באר מים חיים, בראשית ל״ב:ל״בBe'er Mayim Chaim, Genesis 32:32
א׳ויזרח לו השמש כאשר עבר וגו'. צריך לדעת לאיזה צורך מצינו כאן סימן עת זריחת השמש שהוא כאשר עבר את פנואל הלא דבר הוא. ואמנם תדע שאין הקב"ה עושה דבר עם האדם כי אם כמעשהו מדה כנגד מדה כמאמרם ז"ל (מגילה י"ב:) במדה שאדם מודד מודדין לו. והנה מבואר בספרי יראים ובפרט בחובת הלבבות במדת הצדיקים בשני בחינות. אחת שהם מכירים בטובת הקב"ה כי הוא המיטיב להם ובחסד חנם, ומודים לו ומשבחין אותו על זה, ועל ידי זה הקב"ה מגלגל רחמיו עוד ביותר ויותר לתת להם טובות וברכות להיותם מכירין ויודעין בטובת הבורא וחסדיו עליהם. והשנית מי שאין לבו שלם עם ה' אז גם כשרואה טובת הקב"ה אצלו ויודע שהוא מה', מכל מקום אם רואה בחבירו יותר טובה מה שהקב"ה מיטיב עמו ירע לבבו על זה וידמה לו שהקב"ה כביכול שולל מאתו זה אשר יחסר לו מטובת רעהו, ורעה עושה לו. עיין שם שהאריך. מה שאין כן בצדיקים שיודעין באמת שאין מגיע להם כלום מהקב"ה אם לא רוב רחמיו וחסדיו ואיך יצויר לירע לבבו שאין נותן לו עוד כאשר לחבירו, אם יודע באמת שגם זה בחנם הוא.
1
ב׳והנה יעקב אבינו ע"ה כשראה כאן הפלאת נסיו יתברך להצילו משרפי אש אף שעל כל פנים נגע בכף יריכו והיה צולע על יריכו מה שאין כן לאברהם זקינו הצילו הקב"ה מאור כשדים ומד' מלכים שלם בכל אבריו. מכל מקום לא עלה ח"ו על לבו דבר לומר כי רעה עשה לו כביכול שלא הצילו גם מכף יריכו כמו לזקינו רק אדרבה הודה ושיבח ומפאר למלך הכבוד שהצילו בחיים חיותו על כל פנים וכאשר אמר ותנצל נפשי כלומר ברוך ה' שהציל נפשו על כל פנים מרדת שחת, וכמשל ר' יהושע בן חנניא (בראשית רבה ס"ד, י') כי גדלה בעיניו המתנה הזאת למאוד מאוד מה שהחיה את נפשו ומדה כנגד מדה עשה לו הקב"ה כשם שהוא אינו מגרע בשבחו בדבר שחסר אצלו מבאחרים כך עשה לו דבר שהוא רק אצלו ולא באחרים ועל כן ויזרח לו השמש לו לבדו שיהיה לו זריחת השמש מיוחד אצלו בדבר שאינו אצל אחרים שלכל העולם אינה עשויה כי אם להאיר כמאמר הכתוב (בראשית א', ט"ז) להאיר על הארץ. ולו זרחה לרפואה לרפאותו מצלעתו כמאמר הכתוב (מלאכי ג', כ') שמש צדקה ומרפא בכנפיה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ע"ח, ה') על כן הכתוב מיחד זריחת השמש לו לבדו ולכאורה הלא לכל העולם זרחה, ואמנם בדבר הזה שתרפא בכנפיה לו לבדו זרחה. ואפשר עבור זה אומר הכתוב שם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וגו' כלומר כי לכם לבד תזרח להיות מרפא בכנפיה אבל לא לנכרים כי להם אינה עשויה כי אם להאיר. ועל כן כתבו השבעים זקנים בשנותם את טעמם לפני תלמי המלך אשר חלק ה' אותם להאיר לכל העמים כי באמת לכל העמים אין השמש רק להאיר ולא לרפואה ואדרבה לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ורשעים נידונין בה וכמאמר חז"ל (נדרים ח':) על פסוק (שם שם, י"ט) וליהט אותם וגו', כי לא יוכלו לסבול תקופת חום השמש עד שיכהו עיניהם מראות. וזהו שאמר הכתוב כאן ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל והוא צולע וגו' כלומר לפני שעבר את פניאל ועדיין הוא צולע ואף על פי כן קראו פניאל להודות לשם ה' אף שלא היטיב עמו כמו לזולתו לכך עשה לו הקב"ה דבר זה שזרח לו לבדו השמש לרפואה ולא לאחרים וכאומרם (שם) צדיקים מתרפאין בה כאמור.
2