלום שהיה בירושלים ורצה לסבב ההשפעה הטובה אליו בכדי שלא יוכל לו אבשלום בנו והכל לכבודו יתברך שלא יתחלל שם שמים ח"ו כאשר יהרגנו בנו, וזה ויבוא דוד עד הראש שרצה להמשיך שם ההשפעה מבחינת הראש המגיע השמימה ולא דרך ירושלים שלא יגיע לאבשלום מזה. אבל טעה בזה כי השפע הטוב היורד דרך ירושלים לא יגיע כלל לבחינת הרעים המטמאים את עצמם כי שם בחינת מקור הטהרה והקדושה. ועל כן אמרו ביקש לעבוד עבודה זרה, עבודה שהוא זרה להמשיך השפע למקום אחר חוץ משער השמים עד שאמר לו חושי הארכי מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה. פירוש הנה אתה הוא המלך מול בחינת מדת המלכות ואתה יודע מקומה האמיתי ואיך שחלילה להמשיך השפע במקום אחר כי אם אל בית האלהים ועתה תעשה אתה כזאת, ואפשר על כן אמר דוד המלך ע"ה (שמואל-א כ"ו, י"ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. כי באמת אף שכל התפילות והעבודות של ישראל בחוץ לארץ עולים דרך ארץ ישראל והם מורידים השפע דרך שם ומשם מקבלים כל בחינת השפע מכל מקום כיון שעל כל פנים מוכרח השפע הטהור להשפיע אליהם בארץ העמים והם שם עושים כל בחינות היחודים והזיווגים ואי אפשר שלא יגיע מהתמצית דתמצית ח"ו ח"ו לבחינת הקליפות והרע הרי הוא עובד אלהים אחרים ועל כן אמרו ז"ל (עבודה זרה ח'.) ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם כיון שמוכרח ההשפעה לבוא אליהם במקום שהם, ושם ארץ לא מטוהרה הרי הוא ח"ו כבחינת עבודה זרה כי ישראל לא נבראו כי אם להיות בארץ ישראל לקבל שם כל השפע הטוב וכל הבחינות מכל העולם הצריכים להתקן על ידי ישראל היו מוכרחים להתגלגל עד שם אליהם לצורך תיקונם כמו שכתבנו בזה במקום אחר. ועל כן קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחת יעקב אבינו עם נקודת ציון וירושלים להראות לו זה שאין בחינות היחוד ומלאכי אלהים העולים והיורדים בבחינת המיין נוקבין ומיין דכורין הכל רק דרך שם לא במקום אחר.

י׳ועתה נבוא לביאור פרטי הכתובים לפרש דבר דבור על אופניו, ואמר ויחלום והנה וגו'. ולכאורה מלת והנה מיותרת והיה די לומר ויחלום סולם מוצב וגו', ואכן כי הנה חלום יעקב אינו כשאר חולמי חלומות שבשאר החולמים אינו אלא דמות שרואה כן בחלום הלילה אבל באמת לא היה הדבר ההוא ולא נעשה, אבל חלום יעקב ידוע הוא שהיה בחינת הנבואה ממש וכמו הנביא שרואה הדבר הנראה לו בחוש ואמת הדבר ויציב שכן נעשה בפועל ממש, כן חלום יעקב היה שראה הסולם הזה והוא נעשה כן בפועל וכמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ח, י"ב) שהמלאכים שלווהו בארץ עלו בו לרקיע וירדו בו מלאכי חוץ לארץ ללוותו רק שלא היה יכול לראות זאת בנבואה בהקיץ לפי שלא היה נשוי עדיין ואין הנבואה שורה על מאן דלא נסיב פלג גופא כי אין הברכה שורה כי אם על דבר שלם כמו שאיתא בזוה"ק (חלק א', קמ"ט:), ולזה אמר הכתוב ויחלום כלומר הוא ראה זאת בחלום אבל כי באמת נעשה זאת והנה סולם מוצב ארצה וגו' לא כשאר חולמי חלום.

י״אאו יאמר ויחלום והנה סולם כי הנה באמת הלא ודאי כי הסולם הזה עם הארץ שעמד עליה וראשו שמגיע השמימה ודאי הכל רומז על אורות עליונים מופלאים למעלה למעלה ורק שנתלבש בבחינת דברים הגשמיים וראה אותן בלבושיהם, ואכן כי יעקב אבינו ודאי היה ראוי לראות האורות העליונים גופייהו לא בהתלבשות בסולם הארציי, ואך הכל טעם אחד עם הנזכר למעלה מה שלא ראה הדבר בנבואה עבור שלא היה נשוי ולא התכפר בעדו ובעד ביתו וגם זה היה עבור כן, וממילא אם היה רואה הדבר בנבואה היה רואה האורות גופא מזוככים ומטוהרים בלתי לבוש, וזה אומרו ויחלום כלומר לפי שראה הדבר בחלום ולא בנבואה על כן והנה סולם מוצב ארצה ראה את הדבר בלבוש הגשמי מה שאין כן אם היה במראות הנבואה היה רואה אורות בהירין דמות עליונים לא סולם הארציי.

י״בוהנה בכללות מראות הסולם כבר כתבנו שמראה על בחינת התחברות ארץ לשמים על ידי הצדיק יסוד עולם ועתה נדרוך קצת בדרך אחר והכל אחד, כי הנה הכתוב אומר (קהלת א', ד') דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת ופירושו כי ידוע אשר עיקר מעשה האדם ועבודתו להרע או להיטיב הכל תלוי בעסקי הארץ כי אם לא היו עסקי הארץ בעולם שהם כל בחינת תאוות הגשמיות ואכילה ושתיה ואהבת הכבוד והממון וכדומה ודאי שהיה האדם עובד את ה' בכל לבב בסוד ישרים כי לא היה לו מקום לנטות עצמו לצד אחר, ועיקר העבודה בעליה וירידה הוא הכל עבור הארץ הגשמי הלזו שיש בה מקום לנטות לצד החומרי תאוות הגשמיות, וממילא במעט מעט נמשך כל כך עד אשר בא לכל בחינת הרע והקליפות למטה למטה, וממילא כאשר מפריד האדם את עצמו ממחמדיה ומשבר ומכניע כח מורשי תאוות לבבו אליה ועוסק בתורה ותפילה בשלימות במחשבה טהורה נכונה בדיבור ובמעשה ביראה ואהבה ושמחה וממעט עסקיו עסקי הארץ ומרבה בכבוד שמים, ומכל שכן במעשה המצוות הנעשים מגידולי הארץ ממש ופירותיה כמו ציצית ותפילין ואתרוג ואפר פרה ועפר סוטה וכדומה לאלפים ורבבות פריקה וטעינה ושמירת לא תעשה שבה לא תחרוש בשור וחמור לא תזרע כרמך כלאים, ומכל שכן דכל שכן אם אדם זוכה לעבוד שמו יתברך בכל תאוותיה ממש באכילה ושתיה וזיווג וכדומה בהכנעת ושבירת לבו שלא יהנה מהם כלל לתאותו כאשר התפאר עצמו רבינו הקדוש (כתובות ק"ד.) שלא נהנה מן העולם הזה אפילו באצבע קטנה כי יהיו נמאסין בלבו לרוב הבנתו כי הוא מעשה בהמה ולא נאה לאדם בעל שכל לעסוק במעשה בהמה כאשר הארכנו בזה במקום אחר אם לא שעושאו בעל כרחו כמו שכפאו שד ממש ובשביל לעשות בזה קישוטין לשכינה, והקישוטין הללו חביבין מאוד לפני בורא עולם ביותר ויותר.

י״גהנה ודאי על ידי זה עולה האדם ונתעלה למעלה למעלה ונשמתו עולה ומתעטרת בשכינת עוזנו והשכינה מתפארת בה ואומרת חזי במה ברא אתינא לגבך. אבל אם האדם ממשיך עצמו אחרי תאוותיה ומחמדיה כנאמר אז אפילו התורה והמצוות שעוסק בהם אינם עולים לרצון לפני מי שאמר והיה העולם כי זבח רשעים תועבה ולרשע אמר אלהים וגו' וכל מצוותיו כמוץ אשר תדפנו רוח המה ואין בו כוונה לה' כי אם כמאמר חז"ל (נזיר כ"ג.) בשנים שאכלו פסחיהם וגו' זה שאכלו לשם אכילה גסה נאמר בו (הושע י"ד, י') ופושעים יכשלו בם. שלא די שאינו עולה לה' כי אף גם יורד בה עד שאול תחתיה לצד מילוי תאותו, ומכל שכן בשאר דברי הגופניות שאינם מצוה כבשר הפסח רק אוכל למלאות בטנו וכריסו כמעשה הבהמה ותמיד בטן רשעים תחסר לומר תמיד הב הב עוד תאוה וכבוד וממון מזה ודאי טוב הנפל אשר עדיין לא היה ולא טעם מעשה הארץ ומטעמיה.

י״דוהראית לדעת בזה אשר הארץ ומלואה המה בבחינת הסולם המוצב ועומד במקום אחד ודרך שם עולים ויורדים אחרי שהאדם עולה ויורד בה כנאמר, ולזה אמר דור הולך ודור בא כי מעשה הצדיקים נקרא הליכה על דרך הכתוב (זכריה ג', ז') ונתתי לך מהלכים בין העומדים וגו', כי הולך תמיד למעלה מדרגה לדרגה והוא דור הולך. ומעשה הרשעים נקרא בא בדרך כי בא השמש שהוא ענין שקיעת האור והתגלות החושך שהוא מעשיהם של רשעים כמאמר חז"ל (בראשית רבה ב', ג' וה') בפסוק וחושך על פני תהום אלו מעשיהם של רשעים. וכל בחינת הליכה וביאה הזו הכל הוא על ידי הארץ כנאמר ואפשר לזה אמר הכתוב (קהלת ג', כ') הכל היה מן העפר. כי הלא זה הוא כל בחינת הבריאה והעשיה שבכל העולם לעבוד את ה' או ח"ו שלא לעבוד וכל זה הכל נעשה מן העפר להתאוות לתאותה או לשברם ולהכניעם. והנה לכאורה היה מקום לרשעים לומר שבריאת הארץ הוא שגורם להם להתגנות בה והוא הממשיך אותם למטה והם אינם חייבים כלל בזה כי הבריאה כך היתה לאכול ולשתות ולעסוק בכל הארציות והם מורידין אותם למטה, אבל כשרואין במעשה הצדיקים שמתעלין בה וזוכין על ידיה לכל בחינות הטובות המופלאות, וביותר דוקא לאלו העוסקין בה ואך לכבודו ברוך הוא באמת ובתמים שלא לצד הנאת תאותו בשום אופן, הם הגורמים יחודים נפלאים ותענוג ונחת רוח גדול, לפני מי שאמר והיה העולם כנזכר לעיל, וכאשר הארכנו בזה במקום אחר. מזה מוכח ששקר נחלו ואין מענה בפיהם כלל לומר כי הארץ גרמה להם. וזה אומרו דור הולך ודור בא כנזכר, והכל על ידי הארץ. אבל והארץ לעולם עומדת היא עומדת תמיד על עמדה ואינה ממשכת את האדם בכח לרעה וגם אינה מעלהו בכח למעלה רק האדם בידו הוא או להתעלות על ידה לזכות לכל טוב או ח"ו להיפוך.

ט״ווזה אומרו כאן והנה סולם מוצב ארצה פירוש שהארץ היא בבחינת סולם מוצב שעומדת תמיד על מעמדה ואך כי בחינת סולם היא כי היא אינה בחינת ארציות לבד, כי וראשו מגיע השמימה פירוש ראש סולמה מגיע עד השמים שיש לה חיבור גם עם השמים כמאמר חז"ל (בבא בתרא ע"ד.) תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי בכדי שיוכל האדם לעלות על ידה לשמים כי אם לא תהיה מחובר אליו כלל מאין ימצא בה בחינת זו להתעלות על ידה ועל כן היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע וגו' והנה מלאכי אלהים פירוש שלוחי אלהים הם בני האדם שלוחי דרחמנא לעולם הזה לירד ולעלות עולים ויורדים בו בסולם הזה היא הארץ שעל ידה יוכל האדם להרע או להיטיב.

ט״זועוד יאמר והנה מלאכי וגו'. כי נודע מה שמבואר בזוה"ק בפירוש הפסוק (דברים ד', ל"ט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' והוא שכשאדם משים על לבבו לבד לתקן דרכיו ומעשיו בקירות לבו אז על ידי זה נעשה ה' הוא האלהים שאלהים בחינת הדין נעשה ה' שם הרחמים כי נמתקים הדינים ונכללין ברחמים וכבר כתבנו במקום אחר בביאור כתוב (שם ל', י"א-י"ד) כי המצוה הזאת לא נפלאת וגו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו' עד כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך וגו', ולכאורה האי לאמר מי יעלה לנו מיותר כולו אחרי אומרו לא בשמים הוא ואם כן ודאי שלא נאמר מי יעלה לנו ומה צורך לכפול לאמר וגו' והבן, ואמנם כי באמת כל התורה והמצוות ודאי בשמים ושמי השמים הם לתקן ולעשות שם פעולות גדולות ונפלאות ביחודים וזיווגים השלימים ולהמתיק כל הדינים שם ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות ולגרום זיווג בארבע אותיות שם המיוחד ולמלאות כל העולמות שלמעלה בשפע אורה ושמחה בתענוג ונחת רוח גדול והכל על ידי התורה והמצוות כשנעשים בשלימות במחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה ושאר תנאיהם במ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם. ואך הכתוב אומר לא בשמים הוא לאמר וגו' פירוש לענין זה שתאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה וגו' כי אחר שכולה בשמים לתקן שם פעולות נפלאות מי יעלה אחריה השמימה, וזה לא בשמים הוא כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כשהוא רק בפיך ובלבבך באמת אז הוא לעשותו שם בשמים ממעל, כי עקרי היחודים והזיווגים ומיתוק הדינים אינם נעשים רק כפי ערך שהאדם מגביר יצר הטוב על יצר הרע ומיחד כל פרטי אבריו וחושיו לה' אלהיו ומקדשם ומטהרם מכל בחינות תאוות עולם הזה ותענוגיו ועובד בהם עבודת גבוה, כן מתגבר למעלה בשורש נשמתו בחינת הקדושה על הרע והחסדים על הגבורות, והגבורות נמתקין ונכללים בחסדים והוא עיקר היחוד כפי ערך שהוא מיחד עצמו למטה. וזה הוא בחינת כל קבלת עול מלכות שמים בשמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד שאנו אומרים פעמים בכל יום תמיד ונודע סודם וכוונתם בקבלת מרן הרב האר"י ז"ל (בכוונת קריאת שמע) שהכל רומז אל האורות הנוראים ומוחין השלימים ויחודים הנפלאים הנעשים בכל המדות עשר ספירות בלימה ויחודי השמות התלוין בו שזה כל עמידת העולם ועיקר הבריאה כנודע.

י״זוהנה הרואה יראה וידמה לו לכאורה שזה דבר אחר ובחינה אחרת כלל מפשוטו שמורה על קבלת עול מלכות שמים על נפשו וגופו כי הכל רומז אל יחודי האורות העליונים. אבל פתי הוא, סומא לא ראה מאורות מימיו, כי כל בחינת היחוד למעלה תלוי הכל ביחוד עצמו אל בוראו. כי ידוע שכל פרטי אברי האדם וגידיו וחושיו ותנועותיו הכל רומז לאורות גדולים נוראים ונפלאים למעלה ונקרא באימה וביראה שיעור קומה של יוצר בראשית ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא, ובכללות מורה על עשר ספירות בלימה העומדים בסדר דיוקנא קדישא דאדם. והגלגולת בכלל הוא מדת הכתר, והמוחין בתוכו סוד חכמה בינה דעת, ושתי זרועות הם חסד וגבורה, וגופא קדישא תפארת, ותרין שוקין נצח והוד, וברית קודש יסוד, והעטרה מלכות כידוע לכל, וכמאמר אליהו ז"ל (תיקוני זוהר י"ז.) חסד דרועא ימינא וכו'. וכאשר האדם מקבל עליו עול מלכות שמים באמת באהבה ויראה וממליכו על כל אבר וגיד שבו וכל פרטי חושיו ותנועותיו, ומיחדם כולם לה' אל אחד באופן שלא יזיז בשום אבר ולא יחשוב בשום מחשבה ולא יעשה שום תנועה כי אם לעבודתו יתברך הן בעסקי התורה והמצוות והן בעסקי וחפצי הגוף שלא יכוון בהם להנאתו ותאותו כי אם רק לצורך עבודת גבוה באמת. ודבר קל שבקלים מהם שאינו בהכרח לצורך עבודת גבוה מיד הוא פורש כאשר כתבנו במקום אחר ואין כאן מקומו, ומיחד את לבבו ומחשבתו ודיבורו ומעשיו וכל תנועותיו והרגשותיו וכל אבריו וגידיו וחושיו שיהיו הכל ביחוד אליו יתברך באמת ובתמים בלי שום מחשבת פסול חלילה, אז כשם שהוא מיחד את עצמו את נפשו וגופו בכל פרטיו הרומזים לשיעור קומה ולעשר ספירות בכלל לאל המיוחד, כן ממש מתיחדים למעלה כל העשר ספירות וכל בחינת שיעור קומה בשורש האדם הזה לאור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו, ומתיחדים כל האורות וכל השמות ביחודא שלים ומתמלאים כל העולמות שפע אורה ברכה ונחת ושמחה ונעשים כל היחודים וכל הזיווגים על מכונם ותיקונם. ולאו דוקא במקום הזה כן הוא כי אם בכל מקום ומקום הכוונה בסודות השמות והיחודים והפשט של הדבר ההוא הכל אחד ממש. ואם האדם מכוון בפשט הדבר באמת לאמיתו לה' שלא להתערב בו מחשבת חוץ מהנאת עצמו, ממילא נעשה מזה כל היחודים בכוונות המורים על הדבר הזה כי הכל אחד ממש הם כשזה נעשה ממילא נעשה כך למעלה, וזה אומרם (שבת ס"ג.) ברב כהנא שאמר כד הוינא בר י"ח שנין גמירנא לכוליה ש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וכו' כי עדיין לא עלה על לבו שהכוונה והפשט אחד והיה סבור שהכוונה דבר אחר הוא לגמרי מהפשט ואחר כך נתוודע לו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שכל הכוונות הכל מיוחדים בהפשט בתכלית היחוד, ועיקר הדבר הוא בלב כאשר אמרנו, הכל כנודע, ואין כאן מקום ביאורו. אבל אמת הוא שכל הכוונות אחד ממש הם עם הפשט בכל הברכות וההודאות והתפילות ועסק התורה והמצוות. וכבר כתבנו שכל העליות והירידות ח"ו בלב האדם הכל הוא על ידי מעשה הארץ התחתונה בהתקרבותו אליה או בהתרחקו ממנה ולזה אמר, והנה מלאכי אלהים. כי מלאך נודע שמספרו יחוד השמות הוי"ה ואדנ"י ברוך הוא. ויו"ד ממלאכי ירמוז על שם אהי"ה ברוך הוא כי יו"ד עם הכולל מספרו אהי"ה. ואלהי"ם, הרי ארבעה שמותיו ברוך הוא הכוללים כל הבריאה אהי"ה אלהי"ם הוי"ה ואדנ"י. וכל כללות יחודי השמות בכל העולמות נרמז בהם בשלושה יחודיהם שהם הוי"ה ואהי"ה, הוי"ה ואלהי"ם, הוי"ה ואדנ"י, שמספרם נ"ר. כי אור נרם מאיר ומופיע לכל העולמות והם מספר הנה מלאכי אלהים עם התיבות (כי הו' של והנה הוא הטפל אל התיבה ולא משורשם ואם תחשוב גם הו' תצרף שלושה כוללים משלושה היחודים והכל אחד) רומז אל היחוד הנפלא הלז. וגם מלאכי אלהים פירוש השליחות להמתיק דיני אלהים ולכללן בחסדים וכל אלה עולים ויורדים בו פירוש במעשה הארץ הנזכר להטות לבבו להתרחק מתאות גשמיותה לגרום על ידי זה כל בחינת היחודים וכל בחינת מיתוק הדינים או ח"ו להיפוך.

י״חעוד אומר דבר ברמז הסולם הזה והכל בבחינת הארץ האמור, והוא על פי מה שביארנו במקום אחר באריכות בבחינת אחור וקדם וגו' ולכאורה היה לו להקדים בחינת הקדם לאחור ולומר קדם ואחור וגו' כי הלא הקדם קודם ואכן רמז על בחינת בעלי התשובה ששבחוהו חז"ל ואמרו (ברכות ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדים וכו'. וכפליים לתושיה מבואר בזוה"ק (חלק א', קנ"ט.) זכאין אינון מאריהון דתשובה דבשעתא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוי לצדיקים גמורים בכמה שנין וכו', ולכאורה אינו מובן בחינה זו כי למה יגרע הצדיק שעבד את ה' כל ימיו ושיבר עצמותיו על ה' מעודו ומיעט כחו ותאותו זה כמה וכמה שנים אין מספר, מזה שעבר עליו כל ימיו בתאוות עולם הזה באכילה ושתיה ושארי תאוות ומכל שכן בעבירות רעות רחמנא ליצלן, ואחר כך הוא עושה מה שהצדיק עושה. ואם מחמת שפירש מאיסורא הלא הצדיק מפריש עצמו מאיסורא בכל יום תמיד יומם ולילה ועובדו בכל כוחו ולמה יגרע מצדיק עינו.

י״טואכן עיקר הדבר ההוא הוא כי הנה כל העבודה לה' הכל תלוי בלב האדם לפי ערך רוב אהבתו לה' ומסירת נפשו וכחו וביטול תאותו ודביקותו והתקשרותו לה' אל אחד בדיבוק עצום כפי מה שהוא, והנה הבעל תשובה אם הוא בעל תשובה האמיתי מאהבת קונו לא מיראת שום בחינת העונש עונש גופו או עונש נשמתו רק בזוכרו ממה שעבר עליו כל הימים מעודו בהתרחקותו מאור פני ה' ואשר מרד במלך גדול ונורא כזה מלך מלכי המלכים עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות אשר בידו נפש כל חי וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצבייה עביד בחיל שמיא ולגדולתו אין שיעור ואין חקר עד אין קץ ותכלית הוא טהור ומשרתיו טהורים קדושים עושים רצונו, והאדם כלב נבזה סרוח חוטא מנוול כלי ריק וחסר פתי סכל עומד לפני תמים דעות ברוך הוא ומורד בו ועושה שלא כרצונו והולך מאתו ומתלבש נפשו וגופו בקליפות וחיצונים כמאמר חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר"א אמר קשורה בו ככלב וכו' ובזוכרו פגמים הנעשים על ידו בשמותיו ברוך הוא הנכבד והנורא ואיך נרגן מפריד אלוף, ואותיות השם נפרדין ונאחז ח"ו בהן הרע אותיות ערוה רע ו"ה, שו"ה שבשם ח"ו נאחז ברע, ואיך שעל ידו מתמעט כל בחינת האורות והשפעות מכל העולמות כענין שנאמר (ישעיה נ', ג') אלביש שמים קדרות וכל העולמות בוכין ומתאבלין עליו לאמר ראו מה גרם לנו מעשה האיש הזה ותחבולותיו ורוע מעלליו. אלה וכאלה כאשר משים על לבו ויאחזנו רעדה ופחד ובהלה וכל עצמותיו נרתתין ונפחדין ואינו יודע כלל מה לעשות עם עצמו אם להשרף באש או להסקל באבנים וכדומה ואז הולך ובורח בכל מצוי דם נפשו וכוחו, עד קצה האחרון להדבק בחי וקיים ברוך הוא ואינו מרגיש כלל משום בחינת הגוף ותאותיו ולא יעצרנו גשם שלג קור וחום לא אשה ובנים וממון, והולך בכל כוחו לעבוד לבוראו ויעברו עליו כמה ימים בלתי אכילה ושתיה לא מחמת כבישת התאוות שרוצה לאכול ואינו אוכל כי אם שאינו בא במוחו ולבבו כלל מענין אכילה ושתיה כי לבבו בוער ומתלהב ושורף באש להבה אוכלה סביב לשוב אל ה' אלהיו ולעשות רצונו, וכל מיני הסיגופים והיסורים שעושה לו כולם אינם בכיבוש התאוות כי אם שאינו מרגישם מרוב האהבה עזה שבוער בו לה' אלהיו להדבק בו אחרי הפרדו מאתו והולך ומתעלה בכל יום ויום יותר ויותר ונשכח מאתו כל עניניו ועסקיו עסקי עולם הזה ונשאר מדובק ומצומד ונקשר בצמיד פתיל לבוראו עד אשר לא יוכלו כל בחינת החיצונים והרע להתקרב אליו (ואפשר זה רמזה התורה בצמיד פתיל כי הגוף הנגוף הוא כלי חרס שנברא מן האדמה וכשיש צמיד פתיל עליו שמדובק לקונו באהבה גמורה ונכנע תחת רשותו בכל אבריו וגידיו הרי טהור הוא והטומאה לא יכולה להתקרב אליו כלל מה שאין כן כלי פתוח שאין צמיד פתיל עליו שלא נכנס תחת רשות היחיד יחידו של עולם והוא פתוח לרשות הרבים מקום הקליפות בחינת עלמא דפירודא לא אחד, הרי מוכן הוא להטמא מכל בחינת החיצונים). והנה בחינה זו אי אפשר כלל להיות בצדיק דמעיקרא כי מעולם לא יכאב לבבו כל כך בכדי לברוח כל כך מעולם הזה להדבק בבוראו, והוא מובן.

כ׳ועל כן בזה גדלה מעלת בעלי תשובה מצדיקים גמורים על היחוד השלם באמת לאמיתו שהם מתיחדים עם ה' אלהיהם בדיבוק עצום באהבה עזה ונפלאה כיקד יקוד אש, ואפשר לזה ירמוז הכתוב ואמר (ריש פרשת צו) זאת תורת העולה וגו' כי הבעל תשובה יקרא עולה כי עולה הוא לה' אחרי התרחקו וזאת הוא תורתו היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר וגו', כי נודע אשר הלילה היא תגבורת הדינים ובו תרמוש כל חיתו יער וממילא יכבה קצת האהבה והקדושה באדם בלילה מערך היום אבל הבעל תשובה לגודל הבערת אשו הוא עולה על המזבח להתקרב לה' גם כל הלילה עד הבוקר כי הוא מעלה עמו כל בחינת החושך כאשר נכתוב למטה והכל מפני שאש המזבח תוקד בו שהוא בוער באש להבה לה' ככל הנאמר.

כ״אואולם תדע כי בחינה זו אינה דוקא בבעל תשובה שעבר על כל עבירות שבתורה מניאוף ורציחה וגזילה וכדומה. כי גם כאשר יחשוב האדם עם נפשו בביטול מצוות קלות ועבירות שאדם דש בעקביו ובפרט עתה בעוונותינו הרבים שנתרבה עוון השנאה ונקימה ונטירה ולשון הרע ורכילות וליצנות ומחלוקת ואהבת הכבוד והשררה והממשלה כל אחד לפי מה שהוא וכאלה רבות אין מספר. וחוץ מכל אלו אם האדם נתרחק רגע אחת מבוראו שלא עובדו אז בלבב שלם וחשב מחשבה קלה לצורכו שלא באמת לעבודת קונו הרי מיד ח"ו שורה עליו הסטרא אחרא כי הוא סטרא אחרא כשמה צד אחר שאינו לה' כמו שכתבנו במקום אחר. וכשיזכור האדם בכל אשר כתבנו למעלה ויתמרמר במר נפשו על התרחקותו מאור פני בוראו שהוא חייו ממש ולזה נברא לעבוד את קונו וכשהוא מתרחק מאתו על רגע כמימרא יוכנע ח"ו תחת רשות הסטרא אחרא מה הוא ומה ימי חייו ועל ידי זה הוא שב ומתחרט באהבה עצומה ככל הנזכר, הרי הוא זוכה לבחינת הבעל תשובה בשלימות והוא בחינת אחור וקדם. כי הרגע שאדם מתרחק מקונו אז נקרא בבחינת אחור כמאמר הכתוב (ישעיה א', ד') נזורו אחור, וכשהוא בורח מהאחור ועולה לקדם קדמתה על השלימות הלז הרי נתעלה האחור הלז גם כן למעלה כי על ידו הוא בא לבחינת קדם והוא גדול מהצדיק הגמור שהוא מעודו בחינת קדם, ועל כן אמר אחור קודם להראות כי בחינה זו עולה יותר למעלה מקדם מעולם וכמאמר חז"ל (ברכות ל"ד:) לרחוק ברישא והדר לקרוב.

כ״בונודע שגם השמחה שלמעלה הוא ביותר ויותר בבחינת אחור וקדם, מהקדם בעצמו כדמיון האב שבא לו בנו מארץ מרחק בהיותו שם בשביה ולרוב אהבת הבן אל אביו מסר נפשו ונשמתו וברח מבית השביה ובא אל אביו אז בעת בואו אין לשער גודל האהבה והשמחה ותענוג העצום שיש לאב ואם עם בניהם בחיבוק ונישוק באתדבקות רוחא ברוחא מה שאין זה בבן החביב אשר יושב תמיד עמו אף שאהבת שניהם שוה בעיניו אין מראה בשום פעם אהבה כזו לזה, ואמיתת הענין הוא הכל עבור הנזכר כי גם אהבת הבן הבא מארץ מרחק הוא הרבה הרבה חזק ועז מבן היושב תמיד אצל אביו וכאהבת הבן אליו כן אהבת האב אל הבן וכאמור. והארכנו בדברים האלה במקום אחר כי ח"ו ח"ו שיאמר האדם אעשה כן בכוון להתרחק כדי להתקרב ביותר כי זו בכלל אחטא ואשוב שאמרו חז"ל (יומא פ"ז.) אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכנודע טעם אמיתי לזה בשם הבעל שם טוב שכאשר האדם מתרחק במזיד עבור ההתקרבות שאחר כך אי אפשר לו ליקרב אחר כך. ונחזור לענין בבחינת אחור וקדם האמור, והנה כל בחינת האחור הכל הוא עבור בחינת דברי הארציות שהאדם נמשך אחרי חמדת הארץ ועל ידי כן מתרחק מבוראו, ובפרט שהאדם מוכרח לדרוך בה להתקיים ולהחיות גופו ועל ידי זה לפעמים נשכח מאתו אהבת ויראת הבורא ועוסק בהם קצת להנאתו ונעשה בבחינת אחור. והנה יעקב אבינו ע"ה בצאתו מבאר שבע נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה ס"ח, י"א), שנטמן י"ד שנה בבית עבר ועסק בתורה יומם ולילה ולא שכב כלל באותן הימים ואחר כך כשיצא לחרן והלך בדרך קצת והדרך ממעט שלושה דברים ואחד מהם שממעט את השם כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ט, י"א), כלומר שאי אפשר לעבוד את שמו יתברך כאשר בביתו וגם כי שכב שם שהוא בחינה מבחינת עולם הזה מה שלא שכב עד הנה י"ד שנים, ועל כן היה יעקב אבינו מצטער צער גדול על בחינת אחור הלז שנתרחק קצת מבוראו ואיך יתקן הרגע זו העברה, וביותר חרה לו על עיקר הליכתו מעתה לחרן להיות שם בבית לבן ובודאי לא יוכל לעובדו יתברך כאשר בי"ד שנים הללו שבכולן עסק בתורה, ובבית לבן יהיה לו שומר הצאן ויכאב לבבו מאוד על זה ולזה הראה לו בחינת הסולם הנזכר הנעשה מדבר ארציות ובו עולים ויורדים והוא בחינת והחיות רצוא ושוב כי גם הצדיק הגדול מוכרח ליפול לפעמים ממדריגתו והחיות הקודש שלו ואז נעשה בבחינת אחור קצת והוא לו לטובתו להיות נעשה אחר כך בבחינת אחור וקדם ועל כן בו עולים ויורדים והירידה הוא צורך עלייה להתעלות אחר כך מעלה מעלה. ועל כן אף אתה אל תתמה על החפץ מה שאתה מוכרח עתה ללכת לחרן כי טובתך הוא להתעלות על ידי זה. וגם עולים גופא מרמז על העלייה שאחר הירידה כי אם לא היה בירידה לא היה נקרא עולה שעולה למעלה ממה שהיה מקודם כי השב למעלתו שהיה בו לא נקרא עולה כי אם בא למקומו והיה לו לומר יוצאים ובאים, ואכן שהראה לו איך שעל ידי בחינת אחור נתעלים למעלה ממה שהיו קודם וזה אומרו מלאכי אלהים עולים וגם יורדים בו בשביל עלייה זו.