באר מים חיים, בראשית ג׳:ב׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 3:2
א׳ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון. השיבתו תשובה כוללת על כל דבריו מה שרצה לאסור להם אכילת עצי הגן. הן על דרך הגדר, והן בדרך שאלה איך היתה דבר ה'. ואמרה לו, הנה בפירוש צונו ה' להיות דוקא נאכל משאר עצי הגן וכאשר כתבנו בפסוק ויצו ה' האמור. ובודאי לא שייך גדר וסייג במה שבא הצווי מפורש דוקא לאכול. ורק מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, כלומר די בגדר שנצטוינו מפיו יתברך שמו שאף לא תגעו פן תמותון. והנגיעה במיתה כמו באכילה כי כן סברה בדעתה כי אדם עשה לעצמו גדר וסייג לאסור הנגיעה בעצמו ואמר לאשתו שהאכילה והנגיעה אסורה במיתה (כמו שמובא באבות דרבי נתן פרק קמ"א, ה') ובזה עברה על לא תוסיף ויתר כנטול דמי ועברה על לא תגרע. ויש לדון מה שדן אדם לאסור הנגיעה כי כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע (פסחים כ"א:) ונגיעה מקרי הנאה כי חשיב כמשתמש באילן וכעין שאמרו חז"ל (עירובין ק'.) לענין שבת אין עולין באילן ואין נתלין ואין נשענין באילן וכו' הרי שגם נגיעה חשיב משתמש וגם להיות שתאוה הוא לעינים על כן סבר שראוי להתרחק מראייתו מכל שכן לנגוע בקצהו.
1