באר מים חיים, בראשית כ״ח:י״גBe'er Mayim Chaim, Genesis 28:13
א׳והנה ה' נצב וגו' ויאמר וגו'. צריך לדעת על מה זה צמצם הקב"ה כביכול את עצמו להיות עומד על הסולם אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו ולמה לא נראה אליו בחלום בלתי עומד על הסולם ולומר לו אני ה' וגו'. ואכן הכל סובב על מה שבארנו למעלה שהסולם הוא הרומז על היחוד השלם במאורות עליונות והוא יחוד ד' אותיות שמו יתברך ולזה אמר כאן והנה ה' נצב עליו כלומר בחינת הוי"ה הזה המורה על יחוד האמיתי השלם הוא נצב עליו על יעקב כי הוא בכח מעשיו הקדושים בעוסקו בתורה בי"ד שנים בבית עבר ופרישות דרך ארץ שפעל בהם גרם לבחינת היחוד האמת בשורשו והנה ה' הוי"ה בשלימות נצב על ידו ושמו שלם וכסאו שלם ברוך הוא. ונודע כי יעקב היה תיקון אדם הראשון וממילא כאשר הוא תיקן חטא אדם הראשון ודאי שנעשה היחוד בשלימות כמו קודם החטא.
1
ב׳ואכן הנה נודע אומרם ז"ל במשנה (אבות ג', י"ח) חביבין ישראל שנקראו בנים וכו' חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים וכו' שנאמר (דברים י"ד, א') בנים אתם לה' וגו', שזה הוא חיבה יתירה במה שהודיע להם שהם בניו כי אם קראם בניו בלתי ידיעתם גם זה הוא חיבה גדולה ואך בזה שמודיע להם שנקראו בנים אליו הוא חיבה יתירה שמראה בזה שרוצה להוסיף להם חיבה על חיבה ותענוג על תענוג כי הלא כבר קראם בנים שלא בפניהם כאמור (שמות ד', כ"ד) בני בכורי ישראל, ולא הניח דעתו כביכול עד שקראם בנים בפניהם בנים אתם וגו', וכן כאן תחילה אמר והנה ה' נצב וגו' כנאמר שכל היחוד הזה הנרמז במראות הסולם הכל נצב עליו שהוא גרם כל בחינת היחוד הזה ולא הספיק בזה לבד, רק חיבה יתירה נודעת לו והודיע לו במאמר פיהו יתברך ויאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' (ועיין בזוה"ק שזה מורה על האחדות השלם האמיתי) ואמר ליה בפירוש כי על ידך אני ה' הוי"ה השלם בזיווג ד' אותיות שם המיוחד כי תיקנת חטא אדם ונעשית כשופריה דאדם הראשון קודם חטאו וממילא נכלל בזה כל מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ח, י"ב) סולם זה סיני וכו' סולם זה הכבש וכו' כי הראה לו כל בחינת היחודים הכללים שעל ידיהם מתחבר הארץ לשמים וישמחו השמים ותגל הארץ בהיות היחוד האמיתי וזה על ידי קבלת התורה כי אז עליונים ששו ותחתונים עלזו, וגם הקרבנות הם קישור ויחוד כל העולמות והכל נצב עליו כי הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה לקשר הארץ לשמים העליונים ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל כי הוא הנקרא כל ישראל בכלל הכולל הכל וכוללם יחד, והכל על ידי הארץ הזאת אשר אתה שוכב עליה כי זה שער השמים לקשר התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים כאמור.
2
ג׳גם לפי פירוש חז"ל (שם ס"ט, ג') בכתוב הזה והנה ה' נצב עליו וגו' שהיה נצב עליו לשומרו נכונים הדברים שאמרנו בזה כי חוץ מה שה' עמד עליו לשומרו שהוא חיבה גדולה, עוד חיבה יתירה נודעת לו אשר ויאמר אני ה' שהודיע לו כי אני ה' בעצמי אני ולא מלאך וכו' רק אני ה' עומד עליך לשמרך מכל רע.
3
ד׳אלהי אברהם אביך. הרב האלשיך ז"ל פירש בזה במה שקרא לאברהם אביו ולא ליצחק עיין שם, ולפי דרכינו הנזכר נוכל לפרש שאביך קאי על ה' האמור כלומר אני ה' אלהי אברהם אביך פירוש אני ה' אביך ואתה בני וכמאמר הכתוב (דברים ל"ב, ו') הוא אביך קנך וגו' והכל עבור החיבה היתירה הנודעת לו כנאמר.
4
ה׳ואלהי יצחק וגו'. הנה לא מצינו בכל מקום שיזכיר הקב"ה שמו בתוספת ו' ואלהי כי אם על יעקב כמו בתחילת פרשת וארא וכדומה וכן אנו אומרים בתפילתנו ועיין בזוה"ק (חלק ב', כ"ג.) הטעם לזה כי הו' הוא רק בחינת יעקב וכאן שאמר על יצחק ואלהי נראה שקאי על למעלה ומוסיף על ענין ראשון לומר כי אף שאלהי אברהם אנכי המורה על בחינת הטוב והחסד האמיתי מכל מקום ואלהי יצחק שאני כלול גם מבחינת הדין כי זה הוא בחינת השלם האמיתי להיות נכלל מכל הבחינות וכמו שאיתא בזוה"ק (ואפשר הו' של ואלהי מרמז על יעקב דרגא דו' והוא בחינת הרחמים הכלול מחסד ודין, ובזה רמז גם יעקב והכל מורה על האמור והבן) והראה לו כי אף שעמו החסד והרבה עמו פדות בכל הטובות מכל מקום אינו נמנע מלהשגיח על עולמו גם בדין בכדי להיות שלים בכולא והכל לטובה ולברכה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ו, א') בפסוק (תהלים ל"ו, ז') משפטיך תהום רבה שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים בעולם הזה במשפט הגדול על חוט השערה בכדי שיהיה שכרם שלם לעולם הבא, ולזה אמר אלהי אברהם בחינת הטוב והחסד ועל ידי זה אני מוכרח להיות ואלהי יצחק גם כן להנהיג העולם בדין במשפט בכדי שיהיה להם הטוב האמיתי שזה נקרא טוב מאוד, טוב זה מדת הטוב, מאוד זה מדת הרע (עיין שם פרשה ט', ח') כי הטוב לבד נקרא טוב סתם, וזה נקרא טוב מאוד כי היסורין הם לטובה גדולה מאוד מאוד כאשר הארכנו בזה במקום אחר בכמה בחינות שיש במדת היסורין וכולם הם על צד החסד והטוב האמיתי והוא בחינת הצדיקים שתחילתן יסורין וסופן שלוה (שם ס"ו, ד') כי הטובה שאחרי היסורין היא טובה השלימה שבשלימות וטובה למאוד ועל כן אמר הכתוב (עמוס ה', ב') נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ואמרו חז"ל (ברכות ד':) נפלה, ולא תוסיף ליפול עוד, קום בתולת ישראל. כלומר כשישראל יפלו בתכלית הנפילה שאין נפילה עוד אחריה אז קום בתולת ישראל כי מוכרחין להיות בבחינת צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה ועל כן אמרו ז"ל (מגילה ט"ז.) כשישראל נופלין, נופלין עד לארץ וכשהם עולים, עולים עד לרקיע כי אחרי הנפילה אז העלייה הוא בלתי שיעור ופורחים ועולים עד למעלה מכיפת השמים כמאמרם ז"ל (שמות רבה א', ט') בפסוק (שמות א', י') ועלה מן הארץ כשישראל הם בירידה התחתונה מיד הם עולים כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו אז קומה עזרתה לנו ופדנו (תהלים מ"ד, כ"ו), והכל כי משפטיך תהום רבה שהקב"ה מדקדק עמם לשלם על כל מה שבידם מפעולות הרע בכדי שאחר כך יגביה אותם עד שמי שמיא ולזה אמר לו כאן כי הנה ודאי זה אני מבטיחך אשר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. אך באופן אשר,
5