באר מים חיים, בראשית כ״ט:י׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 29:10
א׳ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו'. כלומר הנה יעקב ראה אותה אבל היא לא ראתה את יעקב מחמת שלימות מלאכתה שלא רצתה לישא עיניה לראות בבני אדם ולזה כאשר ראה יעקב זאת אמר מעתה אי אפשר לי לבדוק ולנסותה בנסיון אליעזר עבד אבי אבא לומר לה השקיני מים כיון שהיא עוסקת במלאכתה באמונה שלימה ואפשר לא תרצה לבטל והשכיל דעתו כי זה הכל מה' הוא כי רבקה לפי שהיתה צריכה לבוא אל יצחק המורה על דינים הקשים פחד יצחק היה מוכרח להמצא ברבקה שתהיה גומלת חסדים למאוד בכדי שתמתיק קצת דיני יצחק והוא בחינת העלאת מיין נוקבין ועל כן עלו המים לקראתה והיא שאבה ותשק את העבד ואת הגמלים לגודל החסד שבה כאשר כתבנו במקומו שזה היה עיקר נסיון אליעזר לידע אם היא גומלת חסדים להמתיק דיני יצחק מה שאין כן ביעקב שידע כי הוא ממוזג מחסד ודין ונוטה לחסד ואין צריך לקחת אשה בעלת גמילות חסדים אדרבה הוא צריך להשפיע החסד להמתיק דיני נוקבא בבחינת השפעת מיין דכורין הבא מן הזכר. ועל כן,
1
ב׳ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן וגו'. כי הראה אשר הוא צריך להשפיע החסדים בעולם להמתיק דיני נוקבא. ונודע אשר באר נקרא ציון וירושלים וכמאמר חז"ל (בראשית רבה ע', ח') והוא בחינת המלכות נוקבא שנקראת באר מים חיים וגו' ולגודל תוקף הדינים הנמצא בה אינה יכולה להשפיע מימיה חסדי דוד הנאמנים לכל כי אם למי שזוכה גם על פי דין הגמור להיטיב לו והם אשר אמרו עליהם חז"ל (ברכות י"ז:) בפסוק (ישעיה מ"ו, י"ב) שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה שכל העולם כולו ניזון בצדקה והם ניזונים בזרוע כי גם מדת הדין מסכים להיטיב עמהם ואינם צריכים לעשות עמהם צדקה וחסד הנקרא נהמא דכסופא כאומרו (דניאל ט', ט"ז) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, כשאדם ניזון מאת הבורא יתברך ברוב רחמיו וחסדיו אז הוא בוש לפניו מאוד שלא זכה בעבודתו להיות ניזון בשכר חלף עבודתו וצריך ליזון בחנם והוא ממש עבדא דנהים כריסא לא שוויא. מה שאין כן אלו הניזונין גם במדת הדין, יש להם נחת רוח ולבוראם נחת רוח, כי לזה ברא העולם לתת שכר בדין ולא בבושה ובחסד. ועל כן לתוקף הדינים הנמצאים בבאר מים חיים הלז אינה משפיע מטובה לכל, והדינים המה מונחים עליה כאבן על פי הבאר שלא יוכל כל אחד לשאוב, עד שבא יעקב בכוחו הגדול וזכה להיות ניזון בזרוע גם על פי תוקף הדין וכאשר ביקש למעלה ואמר אם יהיה אלהים עמדי שגם אלהים יסכים להיטיב עמי כמו שמובא בדברי הרב האלשיך והאור החיים זללה"ה.
2
ג׳ועל כן ויגש ויגל את האבן מעל פי הבאר ואמרו חז"ל (בראשית רבה ע', י"ב) כאדם שמעביר הפקק מעל פי הצלוחית להודיעך שכוחו גדול. ולא כיוונו על גשמיות כוחו בגוף כי לא ישתבח יעקב בכזה וחז"ל אמרו (אבות ד' א') איזהו גבור הכובש את יצרו ולא איזהו גבור שיוכל להכות כ' בני אדם כי לא ישתבחו ישראל בעשיות האלה כי ה' הוא הלוחם מלחמתם ואינן צריכין כלל לגבורה לכבוש מלחמות וכדומה, ואמנם יעקב היה כוחו גדול בבחינת הרוחניות לבטל הדינים המונחים על פי הבאר ולהשקות את הצאן צאן קדשים והארת רחל נקראת צאן (כמו שמובא בדברי האר"י ז"ל) להשפיע לבאי עולם חסדי המקום ברוך הוא בצדקה, והוא בעצמו היה ניזון בזרוע כי שיבר והכניע כל כוחי תאות מורשי לבבו הבאים מכוחות הדינים וזכה להיות ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו והם כוחות הדינים הנמצאים שכולם מסכימים לברכתו ועל כן גש וגל אבן מפי באר מים והשקה את הצאן.
3
ד׳וגם משה רבינו כן עשה בעת שישב על הבאר במדין ובאת צפורה לקראתו נאמר (שמות ב', י"ז) ויקם משה ויושיען וישק את צאנם, כי הוא היה בבחינה אחת עם יעקב כמו שאיתא בזוה"ק (תיקוני זוהר תיקון י"ג) משה מלגאו יעקב מלבר, וגם הוא הוריד והשפיע החסדים לבאי עולם וישק את הצאן צאן קדשים כאמור. ואף על פי שעשה יעקב לרחל כל זאת שגל את האבן והשקה את הצאן לא דיברה עם יעקב מטוב ועד רע לשאול אותו מי הוא ואיזה הוא רק וישק יעקב לרחל וישא את קולו וגו' אבל היא לא עשתה כלום לשלימות אמונת עבודתה ויראתה את פני ה'.
4