באר מים חיים, בראשית ל״ד:ל׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 34:30
א׳ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי וגו' ונאספו עלי והכוני וגו'. כי לצד שמה שהרגתם אותם היה מדין חיוב מיתה על שהם עובדי עבודה זרה אם כן על כל האומות תפול עליהם אימתה ופחד לומר שגם עליהם תעבור כוס התרעלה להאסף עליהם ולהרגם על עובדם עבודה זרה ויהיו מוכרחים להאסף ולעמוד על נפשם ומה גם שיעמדו על דם אחיהם משאר האומות שהיו שם ועל כן ונאספו עלי וגו', ואמנם הרמב"ם ז"ל (שם) נראה שלא רצה בטעם זה מפני כי מה נשתנה שכם מכל העולם שהיו אז עובדי עבודה זרה ולא נקמו מהם על עבודה זרה מפני שאין זאת ביכולתם הגם אפשר שהיו יכולין לרמות עיר אחת ויהרגו אותם אבל אין זה מוטל עליהם כי לא היה שבט המושל בידם והכנעני והפריזי אז בארץ, ועוד אם בשביל עבודה זרה הרגו אותם למה החיו את הנשים וכי הנשים אינם מצווין על עבודה זרה הלא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה (בבא קמא ט"ו.) ובכתוב כאן מפורש אשר רק ויהרגו כל זכר ואת כל חילם וגו' ואת נשיהם שבו ויבוזו וגו'. וגם על טעם הרב הקדוש בעל אור החיים קצת יש לפקפק במה שכתב שכל בני העיר עמדו כנגדם לבל יהרגו מלכם ודנום דין רודף היאך מרומז זה בכתוב ואדרבה בכתוב נאמר ויבואו על העיר בטח גו' משמע שלא היה להם שום דבר עומד נגדם, וגם מה שכתב שכולם היו בעזר שכם לגזול את דינה גם זה אינו מבואר בכתוב ואדרבה בעשיית המעשה לא נאמר כי אם וירא אותה שכם וגו' ויקח אותה וישכב אותה וגו' ולא הזכיר שום סיוע אליו מאנשי העיר, ועוד וכי אפשר שכל אנשי העיר מקטן ועד גדול היו נמצאים שם בעת הגזילה וכולם עזרו אותו ולא ימלט אחד מהם שלא היה בשעת מעשה והנך רואה בהריגה שנהרג כל זכר בעיר ואיך הרגו לאחד בעד רעת חביריו, ומה שאמר ויבוזו העיר אשר טמאו אחותם הוא לומר שהניחו לטמאות אחותם כי בודאי צעקה הנערה בת יעקב ואין מושיע לה מכל העיר וראיה ממה שנאמר אשר טמאו ובטומאה ודאי שח"ו לא היה אחד מאנשי העיר מושל בה כי אם שכם לבד.
1
ב׳ואמנם מה שנראה לי לפי קוצר שכלי בטעם הריגת כל אנשי שכם הוא כי הנה חמור ושכם בעת שאמרו לכל אנשי עירם שימולו אמרו לפניהם את בנותם נקח לנו ואת בנותינו נתן להם וגו' ואמרו חז"ל בזה (לשון רש"י לעיל ט"ז) כי תלו החשיבות באנשי שכם לומר כי הם מותרים ליקח את כל אשר יבחרו מבנות יעקב באין מוחה ואת בנותינו ניתן להם כלומר רק לפי דעתינו אם נרצה ניתן להם וכו', אשר על כן אם היו מניחין בני יעקב את אנשי שכם להתרפאות מחוליים ולעמוד להתיישב כבראשונה בודאי היו אנשי שכם באין בדין עליהם לומר שיקיימו כפי התנאי כיון שהם עשו את שלהם להיות נימולים גם אתם תעשו את שלכם ויהיו מותרין לשלול ולבוז להם את בנות יעקב באשר יבחרו באין פוצה פה ומצפצף ואז לא יוכלו לעמוד נגדם בהיותם בריאים וגבורים כל העיר מקצה ומה היה לבני יעקב לעשות בזה. והנה מתחילה מה שדיברו במרמה אתם ודאי שכדין עשו כי לא היתה כוונתם כי אם על שכם שהיה מחויב מיתה ממש מדין הגזילה ואך ודאי כי לא יניחו אנשי העיר להרוג את בן מלכם ועל כן דברו להמול להם כל זכר בכדי שלא יוכלו לעמוד נגדם והם יהרגו את שכם ויקחו את אחותם ויצאו, ואחר כך כשהלך חמור ושכם בנו ודיברו עם אנשי עירם בשקר וכזב לא כמו שהיו מדברים עם בני יעקב שאמרו בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם כי אם להיפוך את בנותם נקח לנו לנשים וגו' ועל דעת זה מלו עצמן כל אנשי העיר, וכשיעמדו מחוליים ודאי שיבואו עליהם בעקיפין לקיים התנאי ולא יועיל מה שיאמרו כי לא כן היה התנאי עמהם כי לא יאמינו להם ומי יוכל לדין עם מי שתקיף ממנו, ועל כן הרגום מתחילה קודם שיבואו לשלול שלל לטמאות ח"ו את בנות יעקב, ועל כל פנים לא גרע זה מבן סורר ומורה שנידון על שם סופו ונהרג תיכף, ומכל שכן כאן שלא יוכלו אחר כך לעמוד עמהם בדין ובודאי כדין וכתורה עשו להרגם תיכף ולא יענו ח"ו צנועות בני ישראל, ובזה דין התושב והגר שוה כי כולם מלו עצמן על תנאי זה ובודאי היו מבקשים אחר כך לקיים כפי התנאי.
2