באר מים חיים, בראשית כ״ט:כ״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 29:21
א׳ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה. צריך לדעת אומרו הבה את אשתי ונודע אשר עדיין לא אשתו היתה כי לא לקחה עד אחר השבע שנים, וגם מה שאמר כי מלאו ימי לכאורה ללא צורך כי כבר היה לבן יודע זאת, ומה שאמר ואבואה אליה ודאי מיותר והכל יודעין למה כלה נכנסה לחופה. ואכן נראה כי נודע מה שכתב הרב הקדוש בעל אור החיים זצלה"ה כי יעקב כיוון לקדש את רחל בביאה ולא בכסף בשכר עבודה שעבד בעדה כי כל השכר מלוה הוא והמקדש במלוה אינו מקודשת עיין שם. ולפי זה ודאי הקושיא במקומה עומדת במה שאמר הבה את אשתי.
1
ב׳ואכן מה שנראה לי הוא כי יעקב קידשה בכסף מלא במה שעבד בעדה כי כבר כתבנו שיעקב עבד עבודה אשר היתה מוטלת על רחל שהיתה רועה לאביה וקיבל הוא העבודה שעליה לעבוד בעבורה ונמצא לא מלוה הוא כי אם פרעון חובה, ובדעתה היה שזה ממון גמור יחשב להתקדש בעד זה. והגם שרחל לא היתה מחויבת בזה מצד יושר הדין מכל מקום לא יהיה אלא כנכרי אלם שאנסוה לעבוד עבודה וכשבא יעקב ופרע בעדה בדעתה ודאי ממון גמור יחשב כי סוף סוף היא היתה צריכה ליתן ממון זה. ונמצא כיון שקידושיו קידושין מאז שוב ודאי לא עלה על לב יעקב שיחליפנה באחרת כיון שאשתו זאת מכבר היא ובודאי כשיבוא יעקב אליה לא יכוון עוד לבעול לשם קידושין כי היא מקודשת ועומדת וכיון שלא יבעול לשם קידושין הרי יעשה הבעילה באחרת בעילת זנות ואיך יפקיר לבן את בתו לבעילת זנות, ואמנם עוד דבר אחד היה יעקב ירא שלא ילמוד לבן לבתו רחל שתחזור מקידושיה בכדי שיוכל להחליף אותה באחרת וכבר פסקו הפוסקים (שולחן עורך עבן העזר סימן כ"ט סעיף ז') במי שאמר לאשה התקדשי לי במאה דינרין אלו, שתוכל לחזור אף בדינר האחרון. וכאן שאמר אעבדך שבע שנים ולא פירש איזה ז' שנים ודאי פירושו בשבע שנים הראשונים כמו שכתבו הפוסקים (עיין שולחן ערוך חושן משפט סימן ע"ג סעיף ט') בנכתב בשטר עד הפסח שצריך לפרוע בפסח הבא ראשון כי אם לא כן בטל השטר. וכיון שפירש בשבע שנים הראשונים הרי הוא כמו שאמר בק' דינרין אלו שיכולה לחזור בהן אפילו באחרון ועל כן המתין יעקב עד כלות כל הימים שלא יחסר אף יום אחד מז' שנים שאמר, וכיון שנמלאו כל הימים ולא חזרה בהן הרי הקידושין קיים בתוקף ובחיזוק רב. וזה שאמר הכתוב ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כלומר הנה כבר היא אשתי בכסף קידושיה שקבלה מאתי בפרעון חובתה וכבר לא תוכל לחזור מקידושיה כי מלאו ימי כל הימים אף יום האחרון ואין אחר מעשה כלום.
2
ג׳ועוד כיוון באומרו כי מלאו ימי כי הן נודע מאמר חז"ל (נזיר ז'.) חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים לשנה אבל יעקב ברוב צדקתו החמיר על עצמו והשלים לו אף מה שימות החמה יתירים על שנת הלבנה וזה שאמר כי מלאו ימי פירוש אף שהימים יתירים על השנים אף זה נתמלא באופן שבודאי אין לך עוד טענה עלי על העבודה, והיא לא תוכל לחזור כי כבר נעשה מעשה גמורה ועל כן ואבואה אליה פירוש הנה תיכף ואבואה אליה בלי קידושין אחרים כי נתקדשה מאז, וגם ואבואה אליה סתם בלי כוונה לשם קידושין כי היא מקודשת ועומדת באופן שלא תוכל להחליפנה ולהמיר אותה באחרת כי את זו קדשתי ולא אחרת ואיך תטיל על בתך חתיכה דאיסורא שתבעל ח"ו בעילת זנות בלי קידושין קודם ובלי כוונה לשם קידושין. ואמנם לבן הארמי כשמו כן הוא נבל הוא ונבלה שמו ונבלה עשה והפקיר את בתו לזנות בכדי להעשות מחשבתו אשר חשב לעכב את יעקב עוד ז' שנים בביתו כי ראה שנתברך מאוד על ידי יעקב.
3
ד׳ואולם נודע אומרם ז"ל (כתובות כ"ח:) ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים בעצמן לא כל שכן ובודאי נתן הקב"ה בלב יעקב שאף על פי כן יכניס מורא בלבבו על רמאותו של לבן אולי רימהו ונתן לו לאה תחת רחל וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכיוון לשם קידושין ועיקר כי מידי ספק לא יצא פן יחליפנה וימיר אותה וכיוון לשם קידושין גמורים. וזהו שאמר הכתוב להלן ויהי בבוקר והנה הוִא לאה, שדקדקו המפרשים בתיבת והנה שאינו מסודר בסדר הלשון והיה לו לומר וירא וכדומה וגם למה נכתב הִוא בוא"ו ובחירק עיין בדבריהם. ולדברינו נכון כי יעקב הנה גם בלילה היה חושב אפשר רימהו לבן הארמי ונתן לו לאה בתו ובבוקר כאשר נתקיים בו (איוב ג', כ"ה) ואשר יגורתי יבוא לי, אמר הכתוב והנה הוא לאה פירוש הנה היא לאה שחשב עליה הוא בלילה, ובבוקר הוא שהודיע שהיא היא הלאה אשר חשב וירא ממנה.
4