באר מים חיים, בראשית ל״ד:י״גBe'er Mayim Chaim, Genesis 34:13
א׳ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור וגו'. ולכאורה אינו מהמוסר בבני יעקב לקפוץ ולדבר בפני אביהם, ורק לפי שקפץ שכם לדבר לפני אביו אמרו השבטים בלבם אין כבוד אבינו יעקב להשיב לו להיותו עושה מעשה רע כזה שהוא בזיון לו ובלא זה הוא עדיין רך בשנים ואין כבוד יעקב לדבר אתו צא ולמד ממה שכתוב למעלה ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו אבל שכם לא יצא אז לדבר אל יעקב לצד שבניו היו את מקנהו בשדה ולא היה בבית כי אם יעקב ולא נאה לשכם לדבר אל יעקב ולא יצא כי אם חמור מלך הארץ. רק עתה שהיו בניו אצלו התחיל שכם לדבר ובודאי אין עיקר דיבורו כי אם אליהם על כן ענו הם אותו. ולכך מקדים כאן הכתוב בן לפני אביו באומרו את שכם ואת חמור אביו כי עיקר תשובתם היתה לשכם ואגב היתה גם לחמור אביו כי הוטב גם בעיניו הרבה דברי תשובתם.
1
ב׳וידברו אשר טמא את דינה וגו'. זה אין לו פירוש לפי פשוטו, ולדברינו הנזכרים למעלה יאמר הכתוב כי על כן דברו הם ולא אביהם יעקב לפי שהוא הצדיק עליו את הדין מפני יודעו שמפני חטאו קרה לה זה על שאיחר נדרו וכו' ומחל הוא על כבודו לכפרת עוון, אבל הם דיברו כי אפילו דל מהכא חשיבות אביהם מכל מקום הלא אחותם היא וכבודם במקומו מונח ולא יוכל יעקב למחול על כבודם ועל כן וידברו אשר טמא את דינה אחותם כלומר להיותה אחותם על כן דיברו הם להנקם על בזיונם.
2
ג׳עוד יאמר וידברו אשר טמא וגו'. כלומר אף שדבר גדול דיברו שכדאי היה להנקם ממנו על טומאת אחותם ולא היתה רמיה כלל בדבר כפירוש רש"י מכל מקום לא דיברו כי אם הם אבל לא אביהם יעקב כי אמיתי הוא וכמאמר הכתוב (מיכה ז', כ') תתן אמת ליעקב, ולא חפץ לדבר במרמה אף בדבר המותר כי יעקב איש תם, כלבו כן פיו. ורק בני יעקב ענו במרמה ולא הוא.
3
ד׳עוד אפשר לומר בפירוש הכתוב, כי הנה בני יעקב חכמים גדולים היו והיו יראין אם תיכף יאמרו להם שהמה מרוצין בו אחר המילה ולא יחרה אפם כלל על העבר שטמא את אחותם פן יתחכם חמור ושכם על זה שרצונם לנקום מהם בעת הכאב ועל כן עשו בחכמה והתחילו לדבר אתם קשות תחילה על העבר אשר טמא את אחותם ואחר כך כאשר ינח רוגזם יאמרו להם לעשות כדבר הזה ואז לא יבינו כי מרמה בדבר לצד שכבר יצא הכעס מאתם ונח רוגזם, ולזה יאמר הכתוב ויענו בני יעקב וגו' במרמה ומה היא המרמה אומר הכתוב וידברו אשר טמא וגו' כלומר התחילו לדבר קשות (כי דבור בכל מקום קשה הוא כידוע (מכות י"א.) בחרון אף על אשר טמא את דינה אחותם ואחר כך כאשר נח רוגזם התחילו לדבר בדברים רכים.
4