באר מים חיים, בראשית כ״ח:כ׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 28:20
א׳וידר יעקב נדר וגו'. מפשט הכתוב לכאורה נראה שכל הנדר היה אם יהיה אלהים וגו' ושמרני וגו' אז והיה ה' לי לאלהים. וזה פלא הוא כי מי מישראל שיאמר כן אם יטיב לי אלהים אז אעבדנו ואם ח"ו לא וכו', והוא נודע לכל ישראל כי אף שצרה ויגון אמצא אף על פי כן ובשם ה' אקרא, ואין צריך לראיות. ועל כן פירש רש"י שזה קאי על למעלה והסיום הוא והאבן הזאת וכו' עיין בדבריו והוא קצת דוחק בפשט הכתוב.
1
ב׳והנראה בזה כי חז"ל אמרו כאן (בראשית רבה ע', א') ללמד לדורות הבאים שיהיו נודרין בעת צרה וכו' ולהבין ענין הנדר בעת צרה נראה כי הנה בעת הצרה על האדם אז צריך האדם ליפחד מאוד מאוד ממדת דינו של הקב"ה כי הלא השטן מקטרג בשעת הסכנה, ואפשר זה רמז הכתוב (בראשית כ"ז, א') ויהי כי זקן יצחק ויקרא אל עשו וגו' כי זקן נקרא מושל כמאמר הכתוב (שם כ"ד, ב') זקן ביתו המושל וגו', ולזה כאשר זקן יצחק שמדת הדין מושל ח"ו באדם אז ויקרא לעשו הם מארי דדינא כי נתעוררים כולם ח"ו עבור בחינת הגבורה דקדושה ואז מצא לו השטן הוא עשו אבי אדום לפתוח פיו לקטרג על האדם. ואמנם הנה אמרו ז"ל אם יש דין למטה אין דין למעלה ועל כן כשנודר האדם אז ומקבל על עצמו מיני סגופים כמו התעניות או מניעת אכילתו במקצת בלי תעניות או להרבות בתורה ותפילה אף בחלישת גופו הנה הוא מקבל עליו דין בעצמו בשמחה ויורדין הגבורות והדינים מלמעלה אל שורש האדם הזה כי מיד שמקבל עליו בחינת הסגופים הרי הם כאילו עשאם כמאמר הכתוב (דניאל י', י"ב) כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו'. כי הקב"ה בוחן לבות הוא ומיד כשיודע שזה יקיים כל מה שמקבל עליו עתה, מעלה עליו כאילו כבר עשאם ויורדים כל בחינות הגבורות על ראשו למטה על הדבר הזה שקיבל עליו ונשאר למעלה רחמים גמורים חיים ושלום וחסדים טובים, ואז האיש ההוא יוושע מכל צרותיו ונמתקין כל הדינים מעליו כי אם יש דין למטה אין דין למעלה (ועין בדברי הגילאנטי בספרו קול בוכים בפירוש אומרם ז"ל (בראשית נ"ט.) הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול ותמצא קרוב לדברינו אלה). ואולי לזה אמר הכתוב (ירמיה ל', ז') ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע כלומר מן הצרה גופא באה לו הישועה במה שמקבל הצרה עליו מאהבת נפשו לעבודת ה' יותר ממה שעבד עד עתה, ואז נקרא ואברהם זקן שמדת החסד מושל בעולם ובל יוחן עשו וכת דיליה לקטרג על האדם.
2
ג׳ועוד נראה טעם לנדר בעת צרה כי הנה שורש הנדר הוא בחינת האהבה הגמורה השלימה לה' שמקבל עליו מיני סגופים ויסורים בשביל העבודה אליו יתברך והוא שורש הגבורות, כי לשם זה מתעוררין הגבורות ובאין לעולם להיות הבריות באין לידי אהבה הנפלאה הזאת שיפקיר כל גופו בשביל האהבה ולאהבה אותו בכל נפשו ובכל מאודו אפילו הוא נוטל את נפשך ומאודך זה ממונו של אדם (ועל כן בחינת מדת הבינה הידוע שהוא רחמים פשוטים ומניה דינין מתערין, שלכאורה אין להבין איך שמרחמים פשוטים יתערון דינים, ואמנם כי שם הוא בחינת האהבה השלימה האהבה רבה לה' ועל כן מניה דינין מתערין כי צריך להיות האהבה בקבלת כל מיני דינין על נפשו לאהבתו ועל כל זה הוא רחמים פשוטים כי אין טובה לאדם יותר מזו אם אדם מקיים זאת ועל ידי זה בא לג' דברים שניתנו על ידי יסורין תורה וארץ ישראל ועולם הבא (ברכות ה'.), כי כל אלה הם במדה הזו כידוע לכל חכמי לב) ועל כן בהתעורר האדם על עצמו בחינה זו לאהוב את ה' גם בקבלת היסורין ונודר בעת צרה, אז יומשך על בחינת מדת הדין שלמטה כח והמשכה מעצם השורש של הגבורות במקום שמניה דינין מתערין, וזה הוא שורש כל הדינין במה שמקבל האדם על עצמו יסורין בשביל אהבת ה' אלהיו כי לשם זה נבראו וניתנו בעולם ואין הדינין נמתקין אלא בשורשן, ובשורשן רחמים פשוטים הם כאשר אמרנו שלא ניתנו כי אם לטובה ולברכה שיבוא האדם לאהבה שיוכפל לו שכרו על ידי זה עד אין שיעור וערך, והן הן הנקראין יסורין של אהבה כלומר שמקבל עליו יסורין בשביל גודל האהבה לה'. ועל כן אמרו ז"ל (שם) אם מקבלן באהבה מה שכרו, (ישעיה נ"ג, י') יראה זרע יאריך ימים וגו'. כי נמתקין אליו כל בחינות הגבורות להיות לו לחסדים ולטובות וברכות.
3
ד׳ולזה אמר הכתוב כאן וידר יעקב נדר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וגו' עד והיה ה' לי לאלהים פירוש אף כשאהיה בטובת האל וחסדיו מבחינת שם הוי"ה ברוך הוא אף על פי כן והיה ה' לי לאלהים שאני אעבוד אותו בבחינת הדין במיני סגופים ותעניות בכדי להוריד הדין עליו למטה ולהמתיק הדין למעלה בשורשו. וגם לעורר בזה שורש הדינים למעלה שלא ניתנו כי אם בשביל זה שיאהב האדם את ה' בכל נפשו ובזה ממילא יומתקו כל הדינים ויהיה אלהים עמדו בכל הדרך לשמור אותו מכל צרה וצוקה ולתת לו לחם לאכול ובגד ללבוש כי כל הדינים יתהפכו אליו לטובה ולברכה. ואפשר לזה כיוון בזוה"ק שביאר בפסוק הזה והיה ה' לי לאלהים אפילו רחמי אשוי לקבלי לדינא בגין דאפלח קמיה תדיר וכו', כי זה העובד את ה' בטובה לבד אין עבודתו שלימה ותדיר, כי אם ידחק ליה שעתא ירפה ידיו מהעבודה. אבל המקבל עליו העבודה במיני יסורים וסגופים בכל נפשו הרי העבודה שלימה ותדיר תמיד וזה אפילו רחמי אשוי לקבלי לדינא כלומר אפילו כשאהיה בטובה לא אמלא בדשן נפשי לעובדו בטובה כי אם אשוי לקבלי לדינא לנהוג במניעות אכילה ושתיה ופרישות דרך ארץ כמו מי שהוא ח"ו בבחינת הדין שאין לו מה לאכול והכל בגין דאפלח קמיה תדיר בין בטיבו בין בעאקו שלא יהיה לי מניעה משום דבר, ולזה פצו שפתיו ודיבר פיו בצר לו להיות נשבע לה' נדר לאביר יעקב ואמר בתחילה אם יהיה אלהים עמדי כלומר כי על ידי הנדר שאני מוכן לעשות יהיה בעיניו כאילו כבר נעשה ועל ידי זה יהיה אלהים בחינת הדין עמדי למטה ויומתק למעלה ולא יהיה שם כי אם בחינת החסדים והמתקת הדינים.
4
ה׳או אם יהיה אלהים עמדי. כי על ידי שאעבוד אותו בבחינת הדין לקבל עלי סגופים ויסורי הגוף יומתק הדין בשורשו למעלה ויהיה אלהים עמדי לעזרני בכל הטובות וישועות ושמרני בדרך כידוע שבחינת הדין הוא המוכן לשמור את ישראל מכל אויביהם, כי הוא הלוחם בשונאי ישראל הבאים עליהם כעין שמירת שרה מפרעה ואבימלך שהיה על ידי הדין שלקה בהם וכדומה. והכל הוא כשהדין נמתק למעלה אז הוא מוכן לחול על ראש שונאי ישראל בכדי לשמור את ישראל מכל צריהם וכמו שאיתא בזוה"ק השתא דינא איצטריכנא לנטרא לי.
5
ו׳אשר אנכי הולך. לכאורה זה מיותר והיה די באומרו בדרך הזה. ויבואר על דרך אומרם ז"ל (סוכה נ"ב:) בתחילה קראו הולך ואחר כך אורח וכו'. הרי שהולך מורה יותר על בחינת ביאה באקראי בעלמא מעובר אורח כי הולך הוא שהולך תיכף מזה, ולזה אמר בדרך הזה אשר אנכי הולך כי בהליכה עתה אל חוץ לארץ איני נקרא אפילו אורח כי אם הולך שדעתי רק ללכת ולשוב תיכף אל ארץ מולדתי וזה להקל מעליו שמירתו יתברך לומר כי הנדר הוא אף שישמרני בדרך הקל הזה לא השמירה בקביעות או כעובר אורח על כל פנים.
6
ז׳ונתן לי לחם וגו'. חז"ל פירשו בזה כמה פירושים, ונראה עוד כי הנה בארץ עממים נאמר (יחזקאל ד', י"ג) לחמם טמא בגוים וגו' ומזה היה יעקב אבינו מתיירא מאוד שלא יטמא ח"ו בגיעולי גוים, וביקש מה' שהוא יזמין לו לחם לאכול לחם שהוא ראוי לאכול שיהיה על טהרת הקודש כי ההזמנה מה' ודאי שיהיה בקדושה וטהרה וגמירי (סנהדרין נ"ט:) דאין דבר טמא יורד משמים.
7
ח׳או יאמר ונתן לי וגו'. כי הנה בפירות ארץ ישראל נאמר (דברים ח', י') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וגו', הרי שהותרה השביעה בהם כי אף אם יושבע האדם מהם יוכל לברך את ה' אלהיו על ידי האכילה הראויה כי קודש הם וגדילים בקודש, מה שאין כן פירות שאר הארצות אף שהותרה האכילה בהם אבל לא לשבוע כי השביעה מביא את האדם לכל עוון ולכל חטאת כאומרו (דברים ל"א, כ') ואכל ושבע ודשן ופנה וגו', ונאמר (שם ח', י"ב) פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו', ולזה אמר הכתוב הנזכר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגו' כלומר כיון שלחמם לחם טמא בגוים הוא על כן רק יאכלו בני ישראל ולא ישבעו מאתם שלא להתמשך אבתרייהו אחרי תאות הלב הגסים, ואין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבני נשא אלא מגו אכילה ושתיה כמו שאיתא בזוה"ק (חלק ב', קנ"ד:), ולזה אמר כי עתה שאני הולך לחוץ לארץ איני רוצה כי אם לחם לאכול לבד להחיות נפשי ולא לשבוע וגם בגד ללבוש כי גם הבגד איני רוצה כי אם ההכרח לצורך הלבישה להתכסות בהם ולא יותר כי אמר אין נכסי חוץ לארץ כדאי לי כמאמר חז"ל (עיין ילקוט רמז קל"ג) והכל עבור ענפי הקדושה שלא ימצא בנכסי חוץ לארץ כמו בארץ ישראל.
8
ט׳או יאמר לחם לאכול. כי אמרו חז"ל (מנחות ק"ג:) בפסוק (דברים כ"ח, ס"ו) והיו חייך תלוים וגו' זה הקונה מן הפלטר וכו' כי הצריך לקנות בכל יום ויום ואין לו על כל פנים לקנות על שנה או על חודש חייו תלוים מנגד אולי לא ימצא לקנות כפעם בפעם או יהיה נפיחי כפן מדלית איסר, אך הבוטח בה' בכל לבו בהיותו יודע ונקבע בלבו באמיתיות גמור באמונה שלימה כי ודאי הוא הנותן לחם לכל בשר והוא יזמין לו בכל עת הצטרכותו מה שיצטרך בלתי ספק, זה יכול אפילו לקנות מן הפלטר כי לא ירעיב ה' נפש צדיק כי צדיק באמונתו יחיה במה שהוא מאמין בה' שודאי יזמין לו פרנסתו תמיד בזה יחיה תמיד ולא יחסר לו לעולם. וזה שאמר יעקב אם יהיה אלהים עמדי וגו' פירוש שיהיה תמיד עמדי ונתן לי לחם לאכול שיתן לי הלחם בעת אשר אצטרך לאכול ובגד ללבוש בעת שאצטרך, ולא אצטרך להכין לי על השנה כולה כי הוא יהיה תמיד עמדי להכין לי בעת הצטרכותי ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים כ"ג, א') ה' רועי לא אחסר, כשה' רועי שאני יודע ובוטח שהוא הרועה אותי אז לא אחסר לעולם ולא אצטרך להכין מיום למחרתו לצד אולי לא אמצא לקנות כי כלום חסר מבית המלך ותמיד יזמין לי כל הצטרכותי.
9