באר מים חיים, בראשית ל״ב:י״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 32:11
א׳קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו'. להבין מהו החסד ומהו האמת. נראה על דרך אומרם ז"ל (ראש השנה י"ז:) כתיב (תהלים ס"ב, י"ג) ולך ה' החסד וכתיב (שם) כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחילה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף ולך ה' החסד, ולהבין מאי שנא בתחילה שאין עושין עמו חסד ולבסוף מתנהג בחסד. נראה כי בתחילה אם אין האדם ראוי לשום ברכה אז קשה להתחיל לו בברכה כי מדת הדין מעכבת אבל אם בתחילה האדם ראוי לאיזה ברכה שיהיה ואז המקטרג מסתלק קצת מן האדם כי הוא ראוי לאיזה ברכה ואז הקב"ה משפיע לו בטובו יותר מן הראוי, לצד הסתלקות המקטרג מעליו. ואפילו בלא זה ממילא הוא כאשר יתחיל להריק הברכה ממילא יריק עוד ועוד ברוב חסדו וטובו מה שאין כן בתחילה שכל התחלות קשות. ועוד כי מיד שהאדם הזה מקבל קצת ברכה אז הקב"ה כביכול מתענג מזה מאוד ומשפיע לו עוד יותר בעד זה גופא שגרם תענוג הקב"ה אף שלא יגיע לו זה לפי עבודתו מכל מקום משפיע לו הקב"ה בטובו בעד מה שמקבל נחת רוח מאתו, מה שאין כן בתחילה והבן. ועבור זה אמרו חז"ל (מגילה י"ג:) כשפוסקין לאדם גדולה פוסקין לו ולבניו עד סוף כל הדורות ופשיטא ודאי דאיירי אפילו אם אינו ראוי לזה מצד מעשיו שיפסקו לו זאת לבניו אחריו דאם הוא ראוי לזה בעצמו מאי אתא לאשמעינן בזה אלא ודאי אף אם מצד מעשיו אינו ראוי לזה מכל מקום כיון שגרם בעבודתו כל כך להיטיב עמו להיות מושל בקרב ישראל ממילא גורם עוד בזה חסדו וטובו של הקב"ה להיות פוסקין זאת לזרעו אחריו עד עולם. והוא אומרם ז"ל בגמרא (ראש השנה י"ז:) אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב ואמת בתחילה ואמת ולבסוף ורב חסד כי תחילת השכר צריך להיות באמת לערך המגיע לו ואחר כך עושין עמו עוד חסד וחסד.
1
ב׳ולזה אמר יעקב אבינו ע"ה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כלומר שאפילו מכל החסדים הבאים מכל האמת גם מזה קטנתי כי כבר כמה וכמה עשית עמדי שהרי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות פירוש נסים על נסים כי בתחילה נתתי מקלי בירדן ונבקע הירדן כמאמר חז"ל (לשון רש"י כאן ממדרש אגדה), וזה אפשר אמת היה לפי מעשי לצד שהלכתי אז לדבר מצוה נשואי אשה ולשמוע דבר אבי ואמי, וכמאמר חז"ל (חולין ז'.) ברבי פנחס בן יאיר שאמר פלוג נמי להאי דבמצוה קא עסיק וכו', ובזה ודאי שלמת את מעשי.
2
ג׳ועתה הייתי לשני מחנות ולכאורה לפי דברי חז"ל הנזכר שהיה מספר מעשה נסים שנתן מקלו בירדן ונבקע היה לו לומר וגם הייתי לשני מחנות לספר נס אחר נס ומהו עתה.
3
ד׳ולדברינו יובן שאמר כי אחר שילום האמת לפי מעשי הופיע הקב"ה עוד ברוב טובו וחסדו עלי עד אשר עתה הייתי לשני מחנות עבור החסד הבאה אחרי האמת והן עתה מה יש לי עוד צדקה ולזעוק אל המלך הלא כבר קבלתי כל החסדים פירוש אף זה שהוא כולו חסדים ואין בו צד זכותי כלל רק שבאה מכל האמת כולו שהיה לי גם זה קבלתי ומכל שכן מכל האמת לבד שאם ירצה הקב"ה להתנהג עמי בדרך האמת ודאי שאין בי כח לעמוד, ועל כן אין לי לבקש כי אם במה שאתה אמרתי לי שוב אל הארץ וגו' ואטיבה עמך ודברך אמת וקיים לעד ובזה תושיע לי ולא בדבר אחר. עוד יאמר,
4
ה׳קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית וגו' כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. שעתה נתקטן אני בעיני ובשכלי עד מאוד במה שאני ירא מעשו והרי עד עתה היתה בטחוני גדול וחזק מאוד בחסדיך אשר תעשה עמדי כי הלא במקלי עברתי את הירדן הזה פירוש שהלכתי במקלי בתוך מי הירדן בבטחוני בך שבודאי תעזור לי ועל ידי אמיתיות הבטחון הזה היית עוזר לי ונבקע הירדן מלפני, כמו בקריעת ים סוף שעד שלא קפץ נחשון בן עמינדב עד צוארו במים לא היה נקרע המים וכיון ששם בטחונו בה' שיעבור הנהר ובא במים עד נפש נקרע הים לפניו (סוטה ל"ז.), וזה שאמרו חז"ל (לשון רש"י כאן ממדרש אגדה) נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן ולכאורה למה לא נבקע בלא נתינת המקל בו הכי במקל בקעהו, ואכן כי נתן מקלו להלוך בו וכיון שהתחיל לילך בבטחון הגדול הזה על ידי זה נבקע הירדן לפניו, הרי עד כמה גדלה בטחוני אז והן עתה הייתי לשני מחנות מחמת היראה ופחד אולי אוכל להציל מחנה האחת וראה עד כמה נתקטנתי ונפלתי בשכלי עד מאוד, ועל כן את שפלותי וחרפתי ראה ובחסדך הגדול תושיע ידך לי והצילני נא מיד אחי מיד עשו אף שלא גדלה וחזקה בטחוני כל כך, ליראתי מפני החטא, יגולו רחמיך על מדותיך להושיעני בחסד חנם.
5