באר מים חיים, בראשית כ״ט:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 29:1
א׳וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. לשון זה צריך פירוש כי מה נשתנה זה מכל מקום שכתוב וילך או ויצא, והנראה כי נודע אשר שני מיני עבודת ה' נמצאים בעבודת אלהינו יתברך שמו. אחד הוא על ידי תורה ותפילה ומעשים טובים שניתנו מן השמים ועל ידיהן אדם מיחד שמו הגדול יתברך כל אחד לפי שורשו וערכו וחפץ לבו באהבת ה' ויראתו והקב"ה מקבל נחת רוח מזה כי הוא אמר ויהי שאמר ונעשה רצונו וכל מצוה ומצוה הוא כתר לקונו יתברך שמו כמו שאיתא (בחגיגה י"ג:) סנדלפון הגבוה מחבירו ת"ק אמה עומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו ופירשו שם בתוספות מתפילת ישראל הוא עושה עטרות וכן הוא בזוה"ק (בשלח נ"ח.). והשנית הוא על ידי דברים התחתונים הגשמיים שנתרחקו מאור פניו יתברך וניצוצי הקדושה אשר בהם מוטבעים ומשוקעים בקליפות והרע, ועל כן אדם הנמשך אחריהן פונה לבבו מאת ה' ומרבה בגופו ונפשו טומאת וזוהמת הסטרא אחרא והרע כי הגשמיות אשר בהם הוא מסטרא אחרא ואין יצר הרע מתרבה בגו מעוהי דבני נשא אלא מגו אכילה ושתיה כמו שאיתא בזוה"ק ואמרו חז"ל (תנא דבי אליהו פרק כ"ו הובא בתוספות כתובות ק"ד.) עד שיבקש אדם שיכנסו דברי תורה לתוך גופו יבקש רחמים שאל יכנסו מעדנים לתוך גופו כי זה שורש כל הרע וכן בכל התאות וחמדת הגוף מדברי עולם הזה השפל.
1
ב׳ואכן אלהינו יתברך שמו הכל יכול וכוללם יחד לא לתהו בראם להיותם אבן מכשול לפני בריותיו שברא במדת הרחמים להורישם גיהנם על ידיהם כי חפץ חסד הוא ועיקר בריאתם היה כי יש עבודה גדולה ורבה נפלאה למאוד אשר אם אדם זוכה לעבוד על ידיהם עבודתו יתברך שמו שגם בעת עשות כל דברים התחתונים הגשמיים יהיה לבו רחוק ומופשט ומובדל מלהתאוות להם בשום אופן אדרבה יהיו נמאסים אצלו בתכלית המיאוס עד שאם לא היה בהכרח לעשותם מצד העבודה שיש בהם לא היה עשאם בשום אופן לא מחמת כפיית התאוה רק מחמת המיאוס האמת שנמאסין בלבו בשלימות וכמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב.) בתאות הזיווג תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה וכמו כן בכל התאוות. והנה בתאות אכילה כשישים האדם אל לבו מה נעשה ממאכלו אחרי אכלו ואחרי שתו ודאי יהיה נמאס אצלו תאוה הזאת בשלימות. ואמנם הנה בכל הדברים התחתונים האלה אין גם אחד שלא נמצא בו ניצוצים הקדושים וחיות הקודש המגיע אל הדבר ההוא מבוראנו יתברך שמו שהוא תמיד בכל עת ובכל שעה ובכל רגע מחיה ומהוה את כולם ואלמלי יצוייר העדר שפעו וחיותו מכל הנמצאים שבעולם אף על רגע כמימרא היה כל העולם כלא היה, והיה לאפס ואין.
2
ג׳וזה עיקר העבודה בדברים ההם להיות נבזה בעיניו נמאס בתכלית המיאוס כל בחינת הגשמיות והרע שסביב הניצוץ הקדוש ויחשוק ויתאוה לעבודת אלהינו יתברך שמו והוא לברר הניצוץ הזה מתוך הדבר ההוא כל אחד לפי בחינתו וערך מוחו ושכלו, וכבר דברנו מבחינות האלה בכמה מקומות. אם מי שחלק לו אלהים בבינה ונפשו יודעת ברזי אלהינו יתברך שמו בסודות המבוארין בדברי קודש קדשים האר"י ז"ל איך לברר מכל דבר הניצוץ שלו והן עוד יותר גבוה מי שמשיג שורש כל דבר ודבר שבעולם מחוט שרוך נעל ועד דבר הגדול שבגדולים איה מקום מוצאו ומובאו בשורש המרכבה העליונה ודבר זה נודע על ידי קריאת שם של כל דבר כי שם כל דבר ודבר הוא שורש חיותו למעלה ובבחינה זו יוכל ליחד שמו הגדול והקדוש בכל דבר ודבר מדברי העולם בלכתו ובשבתו ודיבורו ומעשיו בכל הדברים, ובחינה זו היא גבוה למאוד אין כל אדם זוכה לה כי אם לשרידים אשר ה' קורא המה יכירו וידעו שורש כל דבר בשמי השמים ומיחדים על ידי זה יחודים העליונים. ועל זה אמרו חז"ל (מדרש תלפיות ערך חנוך) חנוך תופר מנעלים היה ועל כל תפירה ותפירה היה מיחד שמו יתברך. והן בדרך הפשוט המבואר ברמב"ם (פרק ג' מהלכות דעות הלכה ב') ושולחן ערוך (אורח חיים סימן רל"א) שהוא להיות כל דבר ודבר נטפל למצוות ה' שלא יאכל כי אם להיות בריא לעבודתו יתברך שמו וכן בכל הדברים לא יעשה כי אם עד שימצא בהם מקום לה' כמו השינה כדי שינוח גופו בשביל לעסוק בתורת ה' וכדומה. והעיקר הוא המיאוס בגשמיות הדברים ההם בתכלית המיאוס כי בלתי זה כשאינו נמאס התאוה אצלו בכל אופניה אף אם יכוון כל הכוונות שבעולם לא יועילו ולא יצילו לברר הניצוצים הקדושים בשלימות כיון שרצון חשקו לגשמיות הדברים בכח תאותו הבאה משרש הרע. ואמנם אף על פי כן אם לא זכה עדיין להיות נמאס בתכלית לא ינוח מה שיודע לעשותם לשם ה' באחד מבחינות הנאמרים כי אפשר על ידי זה יוכל מעט מעט לבוא לבחינת שיהיו נמאסים אצלו בשלימות. וגם על כזה אמרו חז"ל (אבות ב', כ"א) לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה כי כל אשר בכוחך עשה. אבל באמת לא יבורר הניצוץ בשלימות שיהיה בזה יחוד שמותיו הקדושים אם לא כאשר ימאס בתכלית כל הגשמיות כאמור. ועבודה זו היא חשובה לפניו יתברך מאוד מאוד כנודע, וכאשר כתבנו כמה פעמים. לפי שזה הניצוץ נתרחק מאוד מאור פניו יתברך ונטבע ונשקע בתוך עמקי הקליפות והרע, וכאשר זוכה הניצוץ להשיב לבית אביו אין שמחה כשמחה זו לאב ולבן, והבן.
3
ד׳והנה אדם העובד את ה' בבחינה הראשונה על ידי תורה ותפילה ומעשים טובים לבד הנה הוא צריך להתרחק מאוד מכל דברים התחתונים הגשמיים ומכל שכן במקום שנתרבה חושך הקליפות והרע, כי לא ניסה ללכת באלה ופן כאשר יבוא ביניהם יחטיאו אותו ח"ו. והן מצינו ברבי אלעזר בן ערך שהיה שקול ככל ישראל וכאשר איקלע למקום אשר נמצאו מדברים הגשמיים המושכים את לב האדם מרוב טובם אימשיך בתרייהו ואיעקר תלמודיה עד שקרא על החודש הזה לכם החרש היה לבם כמו שאמרו חז"ל (שבת קמ"ז:). כי אף אצל צדיק גדול, עבודה גדולה היא כאשר בא למקום אשר רבתה חושך הקליפות לצאת נקי מהם. ונודע מזוה"ק (חלק א', פ"א:) אשר כל זה היה עיקר ירידת אברהם אבינו למצרים בכדי לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו ולאתרחקא מעובדי מצרים. ועל כן יעקב אבינו כל אותן י"ד שנה שהיה נטמן בבית עבר לא שכב בלילה כלל שהיה עוסק בתורה כי התרחק מכל הדברים התחתונים, ולאו דוקא משכיבה לבד כי אם מכל הדברים התחתונים כאומרם ז"ל שלא עסק בהם כי אם מעט מן המעט שהיה ירא מפניהם מלהציג רגליו ביניהם. וכשעודו היה בבחינה זו לא היה יכול ללכת כלל ארצה בני קדם כי נודע אשר חכמים היו להרע למאוד ששם היו בני אברהם ששלחם אל ארץ קדמה ומסר להם שם טומאה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צ"א.), עד שנשתבח שלמה המלך ע"ה שנתחכם יותר מהם כמו שכתוב (מלכים-א ה', י') ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ואמרו חז"ל (ילקוט נ"ך רמז קע"ז) ומה היה חכמתן שהיו יודעין במזל וערומים בטייר (פירוש אסטרולגיא) וכיון שהם היו נשקעין כל כך בקליפה, והטומאה רבתה בהן לא היה יכול יעקב להכין פעמיו לשם כי ח"ו ח"ו פן ימשך אחריהם מעט מן המעט.
4
ה׳ואמנם כאשר שכב יעקב במקום המקודש והראו לו הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כאשר כתבנו למעלה שאף כל דברים התחתונים הגשמיים המוצבים ארצה בגוש עפר הארץ הנה ראשו מגיע השמימה וכולם יש להם שורש במרכבה העליונה ואין חיותם וקיומם ועמדם עד עתה כי אם מאור וכח ה' המתלבש בהם. ואדם המשכיל, כח בו לעשות יחודים וזיווגים עליונים קדושים ונוראים למאוד. עד שאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כנזכר למעלה, כי לא ידע שיש עבודת ה' באלה הדברים והיה סבור שאין עבודת ה' כי אם בתורה ותפילה ומעשים טובים, אבל עתה אכן נודע לו הדבר הנורא הזה שגם מקום זה נורא הוא ליחד על ידו יחודים נפלאים ולעשות בזה נחת רוח גדול לפני מי שאמר והיה העולם, אז היה מותר לו ללכת ארצה בני קדם. כי כשהוא בבחינה זו אינו ירא משום דבר כי כל דבר ודבר שרואה לפניו אינו רואה כלל דבר הגשמיות שבו כי אם כח ואור ה' המתלבש בו להחיותו. ותיכף כשבא לפניו דבר כזה הנה הגשמיות שבו נעשה נבזה בעיניו נמאס בלבבו וישכם ויאמר באמת כי זה הבלי הבלים שטותים, גם טומאתם בהם, כי כל הגשמיות הם שורש הקליפות והרע, ואינו נותן לב כי אם לניצוץ הקדוש אשר שם, ומכין לבו בכל כוחו ליחד יחודים על ידי דבר הזה ולברר הניצוצים הקדושים מדבר זה ולהכניע ולשבר כח הטומאה והרע שסביבו. ובזה נכנעים ונשברים כל הקליפות כי שיברם בלבבו ואז על שחל ופתן ידרוך ירמוס כפיר ותנין וזר לא יקרב אליו כי קודש הוא והקדיש תאותו לה' אליו בלבד. והנה ידוע אשר כל דברים התחתונים מכונים על שם הרגלים של אדם לפי שהם התחתונים מכל האדם והם המוצבים ארצה.
5
ו׳וזה שאמר הכתוב וישא יעקב רגליו פירוש שנשא את רגליו למעלה לראש לעשות מכל דברים התחתונים בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וחז"ל אמרו (בראשית רבה ע', ח') לבו נשא את רגליו גם כן רומז לדברינו שלבו הטוב במה שמיאס בלבו באמת כל בחינות תאות הגשמיות הוא נשא את רגליו מה שעושה בכל דברים התחתונים למעלה למעלה. והנה גם הוא בהליכתו ברגליו היה מיחד יחודים בעולמות העליונים, חוץ מדרך הפשוט מה שלא הלך כי אם לדבר מצוה ולא נתערב בלבבו שום דבר חוץ ממה שהלך לישא אשה, שיחשוב בשביל ממון ח"ו או לנוי אף מעט מן המעט כי כבר יצא יצא מכל בחינות האלה ולא כיוון באמת כי אם לקיים מצות ה' כיבוד אב ואם ולהקים זרע צדיקים בעולם שיעבדו את ה' ויעשו לו נחת רוח כאשר נתבשר על זה בחלום הלילה משמו יתברך. ועל כן וילך ארצה בני קדם בלי שום מורא ופחד כי לא היה מתערב בלבבו שום תאוה כל שהוא לדברים התחתונים וכבר היה יכול לאשגחא באינון דרגין ולאתרחקא מנייהו, ונתקיים בו (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. כי כאשר ידע לידע את ה' בכל דרכיו אז ה' הטוב אל יתן למוט רגליו ומותר לצעוד בכל מיני טומאות הקליפות ויכנס בשלום ויצא בשלום וכי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו ככל הנאמר.
6
ז׳גם ירצה לומר לפי דרך הנזכר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. כי נודע אשר ג' הראשונות נקראים ימי קדם בסוד הכתוב (איוב כ"ט, ב'-ג') מי יתנני כירחי קדם וגו' בהלו נרו עלי ראשי. כי המה נקראים בבחינת הראש וזהו שכתוב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם כלומר שנשא את רגליו וכל דברים התחתונים לארץ בני קדם למעלה לראש והוא ממש סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והבן.
7