באר מים חיים, בראשית ג׳:ה׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 3:5
א׳כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנ ו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים וגו'. וכל אומן שונא בן אומנותו (בראשית רבה י"ט, ד') ועל כן הזהיר דוקא לאכול מהאחרים בכדי להשביע משאר אילני מאכל למנוע אתכם מהעץ הנפלא הלזה.
1
ב׳או יאמר כי יודע אלהים וגו' על פי אשר כתבנו למעלה (בפסוק ויצמח ה' אלהים וגו') אשר העץ הדעת בעצמו הנה הוא כולו קודש ועומד במקום הקודש ואילו היה אדם הראשון ממתין עד שבת קודש היה מקדש על היין ואז היה מצווה לאכלו דוקא כי כל בחינתו הוא כתרגום האונקלוס דאכלין פירוהי חכמין בין טב לביש כלומר שנתהוה מאתו ידיעה באדם לדעת בחינת הטוב ובחינת הרע. וידעו אשר רק לזה נברא האדם שיהא יודע בטוב וברע ויבחר בטוב וימאס ברע. ואיך יכול להיות אשר לולא הנחש לא היה האדם אוכל מעץ הדעת ולמה זה נברא ועל מה בא לעולם אם לא ידע כלל משום רע בעולם והרי הוא כמלאך אלהים וכבר ברא ה' מלאכים בשמי השמים לרוב עד אין מספר. ועיקר בריאת האדם היה לידע ברע ובטוב ויבחר בחיים. ונמצא ודאי שהיה מוכרח לאכול מעץ הדעת. אך פגה אכל שלא בזמנו עד אשר לא קידש היום ולא נתקדש בקדושת שבת ולא היה בכוחו להתחזק עצמו בה' אחר שנתודע לו בין רע ובין טוב, לברור האוכל מתוך הפסולת לכוף הרע תחת רשות הטוב. אדרבה נתפס חלילה במחשבת עבודה זרה כמאמר חז"ל. ובזה, המחשבה כמעשה (קידושין מ.), והוצרך למיתה, לטובתו כי נפסלה גוייתו מעלות בהררי קודש כמאז כידוע.
2
ג׳והנה ידוע מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בהלכות תשובה פרק ה' הלכה ה') בקושית הידיעה והבחירה. ושורש כל התירוצים בזה אשר ודאי שניהם אמת ובודאי הקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות ויודע איזה דרך אשר יבחר בו האדם לטוב או לרע, ואף על פי כן אין הידיעה זו מכרחת האדם לאשר יבחר, והבחירה היא חופשית ביד האדם תמיד. והנה מלך עולמים היודע הכל, וידע כי כאשר יאכל האדם מעץ הדעת קודם השבת ודאי לא יוכל להתגבר בכוחו מול הרע ויפול ברשת בור חומר הרע. הזהירו, ואמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, להיותו יודע בבירור אשר לא תוכל לעמוד בקשרי המלחמה בעת הזאת. לכן המשכיל ביום ההוא ידום וימתין עד אשר תקלוט בקדושה ותתרבה כוחך מול המלחמה. ובא הנחש בערמותו להדיח אשה יראת ה' להיות יודע אשר דעתה קלה ואמר לה, לא מות תמותון. הסיתה להתחכם על הקב"ה לומר הן על משמרתי אעמודה ואני אנצח המלחמה. ולא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה (תהלים קי"ז, י"ז), והבטיח לה בחלקת פיו לומר לא מות תמותון כי בודאי תבחרו בטוב ותמאסו ברע. ואם אמנם שגזר הגוזר כי ביום אכלך ממנו תמות. השיב, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם. כלומר, הוא גזר כך להיותו יודע אשר באכילתו יפקחו עיניכם לדעת טוב ורע, ואם לא תעמדו בקשר חזק נגד הרע תפלו לבור שחת, אבל אני אומר לכם והייתם כאלהים אשר בודאי תתגברו עצמכם נגד הרע ותקשרו בטוב. כי ידיעתו אינה מכרחת האדם כאמור וכאשר תשברו ותכניעו כח הרע, בודאי כוחכם גדול למעלה למעלה בבחינת צדיקי האמת הנקראים בשם אלהים כאומרם (בבא בתרא ע"ה:) עתידין צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה. ואמרו (בראשית רבה ע"ט, ח') בפסוק (בראשית ל"ג, כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל, אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים וכו'. כי כל השפעות התחתונים על ידי הצדיק (כאשר כתבנו בפסוק בצלמנו כדמותנו) והכל יומשך מיודעי טוב ורע כשתדעו מטוב ועד רע ותשברו כל כוחות הרע להורידו עד נוקבא דתהומא רבא ותקשרו עצמכם בטוב אין לכם בחינה למעלה מזו. אבל באמת הבל יפצה פיהו כי כיון שהזהיר הקב"ה לא תאכלו ממנו מה לו לדרוש טעמו ומה שלמה המלך ע"ה שהיה צדיק עומד בצדקו וחכם נפלא אין כמוהו וכשרצה להתחכם על הקב"ה לומר אני ארבה ולא אסיר לבבי כמאמר חז"ל (סנהדרין כ"א:), לא יכול עמוד. והקב"ה אמר שם מפורש טעם המצוה ולא יסיר לבבו אשר עבור זה סבור ר' יהודה (שם) מרבה הוא לו ובלבד שלא יהיו מסירות את לבבו משום דהקרא מפרש טעמא, ומכל שכן במקום שאינו מפרש הטעם ודאי שאין דורשין טעמא לעבור במה שאסרה התורה, ומכל שכן כאן שאמר בפירוש לא תאכלו ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ומי כהחכם יודע פשר דבר לבטל דברי צור העולמים. ואם האמת שאין הידיעה מכרחת הבחירה, אבל לא בזה שבא הפקידה מאתו בפירוש לא תאכל כי ביום אכלך ממנו וגו' וכבר הקדמנו אשר ודאי שניהם אמת הידיעה והבחירה והבן. ואך פגע באשה שדעתה קלה וחוץ לזה הנה באותו העת היתה משוללת מבחינת הרע ולא יכלה לצייר בנפשה בשום אופן לכפור ח"ו באל המיוחד והאמינה אליו אשר תוכל לעמוד בנסיון גדול כזה ושלא למרות פי ה' לאכול את האסור לה. ולזה אמר,
3