באר מים חיים, בראשית ל״א:ל״חBe'er Mayim Chaim, Genesis 31:38
א׳זה עשרים שנה אנכי עמך. כלומר שהייתי עמך בביתך ודרך בן בית להורות היתר קצת לאכול מה משל בעל הבית שעל כן הצריכו חז"ל (שבועות מ"ח:) שבועה לבן בית לפי שמורה היתר לעצמו באומרו שהוא מטריח עצמו ביותר לפני בעל הבית ומגיע לו זה בשכרו. וביותר ויותר היה לי להורות היתר כי הלא רחליך ועזיך לא שכלו ומי מהרועים יתפאר בזה שלא ישכלו צאנו פרי בטנם כלל וכלל, וזה הכל שלי, הן מחמת שנתברכו מעשה ידי כמו שאמרת בעצמך נחשתי ויברכני וגו' והן מחמת השמירה ביותר ביום ובלילה בקיץ ובחורף, והנהגתים ברחמים ובחמלה וכמו שאמרו חז"ל (שמות רבה ב', ג') בדוד ומשה רבינו שנבחנו במרעה אם הם מרחמים על הצאן, ומשה היה מרכיבם על כתיפו וכו' עיין שם. וכיון שעל ידי גידלו ומעת בואי לא שכלה אחד מהם ודאי שהיה לי להורות היתר לקחת משלך ולא זו שלא לקחתי מהם לביתי להצניעם לסחורה כי אפילו ואילי צאנך לא אכלתי לאכול מהם דבר מה איל הצאן בן יומו בעת המלאכה שזה ודאי דרך הרועים אפילו הכשרים לצלות מה מהם בעת השמירה לקיים לא תחסום שור בדישו ובפרט אחרי טרחות ויגיעות כאלה אני לא עשיתי כן ויותר מזה עשיתי עמך. כי אפילו,
1