באר מים חיים, בראשית ל׳:ל״זBe'er Mayim Chaim, Genesis 30:37
א׳ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות וגו'. אחר שידע יעקב האמת כי הוא התנה שלא יקח רק הקטנים, והגדולים ישארו בשביל יחם הצאן שיהיה גם לחלק יעקב. וכאשר המרה הרמאי את דבריו, קיים בו עם עקש תתפתל ואף על פי כן עשה בצדקות גדול כי לקח כמה מיני מקלות לא אחד, כאשר סיים מחשוף הלבן אשר על המקלות, בכדי שיהיה במקלות גם מראות שיגיע על חלק לבן כי תתן אמת ליעקב וח"ו יעקב לא היה חפץ להונות את לבן כי אם להציל את שלו מתחת ידו כי עביד אינש דינא לנפשיה כאשר נפסקה ההלכה בחושן משפט (סימן ד') ועל כן עשה מקלות משני המינים לחלק לבן ולחלקו. וזה שיעור הכתוב, ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון. כלומר מקל אחד לקח לבנה והוא לבן לגמרי כפירוש רש"י והיה לח לפי שאז ניכר בו הלבנינות ביותר וזה הוא חלק לבן כי צאן שכולו לבן חלק לבן הוא, ולא הותנה לחלק יעקב כי אם המנומר. ועוד לקח מקל לוז כפירוש רש"י וערמון, פירוש או מקל לוז או מקל ערמון ובהם פיצל פצלות לבנות כי הם מלמעלה נוטים לשחור ואדום ובתוכן נמצא לבן והחשיף הלבן אשר על המקלות שיהיו מנומרים בפצלות הלבן שבהם. ובזה היה לו שני המינים, לחלק לבן ולהבדיל לחלקו. ובגודל צדקתו דקדק במקל הלבן שיהיה רטוב שעדיין לא שזפתו החמה לעשותו כמו קרוב לאדום ושחור רק שיהיה לבן יותר שישאר הדבר כמו התנאי, שימצא בצאן מכל המינים.
1