באר מים חיים, בראשית ל״ד:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 34:1
א׳ותצא דינה וגו' לראות בבנות הארץ וגו'. לשון בבנות הארץ צריך הבנה והיה לו לומר לראות את בנות הארץ, והנראה כי הנה חז"ל אמרו (תנחומא פרשה זו) תלה הכתוב בלאה לומר כאמה כן בתה מה לאה יוצאנית דכתיב (בראשית ל', ט"ז) ותצא לאה לקראתו אף זו יוצאנית וכו', ולכאורה יפלא הלא נודע אומרם ז"ל (פסחים ג'.) שאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב על מה זה יכתוב הכתוב בכוון בת לאה להראות גנות הצדקת ומכל שכן אשר נודע שלאה נתכוונה באמת לשם שמים שהיתה מתאות ומחזרת להעמיד שבטי יה וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה ע"ב, ה').
1
ב׳ואמנם אדרבה כי חז"ל באו לומר שתלה הכתוב בלאה לומר כאמה בתה, כלומר כשם שאמה ודאי נתכוונה לשם שמים כן בתה לשם שמים נתכוונה, כי נודע מאמרם ז"ל (שם ל"ט, י"ד) בפסוק (בראשית י"ב, ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן אברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת הנשים. ועל כן רצתה גם היא לאחוז בדרכי אבותיה הקדושים לגייר גרים מבנות הארץ להכניסם תחת צל כנפי השכינה, ולזה אמר הכתוב ותצא דינה בת לאה כלומר ביציאה זו היתה בת לאה ממש לעשות כמעשה אמה לצאת לשם שמים, ועל כן הלכה לראות בבנות הארץ כלומר לראות בקרבן ותוכן לבבם איזה שתרצה להתקרב אליה לשמוע לדבריה, כי גם באומות יש איזה נשמות שמוכשרין לקבל טהרה ורוצין בדביקות ישראל, כידוע מרות ושאר גירי צדק שבעודן בגיותן הם מתלוים ורודפים אחרי בני ישראל מפני ניצוצי הקדושה שבהם, ובתוך כך מספר המקרא בשבח דינה כי דוקא לראות הלכה ולא להראות את עצמה לעיני העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא וגם לראות בבנות הארץ דוקא ולא ח"ו בבני הארץ כי צדקת אבותיה הקדושים היה בה מראשה ועד רגלה בלתי לזוז ימין ושמאל ויעקב היה מטתו שלימה.
2
ג׳ואולם אחרי כל זה הנה הכתוב צווח ואמר (תהלים מ"ה, י"ד) כל כבודה בת מלך פנימה שאין דרך בנות ישראל הצנועות לצאת חוצה כי אם הם צדקתם עומדת לעד, אבל זה שמבחוץ אם יביט בה ויהרהר דבר מה הרי לעוון פלילי נחשב גם עליהם להיותם מכשילים בני אדם גם בני איש, וכמעשה דהאי תנא (תענית כ"ד.) שאמר לבתו שובי לעפרך ולא יכשלו בך בני אדם. ושרה שהיתה מגיירת הנשים הרי נאמר עליה (בראשית י"ח, ט') הנה באהל, שהיתה צנועה ביותר שלא יצתה לחוץ ועשתה ביכולתה בביתה פנימה כאשר יכלה לגייר הנשים שבאו אצלה. ודינה שיצתה, על כן וירא אותה שכם וגו'. ונראה שזה שיבחה דבורה הנביאה את יעל אשת חבר הקני ואמרה עליה (שופטים ה', כ"ד) מנשים באוהל תבורך ואמרו חז"ל (נזיר כ"ג:) נשים באוהל מאן נינהו שרה רבקה רחל לאה ולכאורה מאי מעליותא בזו מד' אמהות ואמנם כי לצד שהיא יצתא לקראת סיסרא כמאמר הכתוב (שם ד', י"ח) ותצא יעל לקראת וגו' ואף על פי כן עשתה את שלה בשלימות ולא הזיק לה יציאתה כלל וכלל על כן תבורך היא מנשים שהיתה צדקתם רק באוהל ולא בחוץ. ואמנם שם היתה היציאה מוכרחת להצלת נפשות ישראל על כן לא עשאה היציאה אצלה שום רושם לרע רק אדרבה לטוב בית המלך ופנימה יחשב, מה שאין כן בדינה שהוא להכשיר את בנות הערלים הנה אמרו חז"ל (עירובין ל"ב:) שאסור לתלמיד חכם ליעבד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד עם הארץ איסורא רבה. אף כאן לא היה ניחא להקב"ה שתעבד דינה איסורא זוטא עבורם כי (תהלים נ', ג') סביביו נשערה מאוד, על כן וירא אותה וגו'.
3