באר מים חיים, בראשית ל״ז:א׳Be'er Mayim Chaim, Genesis 37:1
א׳וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו'. אמרו מגורי אביו יבואר על פי מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ב, י"ג) בפסוק (לעיל ל"ו, ז') וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ר' אלעזר אמר מפני שטר חוב כי גר יהיה זרעך וכו' וזה לשון רש"י: מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר וכו' עד כאן. והודיע הכתוב כאן כי לא כן חלק יעקב אדרבה ישב לו בפירוש בארץ מגורי אביו להיות גר בארץ שקיבל עליו לשלם השטר חוב כי גר יהיה זרעך ולא ברח מגזירתו של הקב"ה, ולכן אומר הכתוב להלן אלה תולדות יעקב וגו' כלומר אלה הסיבות והגילגולים שהגיעם עד שבאו לכלל ישוב במכירת יוסף עד שיעקב ובניו ירדו מצרימה הכל היה לפי שהם תולדות יעקב והוא קיבל עליו ועל זרעו אחריו להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם בכדי לצאת ברכוש גדול להוציא כל הניצוצות של הקדושה שהיו מוטבעים בעמקי קליפת מצרים לקחת בלעם מפיהם להיות חיל בלע ויקיאנו ולירש הארץ אחר כך נחלת ה'.
1
ב׳או כן יאמר לפי הנזכר כי הנה ברוך המקום ברוך הוא שחשב את הקץ לעשות שחיסר ק"ץ שנים מתי"ו לחשבם מעת תולדת יצחק ולא היו ישראל במצרים כי אם רד"ו שנים, וק"ץ שנים חשב בגירות יצחק ויעקב בארץ כנען, ועל כן אמר הקב"ה ליצחק (בראשית כ"ו, ג') גור בארץ הזאת, כלומר גם בארץ הזאת לא תהיה כי אם כמו גר לא תושב לקיים בזה כי גר יהיה זרעך וזה הכל מחסדי המקום ברוך הוא אבל יעקב אבינו כשקיבל עליו להשלים השטר חוב לא כן סבר, והיה דעתו לשלם כל החוב בארץ לא לו כמשמעות לשון הגזירה ולא יחשב גירות יצחק כלל כיון שהיה בארץ, וקיבל עליו לשלם גם בעד אביו מה שלא היה גר בארץ אחרת להיות עבדים וענו אותם ת' שנה בשלימות בארץ לא להם, ולזה אמר הכתוב וישב יעקב בארץ כלומר שלא ברח מפני השטר חוב רק ישב וקיבל שילום החוב אף של מגורי אביו כלומר גם גירות אביו מה שאינו גר בארץ אחרת גם זה קיבל עליו לשלם, ורחמי שמים גרמו שנאמר ליצחק גור בארץ הזאת פירוש שיקובל גירות שלו בחשבון אף כשיהיה בארץ הזאת.
2
ג׳או יאמר על זה הדרך כי הנה יעקב אבינו כשראה שנאמר ליצחק גור בארץ הזאת וכאמור שיקובל גירות שלו גם כאשר יהיה בארץ הזאת היה סבור יעקב שגם הוא לא יצטרך לילך לגור בארץ אחרת ויקבל עליו גירות בארץ מגורי אביו, ואכן לא כן היה דעת אלהינו יתברך שמו כי ביצחק לא היה יכול להיות בשום אופן אחר כי נתקדש בהר המוריה ולא היה רשאי לצאת חוצה (בראשית רבה ס"ד, ג'), מה שאין כן ביעקב שהוצרך לקיים (בראשית ט"ו, ט"ז) ודור רביעי ישובו הנה והיה מוכרח לירד למצרים לטעמים כמוסים לאל תמים דיעות ברוך הוא. ועל כן אמרו חז"ל (בראשית רבה פ"ו, ב') ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גדלה וגרם להיות אשר בחבלי אדם נמשך לשם על ידי סיבת מכירת יוסף. וזה אומרו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען פירוש כי יעקב ישב לו לשלם השטר חוב בארץ מגורי אביו במקום שאביו קיבל שם גירות והוא בארץ כנען ולא חפץ כלל לילך לארץ אחרת ועל כן היה ראוי יעקב לירד בשלשלאות למצרים כי היה מוכרח להיות גר דוקא בארץ לא להם ואך עבור שזכותו גדלה נתגלגל הדבר אשר אלה תולדות יעקב יוסף וגו' שסיבב הקב"ה סיבות שונות בבניו להיות נמשך לשם בחבלי אדם וכאמור.
3
ד׳עוד יכוון הכתוב באומרו וישב יעקב וגו'. כי הנה נודע שחברון הוא מן הגרוע והפסולת שבארץ ישראל לתבואות ופירות הארץ שהוא מקום טרשים ועל כן הקצוה לקברות מתים כמאמר חז"ל (סוטה ל"ד:), ולזה אמר הכתוב למעלה (ל"ו, ו'-ז') וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם להספיק מרעה לבהמות שלהם כפירוש רש"י, כלומר מפני שהיה ישיבתם בבחינת הגירות לא כתושבים לא ישבו להם במקומות המשובחים שבארץ כי אם במקום הגרוע כדרך הגר במדינה לא לו שמוכרח לישב באשר ימצא, ועל כן לא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם עבור פחיתת מקום שישבו לצד היותו ארץ מגוריהם בבחינת הגרים לא כתושבים כי אילו היו יושבים במקומות המשובחים ודאי היו מוציאין מרעה לבהמותיהן. ולזה עשו הלך לו אל ארץ אחרת כי לא רצה לקבל גירות ארץ כנען ומצא לו הר שעיר לרשת אותו לאחוזת נחלה ומצא מין את מינו כמאמר חז"ל (בראשית רבה ס"ג, י"ב) הוא אדום וארצו אדומה וכו', אבל יעקב אבינו להיותו יודע טוב הארץ ההיא במעלות הרוחניות הקדושה אשר בארץ ישראל שעיני ה' אלהים בה תמיד ובה שער השמים לא רצה לזוז מן הארץ ההיא אף שלא היה שם כי אם גר בארץ וישב במקום הגרוע והפסולת שבה כי חשקה נפשו בה וכמאמרם ז"ל (עיין בראשית רבה ל"ט, ח') לעולם ידור אדם אפילו במדברות של ארץ ישראל ולא במטרפולין של חוץ לארץ. וחוץ לזה הנה כבר כתבנו שיעקב חפץ דוקא בגירות בכדי לשלם השטר חוב ועוד בכדי לקיים מצות כיבוד אב ואם ובפרט לעת זקנת אביו וכהו עיניו, ודאי חלילה היה לו לעזוב אביו ולצאת, ואפילו אלו הכ"ב שנים שלא היה אצל אביו ברצון הקב"ה וברשות אביו ואמו נענש עליהם ברוגזו של יוסף, כמאמרם ז"ל על שאמר ללבן זה לי כ' שנה בביתך פירוש לי הם שעתיד אני ללקות עליהן (עיין ילקוט סוף פרשת ויצא). ולזה אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כלומר אף שהיה רק בבחינת הגירות ומקום הגרוע והפסולת חפצה נפשו לשבת שם משלושה הטעמים שכתבנו, אחד לפי שהוא בארץ גבול ארץ המעולה נחלת ה', והב' לפי שהוא רק בבחינת מגורי כלומר גירות והוא קיבל לשלם החוב, ועוד בה שלישיה שהוא מגורי אביו שאביו היה גר שם והיה חפץ לקיים מצות כיבוד אביו על כן אמר פה אשב כי אויתיה הגם שעליו לא נגזר גירות בארץ ישראל דוקא כי רק ליצחק נאמר גור בארץ הזאת חשקה נפשו לשבת בארץ ההוא כנאמר.
4
ה׳גם יאמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו'. על דרך מאמר חז"ל (ברכות ח'.) לעולם ידור אדם במקום רבו וכו' והתניא אל ידור לא קשיא הא דכייף ליה וכו' עד כאן. ומניה ודאי שאם אביו הוא רבו שצריך לדור במקום אביו כי לאביו ודאי כייף ליה מדין כיבוד ומורא אב ועל כן חפץ יעקב אבינו דוקא לשבת שם מפני ששם פחד ומורא אביו ורבו עליו וכייף ליה, ולזה אמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו כי מגורי הוא לשון פחד ויראה כמו (ירמיה ו', כ"ה) מגור מסביב. כלומר על כן ישב יעקב דוקא בארץ ההיא מפני ששם מגורי ופחד אביו ורבו עליו ולעולם ידור אדם במקום רבו היכא דכייף ליה.
5
ו׳ועוד נוסף לזה נאמר בתיבת מגורי אביו, כי כבר הארכנו במקום אחר בפירוש אומרם ז"ל (אבות ג', א') הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהיה מורא שמים עליכם, ושורש הדברים כי האיש המשכיל ויש לו לב להבין קטנות ערכו הדל והמצער ילוד אשה נוצר מטפה סרוחה נבזה ונמאס מחוסר הבנה מחוסר שכל מלא עוונות ופשעים, נגד גדולת אלהינו יתברך שמו שאין לה שיעור וערך ודמיון כלל אשר (על פי איוב ד', י"ח) הן במלאכיו ישים תהלה ומכל שכן בשוכני בתי חומר, ודאי יירא ויפחד מאוד לגשת לעבוד עבודת אלהינו יתברך שמו ולהשים כתר מלכות בראשו, אשר נודע כי כל התורה והמצוות הם כתרים לעלות ולישב בראש אלוה והקב"ה כביכול מכתיר עצמו בהן ועושה אותן עטרה על ראשו כמאמר הכתוב (ישעיה מ"ט, ג') ישראל אשר בך אתפאר, שממעשיך נעשה פאר ועטרה על ראשי. ומי הוא אשר יערב לבו לגשת לעבוד העבודה ופן ח"ו יעבוד עבודה אשר לא כדת ונכון כי כמה וכמה זכויות ועשיות יצטרך לעשות זה השר הגדול המוכן להכתיר את המלך בכתר המלוכה שלו כמה זכות אבות צריך להיות לו וכמה יצטרך לטהר ידיו ומלבושיו וכל גופו שלא ימצא בהם איזה כתם כל דהוא שלא יטנף את כתר המלוכה בידיו ובבגדיו, וכמה חכמה והבנה צריך להיות בו ויהיה בעל לשון צח ויפה ונאה שלא ימצא בו מום כל דהוא כי זו היא העבודה שאין למעלה הימנה להשים כתר מלכות בראש המלך, ויותר מזה על אחת מאלף אלפי כו' באדם אשר על הארץ כלי ריק וחסר מלא בושה וכלימה עומד לפני תמים דיעות ברוך הוא וברוך שמו לעבוד עבודתו להכתיר אותו בכתר המלוכה, איך צריך קודם להיות דעת ותבונה בו ולהשכיל על מוצא דבר ההוא איך יעשנו באופן הנאות בכל מאמצי כוחו ושכלו ובנקיון וזיכוך וטהרת הגוף והלב וכל אבריו מכל מדה לא נכונה ומנידנוד חטא ועוון כי בכל מקום שיש שם קצת נידנוד חטא שורה שם הסטרא אחרא והרע המטונף והמלוכלך כצואה ממש כמאמר חז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר' אליעזר אומר קשורה בו ככלב ומכל שכן פה דובר נבלה או ניבול פה ושקרים וליצנות ולשון הרע וכדומה, ואיך יערב לבו לגשת עם פה המטונף והמלוכלך הלז להתפלל בו לפני אדון כל ולומר בו שירות ותשבחות אלהינו יתברך שמו, הא למה הדבר דומה לאדם המוליך מנחה חשובה למלך המדינה מלחמים המפוארים הזכים והנקיים מסולת המנופה או שאר מיני דברים טובים יפים ונאים ומניח המנחה הלז על קערה מלוכלכת מטינוף וצואה לקוחה מבית הכסא, ודאי ודאי שיושלך מנחתו על פניו ויקבל עוד עונש גדול ועצום על מנחתו אשר הביא בלא דעת כזה.
6
ז׳ומכל אלה תראה איך שיש לאדם לירא ולפחד ברעד ורתת וחלחלה בגשתו לעשות אחת ממצוות ה' ופן ח"ו אינו עושה כל כך בקדושה וטהרה וזיכוך הגוף הראוי למלך הכבוד, ומנחה לא ירצה מידו ועל פנימו ישליכנה לומר הקריבהו נא לפחתך הירצך וגו' (מלאכי א', ח'). ואם אפילו כשהוא על צד היותר טוב והנכון, רעדה יאחזנו בחיל ורתת לומר איך אזכה לעשות כתרי כתרים לקוני לעלות ולישב בראש אלהי עולם ה' צבאות שמו, וכשאדם עובד על בחינה זו ודאי שלא יצוייר בנפשו שום קבלת שכר על עשייתו ועבודתו, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו שזכה לעבוד עבודה כזו להכתיר המלך בכתר מלכות ולזה אמר התנא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ולא זה שלא יצוייר בנפשכם שתקבלו פרס על עבודתכם אלא עוד ויהי מורא שמים עליכם שתפחדו ותרעדו אחר עשיית המצוה אולי לא יצאתם חובתכם בהעבודה הראוי למלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו שצריכה טהרה וזיכוך והוא התשובה שלימה שמקודם בכל לב ולב ובמחשבה דיבור ומעשה ויראה ואהבה ושמחה רבה באופן הנאות למצוות ה'.
7
ח׳והנה נודע (קידושין ל':) אשר מצות כיבוד אב ואם גדולה למאוד שהשוה כבודן לכבוד המקום ברוך הוא ואפילו עשו הרשע אמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ה, ט"ז) כשהיה רוצה לשמש את אביו היה מלביש עצמו בבגדי כבוד היקרים שבמלבושיו בשביל כבוד אביו ומכל שכן להבדיל וכו' יעקב הצדיק ודאי כן קיים בנפשו לעשות מצות כיבוד אב ביתר עוז ותעצומות בכל יכולתו כי השוה כבודן לכבוד המקום. ובלא זה הוא מצות ה' וכל המצוות בודאי עשה כאשר כתבנו בגודל אימה ופחד קודם העשיה, ואחר העשיה אולי לא עשה כראוי לו. ועל כן כאשר ישב בארץ כנען בכדי לדור במקום אביו ורבו היכא דכייף ליה מפני שכיבוד ויראת אביו יסייעהו לעבודה ולקדושה וטהרה לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל אף על חוט השערה. וזה אמר הכתוב וישב יעקב וגו' בארץ מגורי אביו כלומר מפני שהיה ירא ממנו אף בהיותו אביו כלומר גם אחר הכיבוד ומורא הראוי לאב, פחד ורעד אולי לא עשה עדיין המצוה כראוי ועל כן לו היה נאה ודאי לשבת במקום אביו כי מיכף הוי כייף ליה עד קצה אחרון שאין כמוהו וכאמור.
8
ט׳גם יאמר וישב יעקב וגו'. כי אמרו חז"ל (בבראשית רבה פ"ד, ה') בפסוק זה, וזה לשונו: אמר ר' לוי משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא ופתח בנו זהבי (פירוש צורף הזהב) פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסו למדינה אמר אנה יכנסו כל החבילות הללו והיה שם פקח אחד אמר לו מאלו אתה מתיירא גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד מבנך ואתה שורפן, כך כיון שראה אבינו יעקב עשו ואלופיו נתיירא אמר לו הקב"ה מאלו אתה מתיירא גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך ואתם שורפין אותם כולם הדא הוא דכתיב (עובדיה א', י"ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' וישב יעקב עד כאן. ולכאורה אין פירוש למאמר זה, כי איך שייך אומרו וישב יעקב למה שהיה נתיירא מאלופי עשו ואולם הנה רש"י ז"ל כתב (בפרשת ויצא בפסוק ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף) אש בלא להבה אינו שולט למרחוק וכו', ולזה אחר שסיים בפרשה שלמעלה מהמלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל והם אלופי עשו ותולדותיו אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כלומר שהיה יעקב מתפחד מהם אף שידע שבית יעקב אש מכל מקום הלא אינו שולט למרחוק והוא בבחינת הישיבה במקום אחד שעל כן וישב יעקב שבחינת יעקב היא בישיבה לבד ועל כן ישב במגורי אביו בפחד מאלופי עשו עד שאמר לו הקב"ה מאלו אתה מתיירא הלא ואלה תולדות יעקב יוסף ובית יוסף להבה כי תולדת אש להבה וגץ אחד יוצא ממך וגץ אחד משל בנך ואתה מכלה ושורף את כולם כאמור.
9
י׳עוד יתבאר אומרו וישב יעקב וגו'. כי אמרו חז"ל (שם שם, ג') וזה לשונם: לא שלותי ולא שקטתי ויבוא רוגז לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן ויבוא רוגז בא עלי רוגזו של יוסף וכו' עד כאן, וצריך לדעת מה השמיעונו חז"ל בזה. ועוד מפני מה דוקא דרשו לא שלותי על עשו וקאי על מה שהיה עשו מתנחם עליו להרגו בעודו בבית אביו ולמה לא דרשו לא שלותי על לבן ולא שקטתי על עשו ויהיה קאי על מה שהלך לקראתו בד' מאות איש בשובו מבית לבן. ואכן כיוונו חז"ל לתרץ לשון הכתוב ששינה הבאת הרוגז ממה שלא שלו ולא שקט שהם נכתבו בלשון עבר לא שלותי ולא שקטתי והיה לו לומר לפי סדר המקרא ובא רוגז שיהיה גם כן בלשון עבר, ושינה לכתוב ויבוא רוגז בלשון להבא. ופירשו דהכתוב קאי על יעקב אבינו והוא אמר זה כי באמת הנה יעקב נענש ברוגז של יוסף כ"ב שנים על הכ"ב שנים שפירש מאביו יצחק ולא שמשו ואף שמה שיצא יעקב לא היה מדעתו ומרשותו רק עבור רעת עשו שהיה מתנחם עליו להורגו וכאשר אמרה לו אמו (בראשית כ"ז, מ"ב-מ"ג) הנה עשו אחיך מתנחם לך וגו' ועתה קום ברח לך אל לבן אחי וגו'. ונמצא שאונס גמור היה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וגם עוברו בעמק הבכא בכ"ב שנים הללו אצל לבן הרמאי כמה צער ויסורין היה לו וגם הוא חפץ להורגו כמאמר הכתוב (דברים כ"ו, ה') ארמי אובד אבי וגו'. וכל זה לא הועיל לו להנצל עוד מעונש ובא עליו רוגזו של יוסף בכ"ב שנים, ויעקב ידע שסופו להענש וללקות עליהם כאשר אמר אל לבן זה לי עשרים שנה בביתך ואמרו חז"ל (עיין ילקוט ק"ל) לי הן שסופי ללקות כנגדן, ועל כן אמר לא שלותי מעשו כלומר הנה זה שהלכתי מבית אבי לא היה מרצוני כי לא שלותי מעשו והייתי מוכרח לצאת מאונס וכשבאתי לבית לבן גם שם לא שקטתי מצער ויסורי מות ואף על פי כן עלי היה כולנה אשר ויבוא רוגז כלומר עוד מוכן לבוא רוגז עלי על זה שסופי ללקות כנגדן, והוא רוגזו של יוסף. רק יעקב לא ידע שיהיה רוגזו של יוסף רק סתם ידע שיהיה לו רוגז על זה, ולזה אמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו כלומר שישב יעקב בפחד ויראת אביו שידע שיגיענו עונש על עוזבו את אביו כ"ב שנים רק שלא ידע איזה צער יגיע לו ומתחיל הכתוב תיכף לספר אופן רוגזו כי אלה תולדות יעקב יוסף וגו' שבא עליו רוגזו של יוסף. ואמר הכתוב,
10