באר מים חיים, בראשית ג׳:כ״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 3:21
א׳ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. כי אחר שראה הקב"ה שטוב בעיני האדם לראות ולהבין בטוּב ה' ובגדולתו וזיו יקר תפארתו, והנה להראות להם בבחינה השלימה באספקלריא המאירה אי אפשר, לצד שהלך בחושך וכשיסתכל פתאום באור הגדול והנורא יכהה אור עיניו באופן שלא יוכל לקבל עצם האור בשום אופן, ואמנם הבא לטהר מסייעין אותו וחפץ ה' להנהותו מאורו הרב, מה עשה הקב"ה האיר לו דרך מסך המבדיל שיוכל להסתכל ולקבל האור ההוא. ועל כן ויעש להם כתנות עור סוד התפילין שהבתים הם של עור ועל ידם מאיר אור המוחין מד' פרשיות. ועל כן כתוב בזה ויעש ה' אלהים כי ידוע שהפרשיות הם סוד מוחי אבא והבתים הם סוד מוחי אימא והם הוי"ה ואלהים כנודע. גם הוי"ה ואלהים הם מספר יב"ק סוד אהי"ה הוי"ה אדנ"י שהם סוד התפילין בסוד (בראשית ל"ב, כ"ג) ויעבור את מעבר יב"ק כנודע, ובזה וילבישם בבחינת התפילין ממש שהלביש את האור הגדול תחת מכסה עור תחש שיוכלו האדם ואשתו לקבלם.
1
ב׳או ירמוז כתנות עור על בחינת השכל הנעלם אשר הארכנו בביאורו בספר סידורו של שבת (חלק שני דרוש ב' אות י"א) והוא הנקרא בדברי מרן הרב איש אלהים מורינו הרב ר' חיים ויטאל (בעץ חיים שער קיצור אבי"ע) שכל העיוני כי השכל הזה אינו בא אל האדם כי אם אחרי העיון בו בחכמת שכל המעשים אשר עליו, וכשהוא מעיין ומחשב בחכמתו שבראשו אז בא לו שכל חדש משכל העיוני הלז, לדעת השכלת הדברים שירצה, והוא הממוצע בין שכל המעשה אשר תמיד בחכמת אדם ובין שורש חיות של אדם הזה אשר משם שואב כל חכמתו, והוא נעלם ונגלה תמיד, הוא נעלם בשורש מקור החיות ונגלה בעת אשר יבקש האדם ליתן דעתו ושכלו להתבונן בדבר הצריך להבין בו, ועיין שם בביאור היטב. וכנגד השכל הנעלם הזה הוא עצם הגלגולת אשר באדם אשר אין בו ממשות ידוע משכל כי הוא נגד שכל הנעלם. והנה קודם החטא נאמר (בראשית ב', ז') ויהי האדם לנפש חיה כי החכמה נקראת חיה ואז היה בחינה זו העליונה שבנפש האדם כי היה הקב"ה מאיר ממקור נשמת האדם על נפש החיה הלזו, והיא החכמה שבראש ולא היה צריך לממוצע ומסך המבדיל, והן עתה אחר שחטא אמר הכתוב ויעש להם כתנות עור כי אינו מתגלה בחכמת האדם כי אם על ידי הממוצע השכל הנעלם הלז, והיא הנקראת יחידה כי יחידה היא בדבר זה להשתנות מכל חלקי הנשמה להיות בבחינת נעלם ונגלה כאמור.
2
ג׳ותדע אשר בחינות אלו הם בכל הבחינות לאדם אשר אין לו כי אם נפש בלבד, עם כל זה היא כלולה מכל חמשה חלקים, וחיה, העליונה שבכולם ומקבלת על ידי השכל הנעלם שהיא בחינת יחידה. ולאשר שרומז אליה בחינת עצם הגולגולת שבאדם שהוא נעלם משכל, לכן קראה הכתוב כתנות עור, הוא עור פני אדם החופף על עצם הגולגולת וזה הוא מסך המבדיל שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו שיקבלו האור על ידו, ועל כן אמר וילבישם כי ידוע שאין בחינה זו נכנסת תוך האדם כמו נפש רוח נשמה, רק כמו אור המקיף לאדם, כבחינת המלבוש, כמו שמובא בדברי מרן האלקי מורינו הרב ר' חיים ויטאל ז"ל (בספר עץ חיים היכל א"ק שער ג' פרק א') ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה כ', י"ב) בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור באלף ובודאי שחלילה לומר שרבי מאיר ישנה אות אחת בתורה, ויתכן לפי דברינו, כי הרב האלשיך כתב בפסוק (בראשית א', ג') ויאמר אלהים יהי אור על מאמרם ז"ל (בראשית רבה ג', ד') מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה ונעשה השלמה כולו אור וממנה הבהיק האורה ועל ידי זה תוכל העולם ומלואה לקבל האורה וכמו כן נאמר כאן כי אחר שהקב"ה מלביש אור חכמתו בשכל הנעלם הלז שהוא בחינת עור, ומזה השכל מאיר אור החכמה. ונמצא אשר זה העור נעשה אור להאיר בחכמתו ואך לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול כי אם תרבה האור בהעור נתבטל העור לעשות אור ואם לא תרבה האור לא יבוטל עורו על כן אמרו בתורתו של ר' מאיר כי כל כך היה גדול אור חכמתו בעת אשר היה עוסק בתורה ומעיין בשכלו הרב והיה יורד אליו אור החכמה ממלך עולם ברוך הוא וברוך שמו בשפע רב ובבהירות גדול והכל על ידי השכל הנעלם והיה מתהפך העור לְהֵעָשוֹת כולו אור לרוב האור שקיבל לתוכו ומתוכו האיר להחכמה ושכל אשר בראשו של ר' מאיר, ועל כן אמרו (עירובין י"ג:) לא ר' מאיר שמו אלא ר' נהוראי שמו ולמה נקרא שמו ר' מאיר שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה כי היה יורד אור החכמה בשפע רב אליו עד אשר היה מאיר בחכמתו לחכמי דורו והכל כאמור.
3
ד׳עוד יתבאר אומרם בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור באלף, על פי מה שאמרו רבותינו (מובא בילקוט ראובני בפרשה זו בשם עמק המלך) וזה לשונו: אור פניו של משה הוא מסוד כתנות אור שתיקן משה רבינו ע"ה נפש הרע שבקילקולו של אדם הנקרא עור הוא סוד עץ הדעת טוב ור"ע הפוכו עור ומשנולד התחיל לצמוח תיקון האורה וכו' עד כאן, ואמנם במשה רבינו אדון הנביאים ז"ל היה זה בתמידות ובבהירות רב עד שקרן אור פניו לְהֵעָשוֹת כולו אור בהיר בשחקים מלא זיו ומפיק נוגה עד שייראו מגשת אליו, ואצל ר' מאיר לא היה זה כי אם בעת לימוד תורתו וכל כך היה מתלהב ובוער ברשפי אש שלהבת יה באהבת ה' ובתורתו עד שנתהפך עור פניו לאור ממש וזה הוא דבר ידוע אצל חכמי אמת כמו שאיתא בזוה"ק (בראשית צ"ד.) רבי אבא אתלהיטו אנפוי כנורא מחדוותא דאורייתא וכו' וכן אמרו חז"ל (חגיגה י"ד:) כשדרש ר' אליעזר בן ערך במעשה מרכבה ירדה אש מן השמים וסיכסכה כל האילנות שבשדה. ואמרו (בבא בתרא קל"ד.) על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף הפורח עליו מיד נשרף, והכל כי על ידי אש בוערת אשר בלבבם בעת עוסקם בתורת ה' הם מרבין שפע אור גדול בכל העולמות עד שנתמשך עד למטה ותתלהט אש סביבם ויקיף אותם אש מן השמים ותלהט מוסדי הרים. ועל זה אמר שלמה בחכמתו (קהלת ח', א') חכמת אדם תאיר פניו, כי על ידי חכמתו בלימוד התורה ומבין ומחכים עד היכן הדברים מגיעין תבער אש בקרבו באהבה עזה קשורה ונפלאה לחי עולמים הנעלם בתורתו, עד אשר אינו יודע כלל בשום חפצי העולם אז, והיכן עומד אם בארץ או בשמי השמים ואינו מרגיש ויודע מעצמו כלום, כי אם הוא וכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו וכל כוחיו ומחשבותיו ודיבורו ותנועותיו והרגשותיו הידועות לו ושאינין ידועות לו הנגלות והנסתרות נגבהים ונקשרים ונצמדים לאור שמו יתברך הנעלם בתורתו, וכמאמרם ז"ל (עירובין נ"ד:) בפסוק (משלי ה', י"ט) ובאהבתה תשגה תמיד אמרו עליו על ר' אליעזר בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון של ציפורי ועוסק בתורה וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי פעם אחד בא אדם אחד ליטלו ומצא נחש כרוך עליו וכל זה היה לרוב התקשרות דעתו באהבה עזה ועצומה להתורה עד שלא היה מרגיש מחפצי עצמו כלום ואמנם כל כך היה אורו גדול ורב עד שהאיר על כל נשמתו וגופו ואפילו על כל מלבושיו ועל כן מצאו נחש כרוך עליו, ונחזור לענין ר' מאיר אשר בתורתו נעשה עור פניו אורה ממש ועל כן אמרו (עירובין י"ג:) שהיה מאיר פני חכמים בהלכה. פירוש בשעה שהיה עוסק בהלכה והיה מבהיק זיו אור פניו על החכמים אשר היו אתו עד שגם הם קלטו האור על פניהם ומאורו היה מאיר גם פני חכמים, ועל כן א"ר*בעירובין כתוב אמר רבי, ובתוספות מנחות ק"ד כתוב אמר רב, לכן השארנו בראשי תיבות. (עירובין י"ג:) האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואלמלי חזיתיה מקמאי הויא מחדדנא טפי וכו' עד כאן. כי היה אורו גדול כל כך ומבהיק עד שאפילו היושבים מאחוריו ראו האור הנמשך מאתו ואילו ראו אותו מפניו והיה אור פניו מכה עליהם ודאי נתעלו יותר ויותר עד שנקלט האור עצמו על פניהם והכל כנאמר.
4
ה׳עוד נראה בפירוש דבריהם בתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור באלף, כי נודע אשר התורה מתחלקת לשני חלקים, האחת הוא פשטות התורה בכללותיה ופרטותיה בתרי"ג מצותיה הנקרא בפי חכמי אמת לבושי התורה לצד שנתלבשית בלבושי עולם הזה כמו ציצית ותפילין וסוכה ואתרוג ולולב וכדומה שכולם הן בדברים הגדלים על הארץ הלזו והם כמו לבושים ממש לאורות העליונים הנפלאים הצפונים וגנוזים בהם. ופשיטא דפשיטא בסיפורי מעשיות הנמצא בתורה שכולם הן רזין דאורייתא אור בהיר בשחקים אורות עצומים ונוראים כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א', י"ד) בפסוק (דברים ל"ב, מ"ז) כי לא דבר רֵק הוא, ואם רֵק הוא, מכם. עד כאן. פירוש שלעין האדם אשר על הארץ נראה שח"ו רֵק הוא, אבל באמת לא דבר רֵק הוא ובכל אות ואות מתורתנו הקדושה רמוזים אלפי אלפים אורות עולמות עליונים ובחינותיהם רם ונשגב עד למאוד עד בלתי שיעור ובלתי ערך וזהו התורה חדשה שעתיד הקב"ה ליתן על ידי משיח כמאמרם ז"ל במדרש (מובא בילקוט ישעיה) כי יפשוט התורה מפשטותיה ולבושיה ויתננה בפנימיות רוחניותה אשר אין שיעור וערך לגדלות האורות והטובות והחמדות הנפלאות שימצא אז בתורה הקדושה ועל זה אמרו ז"ל (זוה"ק חלק ב', קנ"ד.) כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה היא, והחלק השני הן הן הסודות התורה ושמותיו של הקב"ה הרמוז בה הנקרא בפי החכמים מעשה המרכבה אשר אם אדם זוכה להן נודע לכל אשר הם מתיחדין באור התורה עד אשר אפילו בגשמיות העולם תתלהט אש סביבם ויקיף אותם האור מכל צדדיהם כמו שמובא במאמרי חז"ל המובאין למעלה, והנה פשטות התורה ולבושיה האמורים, על ידי חטא אדם הראשון הם בחינת כתנות עור כי ירד האור של התורה שלמעלה להתלבש בגשמיות עור גידולי הארץ ושארי עשיותיה. וכתנות הוא כמין לבוש והכתנות עור ודאי כאמור, וזה הנקרא דרך התורה כי אי אפשר ליכנוס לפנימיות אור התורה אם לא שילך תחילה בדרכי התורה האלו שהם הפשטות והלבושים ולפי שהם נתלבשו בגשמיות העולם על ידי החטא צריכים עבודה קשה בחומר ובלבנים שהוא פלפולי התורה בקל וחומר ובשארי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ולהסיר הקושיות שהם המוץ ותבן מבחינת הקליפות שנתהוו מהחטא. והעיקר לשמור עצמו מכל בחינת פניות חמדת העולם קטן וגדול שיהיה בלתי לה' לבדו, והוא בחינת (לקמן כ"ד) להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, כי עץ החיים הוא הפנימיות שבתורה ואין דרך לבוא אליה כי אם תחילה על ידי הפשטות ולבושים והם מתהפכין מגוונא לגוונא מביש לטב ומטב לביש כאומרם ז"ל (יומא ע"ב:) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה חלילה סם המות, כי הלומד תורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ומוטב שנהפכה שלייתו על פניו (ירושלמי ברכות פרק א' הלכה ב'), ואולם תדע אשר הן הפשטות והן הפנימיות הנה הם מיוחדים בתכלית היחוד כי מאל אחד ניתנו וכבר כתבנו בחיבורנו זה אשר בחינת לימוד התורה הוא בחינת נשיקין שהוא אתדבקות רוחא ברוחא כי הבל פה היוצא מפי האדם שהוא נפשו ממש מתיחד ומתדבק עם אור אין סוף ברוך הוא וברוך שמו הנעלם בתורתו, כי התורה כולה הוא רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה שרצה שיעשו בני ישראל רמ"ח מצותיה ושלא יעשו שס"ה לא תעשה שבקרבה. וידוע אשר הוא ושמו אחד והוא ורצונו אחד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק ב' מהלכות יסודי התורה הלכה י') שהוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה וכו' עד בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו וכו' על כן הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת עצמה ודבר הזה אין כח כו'. ונמצא אשר ממש בוראנו ברוך הוא וברוך שמו נעלם ומתלבש בתורתו הקדושה, וכל העולם לא נברא כי אם לצוות לזה (ברכות ו':) כלומר שיתחברו ויתקשרו ויתדבקו בה' על ידי התורה הקדושה, וידוע אשר אין חילוק המנשק את המלך על ידי לבוש אחד או על ידי כמה לבושים, ונמצא אשר גם בפשטות התורה אם למדה האדם בשבירת כל כוחי מורשי לבבו באהבה ויראה בחמדה ותשוקה וחפיצה להתקשר ולהדבק לעריבות נעימות ידידות אורו ברוך הוא וברוך שמו המלובש בהתורה. באמת ובתמים בכלות נפשו לאלהים בקיום כל מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם שמנו חכמים במשנתן (אבות ו', ו') כמו באימה ויראה בענוה בשמחה ואינו מגיס לבו במיעוט תענוג במיעוט שיחה במיעוט דרך ארץ וכדומה, גם זה נעשה כמעשה מרכבה כיון שאינו לומד רק להיות מרכבה אליו להדבק בו על ידי התורה הנה כל הלבושים נעשים אור בהיר בשחקים ונפרד מהם כל בחינת הגשמיות ומוץ ותבן הנאחז בהן, ואורו ברוך הוא מתגלה אליו על ידי הלבושים. הלא תראה מה שאמרו חז"ל (סנהדרין ק"ו:) תי"ו בעיי הוו בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר וכו' אמר רבא רבותא למבעי בעיי (ופירש רש"י רבותא למבעי בעיי וללמוד תורה) בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קמתנינן בעוקצין טובא וכו' עד ורב יהודה שליף חד מסאני ואתי מטרא ואנן צווחינן ליכא דמשגח בן אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב (שמואל-א ט"ז, ז') וה' יראה ללבב. הרי שאין בלימוד התורה כי אם מעט חפיצת הלב אם חשק לדבקה בו ועל ידי זה ולעבדו בלבב שלם מה יפה ונעים גורלו אף בפשטות התורה נעשה לו מרכבה כאמור, ועיין בחיבורנו סידורו של שבת (שער ז' ענף א') שביארנו שם אופני לימוד התורה בג' פנים.
5
ו׳ולהיפך אדם הלומד שלא לשמה באמת ומערב בנפשו משטותי הבלי העולם ומחמדיו הנבזים, אף בפנימיות התורה לא יראה אור בהיר ועל זה אמרה התורה (דברים ל"ב, כ"ה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. כלומר הנה הפתאים והשוטים שאינם נותנים לבבם באמת ביחוד לה', אף בהגיעם לחדרי המלך הפנימיים אינם מקיימין (שיר השירים א', ד') הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, לשמוח עם ה' אלהיו המלובש ברזין דאורייתא, וגם בבית כמות שגם הבית הפנימיות נחשב כמו החיצוניות שנתהוה על ידי שבירת הכלים הידועים בחינת המות מאנין תבירין, והחילוק בינם אינו אלא שבפשטות הוא עבודה גדולה לזה שיהיה לבבו שלם עם ה' אלהיו ולא ירצה שום דבר כי אם להעשות מרכבה אליו, לצד התלבשות בגשמיות העולם אשר הוא מרוחק מאור פניו יתברך ובפנימיות ורזי התורה בנקל יותר לבוא לזה כי הוא של מלך מלכי המלכים הקב"ה ולא נתלבש עדיין באויר העולם אבל זה וזה שוין ורזי התורה אחת להם והם מיוחדים בתכלית היחוד ועבור זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי א', כ') חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה פירוש שהחכמה צווחה שיתנו לב אף בחיצוניות שלה לראות משם חכמתה ואור הבהיר שלה וגם ברחובות ושווקים מקום שנתלבש שם התורה בסיפורים וכדומה גם שמה יתנו לב להבין איה מקום שורשה נתיב לא ידעו עיט לא שזפתו עין רואה חמדה גנוזה צרורה ברצון אין סוף ברוך הוא וברוך שמו וכמו שמובא בזוה"ק בכמה מקומות ובפרט בפרשת בהעלותך (קנ"ב.) ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתיא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין דהדיוטא וכו' עד ועל דא האי סיפור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו וכו' ובגין כך אמר דוד (תהלים קי"ט, י"ח) גל עיני ואביטה נפלאות וגו' מה דתחות לבושא דאורייתא וכו' עיין שם שהאריך, והנה ר' מאיר אמרו עליו חז"ל (חגיגה ט"ו.) ר' מאיר רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. כלומר שגדלה כוחו לזרוק הקליפה החיצונה והמוץ והתבן מלבושי התורה אשר נתהוה מחטא האדם להיות שהמשיך אורו ברוך הוא וברוך שמו דרך כל הלבושים וגם מהלבוש עשה אור שהשיג והבין להתקשר ולהדבק ולהתיחד באורו ברוך הוא דרך כל הלבושים וכל תוכו אכל אף החרצן והזג כי עשה החיצוניות כמו הפנימיות וזרק האי קליפה תקיפא חיצוניות דחיצוניות המגין על הפרי ועל כן היה כתוב בתורתו כתנות אור באלף כלומר בעת לימוד תורתו אף הכתנות שהוא הלבוש מפשטות התורה שנתלבש בה הפנימיות שצריך להיות בבחינת כתנות עור שהוא גשמיות העולם והוא עשה מכל הלבושים אורה ושמחה ואף בלימודו בפשטות התורה היה מקושר ומדובק באור מלך מלכי המלכים הקב"ה המלובש בה וממילא נעשה גם הלבוש אור רוחניות וזרק עור הקליפות לחוץ ועל כן אמרו שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה כלומר אף כאשר הלך בדרכי התורה שהוא הפשטות בפלפולי התורה בקל וחומר ופירוקים הרומז לבחינת בירור הניצוצות כדרך וימררו את חייהם כלומר חייהם שהוא הפנימיות נפל לבחינת המר והנמהר תוקף הקליפות אבל ר' מאיר בעת לימודו המתיק למו מרירת המים ומכולם יצא מים חיים לעשות הלבוש כמו הפנימיות וכאמור, ועל זה אמרו חז"ל (חגיגה ב'.) כדרך שבא לראות כך בא ליראות, כאשר עם לבבו לראות באור אין סוף ברוך הוא הנעלם בהתורה כן יֵרָאֶה אליו אם בפשטות ואם בפנימיות הכל כנאמר למעלה.
6