באר מים חיים, בראשית ל״ב:י״דBe'er Mayim Chaim, Genesis 32:14
א׳וילן שם בלילה ההוא. מה שהוצרך הכתוב להודיענו זאת שלן שם באותו הלילה להגיד כי האבות נהגו בתפילתן כמו בקרבן ממש כי תפילות נגד אבות תיקנו ונגד הקרבנות (ברכות כ"ו:) ועל כן עשאו בתפילה כמו בקרבן ממש שהיה טעון לינה כידוע (ספרי ראה ט"ז, ז) וכן בתפילתם. ועל כן יעקב שהתפלל לאלהיו כל התפילה האמורה למעלה בענין, לן שם בלילה ההוא. ואל זה רומז הכתוב בתפילת יעקב בצאתו מבאר שבע שנאמר שם ויפגע במקום וילן שם וגו' פירוש מאחר שפגע במקום ההוא והוא התפילה שהתפלל שם כמו שאמרו חז"ל (ברכות כ"ו:) אין פגיעה אלא תפילה, על כן וילן שם להשוות תפילתו לקרבנות אשי ה'.
1
ב׳ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. כבר הארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ב' פרק ג') בכמה פירושים נאים על פסוק הזה ונציג קצת כאן בקיצור מופלג. כי הנה יעקב אבינו במה שעשה עם לבן בהצגת המקלות בשקתות המים לעת יחם הצאן אף שעשה כל אלה בדין היושר והצדק ולא עולתה בו בכל אלה, כי עביד אינש דינא לנפשיה כמבואר בחושן משפט (סימן ד') וקיים בו עם עקש תתפתל מכל מקום לגודל הפלגת מעלות הנכבדות ליעקב אבינו בחיר האבות לא היה רצונו ליהנות מהם עבור שהושע ידו לו, ועל כל פנים עשה איזה דבר בידו לישועתו ולא ראוי זאת לכבודו ליהנות מזה. וכאשר אמרה אביגיל לדוד המלך (שמואל-א כ"ה, כ"ו) בעת הלכו להרוג לנבל אישה אף שהיה הורגו בדין ובמשפט הצדק, אמרה אליו (שם) אשר מנעך ה' מבא בדמים והושע ידך לך. כי הצדיקים הנה ה' יריב ריבם ולא הם בעצמם. ועל כן לפי שעשה מעשה בעצמו לא רצה בהנאתם ושלחם מנחה לעשו וזה אומרו ויקח מן הבא בידו כלומר מחמת שבאו בידו בכח ידו בעשייתו על כן שלחם מנחה לעשו אחיו.
2
ג׳או יאמר בדרך זה כי הנה ודאי בהמות יעקב לא רצו ללכת למנחה לעשו וכל אחת תאמר ולמה אני נבחרתי להיות נשלח ממחנה צדיקו של עולם לעשו הרשע וכמו שמצינו באליהו בהר הכרמל שלא רצה הפר השני להיות נקרב לעבודת אלילים עד שלחש לו אליהו באזנו שכשם שיתקדש שם שמים על ידי הפר הנבחר לשמים כן יתקדש על ידך כמאמרם (ילקוט נ"ך רמז רי"ד), ואף על פי כן לא רצה ללכת עד לקחו אליהו בידו ומסרו לנביאי הבעל, וכן כאן הוצרך יעקב ליקחם בידו ולמסרם למנחה לעשו וזה אומרו מן הבא בידו כלומר שלקחם בידו ומסרם למוליכי המנחה.
3
ד׳או כך יאמר לפי שלא ידע יעקב את מי ממקנה בהמותיו יקח בשביל המנחה ועל כן ניסה שכל מי שבא לידו ממילא הבין שזה הוא שראוי למנחת עשו וזה אומרו ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו שכל מי שבא בידו בלקיחה הראשונה זה מסר למנחת עשו.
4
ה׳או אפשר שלקח אלו הבאים לידו מאליהם וכמו שהיה בתיבת נח שבאו מאליהם אל התיבה וכל הבא בידו מאיליו הבין שזה שייך לחלק עשו. ולזה מונה והולך כל הנשלח אליו עזים מאתים וגו' להגיד כי זה חידוש יותר מפר שהיה בימי אליהו שלא היה רק פר אחד אשר לא חפץ לילך שיוקרב לעבודה זרה וכאן היה כאלה רבות ולא נשלחו שיקרבו לעבודה זרה כי אם תחת רשות עשו אף על פי כן לא רצו להמסר מעצמן עד שמסרם יעקב בידו.
5
ו׳או שהיה הכל בהשגחה מאת בורא ברוך הוא כל מי שיפול בגורל עשו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ואפילו בהמתן, אם לא שראוין לכך מנפשות הטמאות הדביקים בהם ביותר עד שהגונים לחלק עשו הרשע ועיין עוד שם בחיבורנו כי הארכנו שם.
6
ז׳ועוד יאמר מן הבא בידו וגו'. כי נודע אשר כל עבודת יעקב שהיה בצאן, והקב"ה הציל ממקנה לבן ונתן לו כמו שכתוב (לעיל ל"א, ט') ויצל אלהים ממקנה אביכם ויתן לי. הכל בכדי לברר ניצוצי הקדושה מן הקליפה. ועל כן נאמר (לעיל ל', מ"ב) והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב. כי יש מיני ניצוצות הקדושה הדבקים בקליפה שאינם יוצאים משם לעולם עד עת קץ שיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ והאלילים כליל יחלוף וממילא יצאו הניצוצי הקדושה מהם לפי שלא ישאר שום קליפה סביבם אבל כל עוד שלא יבוטל הקליפה לא יוכלו לצאת הניצוצות ממאסרם לשוב אל חיק אביהם. ויש מיני ניצוצים הקדושים שבתוך הקליפה שאנו מבררין אותן בכל יום ויום על ידי תפילות ומצוות ומעשים טובים. ואלה הניצוצות הם אשר נקראו הקשורים כי עודם קשורים ומצומדים בחבל העליון עד מקום שורשם שנחצבים משם, ובקל יוכל האדם להוציאם על ידי שורשם. מה שאין כן הם שלא יקראו קשורים לפי שאינן יכולין לצאת עד עת קץ ונראים כנפסקים וניתקים ח"ו משורשם, אף שבאמת גם המה קשורים הם בשורש חבל יעקב אך לפי ראות עין הרואה נראים כנפסקים ח"ו נצמדים בקליפה ועל כן נקראים עטופים שנעטפים ונלבשים בתוך הקליפה. ולזה אחר עבודת יעקב שכל עבודתו היה לברר אותן שיש להם עדיין חלק בקדושה וקשורים בשורשם נאמר והיה העטופים ללבן כי אלה הצאן שלא יכלו להתברר לפי שהקדושה נעטף ונתלבש בהן בדיבוק רב זה נשאר ללבן, והקשורים אלה שהיו קשורים ומצומדים בשורשם נתעלו לחלק יעקב להיות תחת רשות הקדושה לצאת מבית לבן הרשע אל שורש יעקב בחיר שבאבות. ונמצא לפי זה ודאי צריך להבין איך יוציא יעקב אלה הצאן המקושרות קשורים לחלק יעקב, לשלחם לעשו הרשע שורש הרע והטומאה מדור הקליפות.
7
ח׳ואמנם הכל היה בסוד שעיר המשתלח אשר נשלח לעזאזל מקום מדור הקליפות והכל על פי הדיבור בכדי להפריד ולהבדיל כל מיני הרע והסטרא אחרא מן הקדושה ועל כן לקח יעקב כאן חמשה מיני בהמות נגד ה' עולמות הידועים ליודעים, ונגד נשמת כל חי הנחלק לה' חלקים נפש רוח נשמה חיה יחידה (בראשית רבה י"ד, ט'), בכדי להפריד הקליפה מכל החמשה עולמות (אף שמבריאה ולמעלה נאמר (תהלים ה', ה') לא יגורך רע מכל מקום נודע שכל עולם ועולם כלול מכל החמשה כמו שמובא בכוונת הווידוי במה שאומרים אם חטאתי וגו' ופגמתי באות יו"ד של שמך הוי"ה עיין שם) ומכל החמשה חלקי הנשמה שיהנה מבשר אלו המינים ולהפרד מהקדושה מכל וכל. ועל כן צוה לשלוחיו וריוח תשימו בין עדר ובין עדר כדי שיהיה ניכר חלק כל מין ומין לבד שישים אותו רשע עיניו. בכל חלקי המינים ויובדל מחמשה חלקי קדושה. והכל עלה בהשכל יעקב מיד ה' עליו כעין שילוח לעזאזל. ועל כן גם בעזאזל נאמר למסרו ביד איש עתי וכו', כי ודאי שה הנבחר לשם עזאזל לא היה רוצה לילך מעצמו לשם, כמו הפר שבימי אליהו. ועל כן הוצרך הכהן למסרו בידו בכח וללחוש לו כי גם על ידו יתקדש שם שמים בהבדל הסטרא אחרא מן הקדושה. וגם זה היה מוכרח להיות על פי הגורל שנתן הכהן שני גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל כי הכל בהשגחה מאתו הוא מי הוא אשר יפול לחלק ה' ומי לשלח אותו לעזאזל המדברה. וכל זה נבחן בחיות הרוחניות שבו אם ראוי לחלק זה או לזה. ועל כן הנראה אשר גם בשילוח יעקב לעשו כל המחנה הזה בתורת שילוח לעזאזל שהיה מגריל על הבהמות ועל מי שעלה בידו מנחה לעשו היה משלח אותו לעשו כי לא ידחה בהמה מבהמותיו כי אם על ידי הגורל שהוא על פי ה' ובמסירה בעל כורחה. וזה מאמר הכתוב ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו שלקח אותן הבהמות אשר בא בידו הגורל מנחה לעשו את אלו שלח אליו, ובזה היה יודע את מי לשלוח. ועל כן אמר הכתוב,
8