באר מים חיים, בראשית ל״ד:י״אBe'er Mayim Chaim, Genesis 34:11
א׳ויאמר שכם אל אביה וגו' אמצא חן וגו'. כי לא היה ביכולתו להתאפק רגע והתחיל תיכף לדבר את אשר חשקה נפשו. ומזה מוסר השכל לכל בני עמינו עם ישראל שאנו מדמין בנפשינו שאנו רוצין לעבוד את שמו יתברך ואם נשאל את אחד מישראל האתה אוהב את שמו יתברך ישיב ודאי שאוהבו במסירת נפש ממש. והנך רואה כי לא כן הוא כי הנה שכם הלא בן מלך היה וגדל בתפנוקי מלכין וכאשר חפץ בבת יעקב לך ראה גודל החשק והתאוה והחפץ והרצון שהיה לו עד אשר לא היה יכול להתאפק על רגע והיה כמשתגע ממש ואמר אשר תאמרו אלי אתן הרבו עלי מאוד מוהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו ולא עצרו ולא עיכבו שום דבר ואילו היה יכול לחתוך אבר וליתן להם עבורה היה נותן להם, ולך ראה מה היה בסוף כשצווהו למול והנה בן מלך מפונק וגדול בשנים ודאי שצער מופלג הוא לו כריתת המילה בבשרו, חוץ שבודאי הוא בזיון לו למול עבור נשיאת אשה וכל אלה לא שמע ולא הטה אוזן. מה כתיב (לקמן י"ט) ולא אחר הנער לעשות הדבר, עשהו בזריזות מופלג באהבה ושמחה רבה והכל להיותו חפץ בבת יעקב. ואם היינו רוצים כזה את עבודתו יתברך ואהבתו איזה דבר היה מעכב אותנו הלא היינו מדלגים על ההרים ממש כמשתגע לעבודתו יתברך ולא היינו שומעין לא גוף ולא אשה לא ממון ובנים כי היה נמוג לבבינו ממש קשורה וצמודה בחבלי עבותות אהבתו יתברך כאש להבה אכלה ממש. ובאמת כן מצינו בתנאים הראשונים שלא היו שומעין כלל עניני עולם הזה וכאשר אמרו חז"ל (עירובין כ"ב.) איכא קורמי באגמא וכו' ואמרו (שם נ"ד:) בר' אליעזר שהיה עוסק בתורה בשוק העליון של ציפורי וסדינו מוטלת בשוק התחתון ונאמר (משלי ה', י"ט) עליו באהבתה תשגה תמיד. כי היה באמת כמשתגע מרוב האהבה שבער בלבו שלא היה יודע כלל מה לעשות, אבל אנו שסוברין שאנו רוצין עבודתו יתברך שקר הוא וראיה מדברי עולם הזה שאנו רוצין אותם באמת כמה טרחות אנו טורחין וכמה יגיעות אנו יגיעין יומם ולילה להגיע אל טרף בתינו בכל לבבינו ונפשנו ומאודינו בכל כח שכלנו לחשוב מחשבות לעשות בכה או בכה, ואם היינו עושין בכזה עבודתו יתברך היינו מגיעין למדריגות נפלאות גדולות ורמות עד שהיה באמת נחת רוח לפניו. כי בעבודתו, המיגע בה ודאי טרחתו אינה לריק שהבא לטהר מסייעין אותו מן השמים (שבת ק"ד.) ובחפצי עולם הזה כל היום אנו יגיעין והכל אינו מספיק ותמיד אנו חסרין היום זה, ומחר זה.
1
ב׳אשר על כן כל בר ישראל יקח זאת על מוחו ושכלו ויסיר הפתיות והשטות מאתו ויתחיל לעבוד בעבודתו יתברך על כל פנים בשוה בעבודת עצמו בהבלי עולם הזה שאינם כדאים על אחת מני אלף וכו' עד אין שיעור נגד עבודתו יתברך ועל כל פנים יחצה ימיו ושנותיו שבחצי היום או חצי שבוע או חודש או שנה כל אחד לפי עסקו ומשאו ומתנו לעבוד בחצי ימיו עבודתו יתברך עבודה תמה בכל לב ונפש בחיות ושכל ולב ומוח במחשבה דיבור ומעשה ביראה ואהבה ושמחה ושלא יתערב בה שום דבר מחשבת חוץ כי אם בלב שלם ובדעה שלימה ומיושבת ברשפי אש שלהבת יה לדבק עצמו אליו יתברך על ידי התורה והתפילה ומצוותיו יתברך שכולם הם רצונו יתברך שהוא רצה שאנו נעשה ונקיים רמ"ח מצוות האמורין בתורה ושלא לעשות משס"ה לא תעשה האמורין בה והוא ורצונו אחד כידוע.
2
ג׳ואדם העוסק בהן הרי מדבק נפשו וחיותו שהוא הבל פיו היוצא מאתו שנפשו יצאה בדברו וכל כוחי גופו וחיותו אליו יתברך. הנעלם בהן שהן רצונו ברוך הוא וזה הוא הנחת רוח לפניו כשאנו מדבקין עצמנו אליו מהמרחק הגדול שנתרחקנו מאתו בעת הבריאה שלזה היתה עיקר הבריאה להדבק אליו אחרי התרחקותו מאתו יתברך ואין בכל התורה והמצוות כי אם הכוונה הזאת שהוא למען היות נחת רוח לפניו על ידי הדביקות שאנו מתדבקין בו על ידי התורה והמצוות, ובזה גם כשאנו נעשה מעשינו בחוץ על עסקי טרפי מזונותינו לא יסור מלבנו אהבתו ויראתו להזהר ולהשמר מכל אשר הזהירנו יתברך ולהביט בכל דבר ודבר שהכל מאתו יתברך, הוא האצילם בראם יצרם אף עשאם ואין עוד מלבדו שבכל העולמות כולם אין דבר כי אם כוחו אורו שפעו וחיותו לא זולת. וממילא כשאין דבר בלעדו הרי בכל מקום ומקום שאנו עומדין וכל דבר ודבר שאנו רואין לא נראה בו כי אם אורו יתברך ונזכור על ידי זה אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם למען לא ניגע לריק וגו' והאל הטוב יטע בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו להיות נחת רוח לפניו אמן כן יהי רצון, ונחזור לענין שמפני חשקת אהבת שכם לא עצר כח ומיהר לדבר לפני אביו. ועל כן,
3