באר מים חיים, בראשית ל״ב:ד׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 32:4
א׳וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו'. יש לדקדק בזה כמה דקדוקים. א', אומרו לפניו לכאורה ללא צורך והיה די באומרו מלאכים אל עשו וגו'. ב', אומרו ארצה שעיר אין להבין כי מה נפקא מיניה אם השליחות הוא לארץ שעיר או למקום אחר במקום שעשו יהיה שמה וכמו שהוא גם כן בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים, גם להבין עיקר השליחות מה זה שלח אליו וכי בזה יפויס עשו במה שישמע שיעקב יש לו שור וחמור וגו' הלא רשע יראה ויכעוס ויחרוק שיניו על ברכת צדיקים ואם בשביל שאין בהם מברכת אביו מטל השמים וגו' כמו שפירש רש"י ז"ל היה לו לומר העיקר שאין לי מטל השמים וכו' ולא יותר, ד' למה היה צריך לשלוח אליו מלאכי מעלה לזה וכי לא היה די לשלוח לו בזה דיירי ארעא.
1
ב׳ואמנם הנה יעקב אבינו הכל בחכמה עשה והוא על דרך שאמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ג, א') בפסוק (בראשית ל"ו, ל"א) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך וגו' וזה לשונם: זה שאמר הכתוב (משלי כ', כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. נחלה מבוהלת בראשונה, ואלה המלכים אשר מלכו וגו'. ואחריתה לא תבורך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגו'. כי הן עיקר מפלת אדם או גוי ואומה הוא כאשר יגבה לבו בקרבו לומר אני ואפסי עוד ומי יעשה לי דבר והוא בחינת הקליפה הארורה שאומרת אני ואפסי וגו' זה הוא מפלתן כי בזה יוצא מאתם כל בחינת חיות הקדושה שבקרבם כי בגבה רוח כביכול הקב"ה אומר אין אני והוא יכולין לדור כמאמר חז"ל (סוטה ה'.) וכיון שיוצאין מתוכם ניצוצי הקדושה שזה חיותם מיד הם נאבדים מכל וכל. ועל כן אמר הכתוב (תהלים ל"ז, ל"ה-ל"ו) ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה איננו וגו', כי זה הוא תכלית מפלתו כשהוא מתגדל ויוגבה לבו בקרבו בזה אז בורחין מאתו כל בחינת חיות הקדושה ונאבד הוא וכל אשר לו.
2
ג׳ובזה אפשר ליתן טעם נכון על סעודת אסתר שעשתה להמן הרשע כי הן ידעה אשר תכלית מפלתו לא יהיה כי אם עד אשר תוגדל ותוקד לבו בקרבו למעלה למעלה עד קץ הגבהות שלו ועל כן הכינה לו הסעודה ומיד אש קדחה באפו ואמר (אסתר ה', י"ב) אף לא הביאה אסתר המלכה וגו' כי אם אותי וגם למחר וגו'. והכין לו תיכף העץ לתלות את מרדכי כי עלה עד קץ הגבהות המעותד לו, ובזה תיכף נאבד הוא וכל אשר לו. ואפשר שגם קרח ועדתו נאבדו על ידי זה במה שנגבה לבם בקרבם לומר כי להם ראוי להשתמש בכתר כהונה וכתר מלכות. ולזה אמר הכתוב (משלי ט"ז, י"ח) לפני שבר גאון וגו'. כי זה הוא הסימן כשהקב"ה כביכול רוצה להשפיל גוי או ממלכה או אדם רשע נותן להם מקודם גדולה ומלכות וממשלה שעל ידי זה מתגדל ומתרומם לבם בקרבם ונשמדים עדי עד. מה שאין כן בעם ישראל הכשרים יראי אלהים, יותר מה שהקב"ה משפיע להם טובה וברכה, ביותר הם נכנעים ונשפלים ומקטינים את עצמם כמאמר חז"ל (חולין פט.) על פסוק (דברים ז', ז') לא מרובכם מכל העמים. נתתי גדולה לאברהם אמר (בראשית י"ח, כ"ז) ואנכי עפר ואפר. נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו (שמות ט"ז, ז') ונחנו מה וגו'. כי מי שחכמת אלהים בקרבו מבין מדעתו אשר לא בצדקתו וביושר לבבו הקב"ה מיטיב עמו כי עדיין לא יצא אדם ידי חובת עבודתו מיום הבריאה כראוי למלך הכבוד ואמרו חז"ל (ערכין י"ז.) אם יעמוד את אברהם יצחק ויעקב בדין כו', ועל כן אין הצדיקים מבקשים מהקב"ה כי אם מתנת חנם כמאמר חז"ל (ספרי ריש ואתחנן) כי יודעים באמת שאין מגיע להם כלום רק כביכול שמו יתברך כי חפץ חסד הוא ואינו מקפח שכר כל בריה נותן להם לצדיקים כל טוב וברכה ועל כן ברכתם עומדת לעד כי תמיד לבבם נשבר בקרבם ואינם מתגדלים בלבם כמעשה הרשעים על ידי הטובות. ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ו, ד') הרשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין כי עיקר יסוריהם הוא על ידי השלוה שבתחילתן שבזה נגבהים ונדכאים על ידי כן, מה שאין כן הצדיקים להיפוך תחילתן יסורין וסופן שלוה כי הם בעת השלוה יותר נשבר לבבם מאשר בעת היסורין בראותם גודל החסד והטובה הנפלאה שעושה הקב"ה עמם בחסד חנם ועל ידי זה נכנעין ונשפלין לפניו ברוך הוא ובזה לא יבושו ולא יכלמו לנצח וטובתן שלימה עד סוף כל הדורות. ולזה שיבח אב החסידים דוד המלך ע"ה את איש ירא ה' ואמר (תהלים קי"ב, ג') הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. כלומר אף על פי שהון ועושר בביתו אף על פי כן צדקתו עומדת לעד לא כמעשה הרשעים שאחרי הגיעם לעושר וכבוד מתגדלים ופוקרין באלהי עולם לא כן כי אם צדקתם עומדת לעבוד ביראה ובושה והכנעה לפני מלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא.
3
ד׳והענין הזה הוא בעשו הרשע כאשר אמר עליו הנביא (עובדיה א', ד') אם תגביה כנשר קנך ואם בין כוכבים וגו'. משם אורידך וגו' משם דייקא כי זה הוא מפלתו במה שיעלה לשמים שיאו להגביה את עצמו כנשר עד בין כוכבי מעלה לומר כי גם שם מגיע מלכותו משם ירד ויושפל כאמור. ועל כן נאמר עליו (משלי כ', כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. כי על ידי מלכותו תחילה יאבד הוא וכל אשר לו כרשעים שתחילתן שלוה וסופן יסורין. ואפשר זה הוא ענין שליחות שעיר המשתלח לעזאזל בכדי שתראה הקליפה שישראל שולחין אליה דבר ותוקד לבה בקרבה להתגדל והוא ביטולה והבן.
4
ה׳ואל זה הביט יעקב אבינו ע"ה ושלח שלוחיו לעשו לומר לו אשר הוא ברצונו נותן לו המלוכה לפניו והוא אדון לו, ויעקב עבדו. והכל בכדי שיהיה לעשו נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך על ידי הגבהת הלב מה שיתגאה עשו על ידי השליחות הלז ומשם במלכותו עד אשר יעלה לשמים שיאו ואז כגללו לנצח יאבד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. והוא אומרו וישלח יעקב כלומר בחינת שליחות עשה, כבחינת שליחות השעיר לעזאזל שעל ידי זה יתגדל ויוגבה לבו בקרבו ומשם יורידו ה'. ועל כן מלאכים ממש שלח לו ולא בני אדם בכדי שירבה רוממותו בקרבו לומר עד היכן הגיע כסאי להיות מלאכי מעלה באין לפני בשליחות ממש כמאמר הכתוב (עובדיה א', ד') ואם בין כוכבים שים קנך וגו'. כי סבר שהוא ראוי להשתמש במלאכים. ומה היה השליחות אמר הכתוב לפניו אל עשו אחיו כי הנה יעקב אבינו בראותו מלאכי ארץ ישראל לקראתו ללוותו לארץ (כאמור בסוף פרשה הקודמת) אמר בדעתו אפשר שבאו להנחיל לו תיכף המלוכה בארץ כענין שנאמר בישראל אחר כך (שמות ל"ג, ב') ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי וגו'. ולא רצה יעקב בזה ושלחם לפניו אל עשו אחיו כלומר שילכו קודם אל עשו לתת לו המלוכה מלפניו בכדי שתהיה נחלה מבוהלת וגו' כנאמר, עד אשר תכלה מלכות עשו יבואו אליו להמליכו על כל הארץ. ולזה ארצה שעיר כלומר השליחות הוא בבחינת ארצה שעיר כמו הארץ המקבלת מהשעיר המשתלח שם והוא הקליפה שהוא לרע לו כן המלוכה הזו היא אבדתו.
5
ו׳וגם יאמר ארצה שעיר שדה אדום כלומר כי על כן נקרא נחלתו בשני שמות ארצה שעיר שדה אדום להראות על ידו אשר תחילתו יהיה מלכותו עלי ארץ ומדינה והיושבים עליה והוא על שם שעיר כי הוא יצא בראשונה כאדרת שער שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה להראות שתיכף יטול המלוכה ויתגדל במלכותו, אבל אחר כך יהיה שדה אדום מדבר וחרוב מאין יושב כמאמר הכתוב (מלאכי א', ג') ואשים את הריו שממה ונחלתו לתנות מדבר וגו', ומכל זה ראה יעקב כי הוא צריך ליטול המלכות בראשונה ואחר כך ויעבור והנה איננו ועל זה נאמר (במדבר כ"ב, כ') ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד. ולזה אמר הכתוב,
6