באר מים חיים, בראשית ל״א:ה׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 31:5
א׳ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום ואלהי אבי היה עמדי ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן וגו'. כל הפרשה עד עתה קום צא מן הארץ הזאת. וצריך לדעת למה האריך יעקב לספר לנשיו כל כך והעיקר היה לומר להם כי ה' אמר לו שיצא מן הארץ, וכל האריכות הזה לכאורה ללא צורך הוא. ועוד צריך לדעת קישור הכתובים האלה מה שאמר להם ואלהי אבי היה עמדי ולא אמר כלום מה שאמר לו אלהים רק ואתנה ידעתן כי בכל כוחי וגו' מה ענין זה לזה וסיים באמצע דבר והתחיל בדבר אחר. ועוד צריך לדעת מה שאמר להם שאמר לו הקב"ה עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ ולכאורה לא מצינו זאת בדבריו של הקב"ה שיאמר לו צא מן הארץ רק שוב אל ארץ אבותיך ומה לו להוסיף בדבריו של הקב"ה.
1
ב׳ואכן הנה כבר כתבנו בפסוק שלמעלה כי ודאי דרכי בני אדם כולם אשר כל אחד יחפוץ לדור בארץ אבותיו במקום שנתגדל שם ביודעיו ומכיריו ולא לילך לגור בארץ נכריה, ולזה חשש יעקב פן יאמרו נשיו הן לו יהי כדבריך שהקב"ה אמר לך שוב אל ארץ אבותיך אבל זה הוא מחמת שראה שלבך חפץ בזה שתשוב למגורי אבותיך ותחפוץ למשפחתך לאביך ולאמך אשר שם, ועל כן צוך הקב"ה בכך, וכמה פעמים מצינו שכאשר יצוה הקב"ה דבר שהוא תאות האדם שלא יהיה כי אם מצד שרואה הקב"ה שכן בלבבו אבל לא יקפיד הקב"ה על כך אם לא יעשנו. או אפשר לפעמים גם לא יסכים הקב"ה לזה כי אם מצד רצון האדם כאשר מצינו בשילוח המרגלים שאמר הקב"ה שלח לך אנשים ואמרו חז"ל (סוטה ל"ד:) אם תרצה שלח וגו', או במצות יפת תואר שאמרו חז"ל (קידושין כ"א:) לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע (ולך ראה במה שפירש הרב הקדוש בעל אור החיים במה שאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' כי לא מלבי. שלא יחשבו קרח ועדתו כי לצד שמצא משה חן בעיני ה', כשהיה משה חפץ לתת גדולה לאחד מקרוביו היה עושה ונמלך בה' והיה ה' מסכים על ידו. או לאשר שהיה חפץ וחושק בלבו נתן לו ה' תאות לבו אבל לא לצד שיש עיכוב בדבר וכו' עיין שם). ועל כן לאשר ראה חפצך לשוב לארצך הסכים על ידך אבל לא למצוה ולא לעכב. ולזה כמו שאתה חושק אל ארץ אבותיך כן אנחנו חושקים לארץ שגדלנו בו מנעורינו ואין אנו חפצים לצאת לגור בארץ נכריה. או אפשר יאמרו לו אתה שמעת את דברי אלהים אתה תצא ולא אנו שלא שמענו את דברי אלהים חיים ומלך עולם.
2
ג׳ועל כן הקדים לספר להם דברים אחרים ולהראות להם אשר לא בחר הוא כלל בארץ אבותיו ומולדתו, רק אמירת ה' היה צא מן הארץ הזאת לשוב אל ארץ וגו' ששני צוויים היה בדבר אחד לצאת מן הארץ הזאת שלא לדור במקום הזה והב' לשוב אל ארץ אבותי וזה לא תוכלו לומר אשר זה היה חפצי וחשקי לצאת מכאן למקום אחר סתם, כי על כל פנים כאן אני קצת תושב ורגיל ונשי נתגדלו כאן ולדור במקום אחר להיות גר מכל וכל בארץ נכריה ועל כן ודאי תדעו כי לא מלבי היה זאת כי אם שהקב"ה כן צוה לצאת מן המקום הזה, ועתה ודאי גם אתם תחפצו לשוב אל ארץ אבותי מלהיות במקום אחר כי על כל פנים טוב לכם לשבת אצל משפחתי.
3
ד׳ואכן הנה לא מצינו במאמר ה' שיאמר לו צא מן הארץ הזאת, אמנם הנה הוא כאשר כתבנו שהיה יעקב מתמה מה זאת עשה אלהים להרגיז לב לבן ובניו עלי הלא דבר הוא. והודיעו הקב"ה כי הוא למען זאת שלא יתעכב כאן כי פן לא ירצה הוא או נשיו לצאת מכאן והקב"ה חפץ להוציאו מבית לבן על כן הרגיז את לב לבן הארמי ובניו עליו שלא יהיה לו ישיבה כאן ויצא ממקום הזה ובודאי ישוב אל ארץ אבותיו. וזה שהתחיל לומר להם ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי וגו' ולא ידעתי מה זה ואלהי אבי היה עמדי ואמר לי פירושן של דברים. ואך אפשר יאמרו אתה שמעת מפי הקב"ה אתה לך ולא אנו על כן אמר להם הנה מעצמיכם תוכלו לתת לב להבין הדברים אשר ודאי כן כי ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן, ועל כן מה היה לו לקצוף עלי אחר עבודתי שעבדתיהו.
4
ה׳או יאמר רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום כלומר תמיד אני רואה פני אביכן שאיננו עלי שאינו מסביר לי פנים ומראה לי תמיד פנים של זעם כתמול גם שלשום כלומר תמיד כן הוא. ואמנם עד עתה הנה אלהי אבי היה עמדי לסתום פיו ופה בניו שלא ידבר ברע עמי כלל רק נתן רסן בפיו שלא ידבר כי אם לטובתי, ואף על פי שידעתי שאלהי אבי עמדי לא סמכתי על זה שלא לעבוד אותו בכל כוחי כי ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן וגו'.
5