באר מים חיים, בראשית ל״ב:ל״גBe'er Mayim Chaim, Genesis 32:33
א׳על כן לא יאכלו בני ישראל וגו'. לשון על כן במקום הזה לכאורה לא יובן ולמעלה מקומו אצל ויגע בכף יריכו ותקע כף ירך יעקב וגו' שם היה לו לומר על כן לא יאכלו וגו' מה שאין כן כאן אחר שנאמר מזריחת השמש שהוא התחלת הרפואה ומהו על כן. ואמנם הנה ודאי טעם האמת מה שנאסר הגיד הזה לאכול כי לכאורה וכי בשביל שהיה יעקב צולע על הגיד הזה יאסר לנו לאכול אותו לעולם מה זה ועל מה זה ומה ענין אדם אצל בהמה.
1
ב׳ואכן האמת הוא כי מאחר שאנו רואין שהס"מ שהוא שרו של עשו לא היה יכול לתופסו ולנגוע בקצהו בשום אבר ואבר וגיד וגיד שבו הוא מטעם שראה אותו הדוּר ואמר לו דמות דיוקן שלך חקוקה בכסא. רק במקום הזה בגיד הנשה נגעו עד אשר ותקע כף ירך יעקב שמע מינה אשר שם מוכרח להיות איזה אחיזה לקליפת החיצונים בעת שרודפים להדבק אל הקדושה כקוף בפני אדם וכקליפה אל הפרי מתאחזין בגיד הזה. והוא מחמת שחיות הקדושה שבו מעט מזעיר הוא ובמקום שחריבה זו מלאה זו במקום שחריבה קצת מחיות הקדושה ממולא שם מקליפות החיצונים. ועל כן דעת רבותינו (חולין צ"ט:) שאין בו שום טעם, ואמרו עץ הוא והתורה אסרתו (רש"י פסחים כ"ב. דיבור המתחיל אלא). כי טעם כל דבר ודבר היא מחיות ניצוצי הקדושה שבקרבו מאלהינו יתברך שמו, ובגיד הזה אין בו בנותן טעם כי מעט מזעיר חיות הקודש שם. ומעט הוא אותיות טעם כי לפי שמעט הוא אין בו טעם. וראיה גמורה לזה ממה שמבואר בזוה"ק (פרשה זו ק"ע:) כי שס"ה גידי האדם הם כנגד ימות החמה כל אחד מיוחד נגד יום אחד והגיד זה מיוחד כנגד ט' באב שבו נתגבר הקליפה וחרבה בית מקדשינו ותפארתינו. ומיום היותו אין טובה בו שהוקבע בו בכיה לדורות מכבר מדור המדבר. והכל מפני שחיות הקודש אז מצער הוא, ורבתה בו אחיזת החיצונים והחטיא את ישראל אז לבכות עד שנקבע לדורות. ועל כן נאסר לאוכלו לכל בר ישראל מפני המעטת חיות הקדושה שבו והתרבות חיות החיצונים. ואדם האוכלו ידבק בו ניצוצי הרע ויחטיאהו כטעם כל מאכלות אסורות כנודע (זוה"ק שמיני מ"א.).
2
ג׳והנה זה הכל נכון בעת שהיה צולע על יריכו אבל אחר כך כשנתרפא יעקב מצלעתו היה אפשר לומר שכבר נתרפא הגיד הזה מטומאתו עד שאין רשות חיות החיצונים עליו והוחזר אל הקדושה ויהיה מותר לאוכלו כשאר בשר כשר, ואמנם כי להיות שהרבה ריוח להצלה לפניו, ולמה רפאהו דוקא בשמש. כדי להראות כי רפואה הזו היא מעין עולם הבא שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאין בה כנזכר למעלה והוא בדוגמת עלמא דאתי שהכל מתרפאין לעתיד כמאמר חז"ל (נדרים ח':), וזה הוא רק ליעקב אבינו כי הם ראו עולמן בחייהן כמאמר חז"ל (בבא בתרא ט"ז:) שלושה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא. לכך נתרפא הוא בדוגמת עלמא דאתי ונתגרשו החיצונים ממנו אבל לא באחרים שאין בהם בחינת עולם הבא, עדיין הנחש כרוך על עקבם ולא נתרפאו מצלעתן ואסור לטעום מגיד הזה מפני אחיזת החיצונים שבו עד אשר יבוא יום שכתוב בו (ישעיה כ"ה, ט') ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו וגו' ואז יושיענו מכל צרה וצוקה ורוח הטומאה יעבור מן הארץ ולא יהיה עוד בחינת (משלי ה', ה') רגליה יורדות מות שלא יהיה אחיזת החיצונים בקדושה כלל.
3
ד׳וזהו שאמר הכתוב כאן כי לפי שויזרח לו השמש וגו' שלא ריפא אותו הקב"ה כי אם ברפואה מעין עולם הבא על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו' עד היום הזה פירוש עד שיבוא היום הזה היום שכתוב בו הנה אלהינו זה כי אז הכל יתרפאו מזוהמתן ונגילה ונשמחה בו וכל בחינת החיצונים יבוטל מן הארץ וצום הרביעי וצום החמישי וגו' יהיה וגו' לששון ולשמחה (זכריה ח', י"ט). אמן כן יהי רצון.
4